המשטר הסורי אומנם נמנע מלהצטרף ישירות ללחימה נגד ישראל מסיבותיו, אך ברמה ההצהרתית והתקשורתית אינו מהסס להביע תמיכה באיראן וזרועותיה, לתקוף בחריפות את ישראל ולהאשים את ארה"ב בכך שתמיכתה הצבאית והמדינית בישראל מונעת את סיום המלחמה.
אולם לאחרונה התפרסמו בעיתונות הסורית הממסדית כמה מאמרים שמחריפים את הטון נגד ארה"ב, ובהם נטען כי היא האחראית להצתת הסכסוך באזור, שנועד "לכפות את המערכת החד קוטבית שלה על העולם ועל האנושות" ו"לחסל את תנועות ההתנגדות כדי להפוך את האזור לפרו-אמריקאי מוחלט". עוד נטען במאמרים כי "המאבק של ציר ההתנגדות אינו נגד ישראל שנתמכת בידי ארה"ב, אלא זהו מאבק ישיר עם ארה"ב".
"זהו מאבק ישיר עם ארה"ב, המנהיגה את המערכה עם זרועותיה"
בשאר אל-מוחמד, בעל טור ביומון הסורי אל-בעת' ששייך למפלגת השלטון בסוריה, טען במאמרו ב-10 באוקטובר כי ארה"ב מלבה את הסכסוך באזור כדי לשמור על ההגמוניה שלה בעולם, ולכן המלחמה הנוכחית של כוחות הציר האיראני אינה נגד ישראל, אלא ישירות נגד ארה"ב: "אנו רואים שבקרב חלק מהאנשים יש אמונה מעוותת לפיה 'ארה"ב חותרת לתת חסות למסלולי משא ומתן ופועלת למען עצירת התפשטות הסכסוך באזור'… בשעה שאנו מבחינים בקיומם של גשרים (אמריקאים) ימיים ואוויריים יומיומיים לאספקת נשק לישות הזו… ארה"ב היא זו אשר מרחיבה את (מעגלי) הסכסוך ומלבה את המתיחות עד למקסימום, וזאת על מנת לשמר את ההגמוניה החולה שלה באזור ובעולם".
אל-מוחמד הוסיף: "על בסיס זה אנו יכולים להסיק מסקנה נוספת והיא שהמאבק של ציר ההתנגדות איננו עם ישראל שנתמכת בידי ארה"ב, אלא זהו מאבק ישיר עם ארה"ב… המנהיגה את המערכה, עם זרועותיה, עם כלי התקשורת שלה ועם בסיסי היבשה והים שלה במזרח התיכון, לרבות בישראל. לפיכך, אין מנוס מתיקון ההשקפות ואיחודן ומביסוס אמונה מוחלטת שאין פתרון באזור באמצעות משא ומתן, וש(המערכה) שציר ההתנגדות כולו מנהל היא הפתרון שיסיים את המשבר או יכפה על ארה"ב לנהל משא ומתן. זאת משום שאין זה מטבעה (של ארה"ב) לנטות להפסקות אש או למשא ומתן, אלא כאשר היא חשה חולשה ואשליותיה על ניצחון מתנפצות".
"ארה"ב סבורה שזוהי ההזדמנות האחרונה להקים אזור פרו-אמריקאי מוחלט"
גם הבא עלי אחמד, בעלת טור ביומון הסורי הממסדי תשרין, האשימה במאמרה את ארה"ב בהצתה מכוונת של מלחמה באזור כדי לעצבו מחדש, כך שיזוהה עמה לחלוטין וינותק מאיראן: "ארה"ב דוחפת את ישות הכיבוש (קרי, ישראל) לגרור את איראן למלחמה, ואיתה גם את כל מדינות האזור, בהניחה כי מי שיפתח במלחמה יפסיד בה וכי אם איראן תעשה זאת, הדבר יגרום לה לאבד את כל קלפי הכוח שברשותה. לכך מתווספים המאמצים האמריקאים לבודד את איראן ולנתקה באמצעות תקיפת 'זרועותיה' באזור… בכך לפי ההשקפה האמריקאית תהיה איראן בודדה במלחמה הבאה והפסדה יהיה וודאי".
"למעשה, לארה"ב לא איכפת מביטחונן ומיציבותן של המדינות שבהן פרוסים בסיסיה הצבאיים במפרץ", ממשיכה עלי אחמד. "אדרבא, היא רואה בכך הזדמנות לחדש את אווירת המחלוקות והפילוגים בין איראן למדינות אלה, לאחר ניסיונות רבים להתגבר עליהם ולחדש את היחסים הללו… ארה"ב סבורה היום שכעת זוהי ההזדמנות האחרונה שלה לחסל את תנועות וכוחות ההתנגדות… ולהקים אזור חדש שיהיה (פרו-)אמריקאי מוחלט. אלא שזוהי גם הזדמנות אחרונה עבורנו להשלים את דרך ההתנגדות ולסכל את כל התוכניות האמריקאיות, ובפרט שתנועות ההתנגדות, על כל גורמיהן, אינן כפי שהיו בעבר; היום הן בעלות כוח, אמונה… נחישות, רצון וגם חימוש גדולים יותר".
"התוכנית של האמריקאים – לשלוט על משאבי האזור"
מאמר נוסף ביומון תשרין שפורסם במלאת שנה למתקפת ה-7 באוקטובר, ציין כי הסיבה המרכזית למתקפה, שחמאס כינה 'מבול אל-אקצה', הייתה תוכנית אמריקאית להפוך את ישראל לצומת סחר באזור ולהשתלט על משאבי מדינותיו: "התוכנית האחרונה של האמריקאים הייתה להפוך את הישות הציונית לצומת של מעבר אנרגיה וסחר באזור, כך שייצוא הנפט, הגז והסחורות אל מחוץ לאזור והייבוא אליו יתנהלו דרך הישות הזו.
"לפי תוכנית זו, מדינות האזור, ולבסוף העולם האסלאמי [כולו], יאבדו כל עצמאות מדינית, כלכלית, או ביטחונית ויוכפפו לישות הזו. זאת, בשעה שארה"ב תשלוט על משאבי האזור ותכפה את המערכת החד קוטבית שלה על העולם ועל האנושות. לכן, פעולת מבול אל-אקצא לא הייתה רק פעולה של הפלסטינים, אלא זו הייתה יוזמה של ההתנגדות בעזה, שהבינה שכל מכה לישות הציונית היא פעולה להגנה על העולם האסלאמי ועל האנושות".
