"ההסתדרות צריכה להיות שותפה בהליך גיבוש הקריטריונים לאישור מכסות עובדים זרים", הצהירה הילה שינוק, סגנית ראש אגף כלכלה ומנהלת מחלקת אסטרטגיה ומדיניות בהסתדרות, בכנס האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה שנערך שלשום (חמישי) ועסק בהעסקתם של מהגרי עבודה בתקופת המלחמה. לדברי שינוק, ועדת המנכ"לים לעובדים זרים שפועלת מזה כחצי שנה החליטה על הוספת יותר מ-100 אלף עובדים זרים לישראל מבלי שהתייעצה עם ארגון העובדים היציג בענפים לגביהם מתקבלות ההחלטות.

"ראוי שהוועדה תפעל לייצר שיח רחב עם השותפים החברתיים, ארגוני העובדים והמעסיקים, כפי שעשו ממשלות קודמות אשר שאפו להבטיח שהרחבת מכסות העובדים הזרים תלווה גם בהגדלת היקף ההכשרות המקצועיות והליווי התעסוקתי לעובדים ישראלים במטרה לעודד את השתלבותם המשמעותית בשוק העבודה. ההסתדרות צריכה להיות שותפה פעילה בגיבוש הקריטריונים לאישור מכסות נוספות לעובדים זרים ולקבל מעמד מוסדר בפעילות הוועדה".

"בוקר אחד קמה המדינה וגילתה שחסר לה עשרות אלפי עובדים בעקבות איסור הכנסת העובדים הפלסטינים", הסביר דניאל איטח מאגף הכלכלה במשרד ראש הממשלה, המרכז את פעילות וועדת המנכ"לים לעובדים זרים. "עד ה-15 במאי התפיסה הייתה שכל ההחלטות בנושא העובדים הזרים מגיעות למליאת הממשלה עצמה, ואני לא מכיר נושא אחר שעלה כל כך הרבה פעמים לשולחן הממשלה".

לדבריו, מדובר בסוגייה הנוגעת לשורה ארוכה של משרדי ממשלה – מינהל העובדים הזרים ברשות האוכלוסין וההגירה המהווה הרגולטור, משרד המשפטים, משרד העבודה ומשרד החוץ האמונים על קידום המדיניות ואכיפת זכויות העובדים הזרים, והמשרדים השונים המייצגים את ענפי המשק הנזקקים לעובדים זרים – השיכון, החקלאות, הכלכלה, הרווחה, התיירות והבריאות. "משרד ראש הממשלה נכנס לתמונה והבין שצריך לעשות שינוי מסויים בשיטת העבודה ההבנה הייתה שהממשלה לא יכולה להתכנס במליאה כל פעם מחדש לדון בדברים הללו. שזה תהליך איטי ומסורבל שלוקח הרבה זמן".

לדבריו, בעקבות המלצות צוות בין משרדי שכלל הליך שיתוף ציבור, הוחלט על הקמת ועדת המנכ"לים לעובדים זרים אשר קיבלה את הסמכויות לדון ולקבוע את מכסות העובדים הזרים לענפים השונים ואת אופן המימוש שלהן ואופני הבאת העובדים. "עיקרי ההחלטה הייתה שמעניין אותנו התמונה הגדולה מלמעלה. לא רק כמה לכל ענף אלא כמה בכלל. קבענו יחס ברור בין סך העובדים הזרים במשק בישראל לאוכלוסייה – 3.3%, וקבענו גם שאם נראה עלייה באבטלה נעצור את הבאת העובדים הזרים. הממשלה החליטה לשים 422 תקנים לפיקוח ואכיפה על זכויות העובדים הזרים בהיקף של 150 מיליון שקלים". הוועדה לדבריו, קיבלה גם את הסמכות לאשר הבאת עובדים זרים שלא דרך הסכמים בילתראליים כפי שנקבע בעבר. "אנחנו מעדיפים הסכמים בילתרליים (בין מדינתיים, נ.כ.), אבל לאחר תהליך בדיקה אם זה לא מתאפשר, אנחנו יכולים להחליט לאפשר להביא אותם גם בלי".

"התקנים החדשים שנוספו לאכיפה טרם אויישו, ולאור אילוצי התקציב אף עומדים בסכנת צמצום. הגברת כלי ואמצעי האכיפה חייבים להיות תנאי מקדים להבאת עובדים זרים נוספים", הבהירה שינוק. לדבריה, דרך המלך למניעת פגיעה בזכויות העובדים הזרים וגביית דמי תיווך אסורים היא התעקשות על הבאתם באמצעות הסכמים בילטרליים: "גיוסים פרטיים של עובדים זרים מתבצעים לרוב תוך גביית דמי תיווך גבוהים בארץ המוצא, כתוצאה מגיעים העובדים לישראל עם חובות גבוהים מה שדוחף אותם לעבוד גם בתנאי עושק וניצול, בניגוד לדין או תוך סכנה לחייהם, דוגמת העובדים הזרים שנהרגו בתקופת המלחמה בעת עבודה בשטחים פתוחים".

שינוק הדגישה כי ההסתדרות לא התנגדה להגדלת מכסות העובדים זרים בתחילת המלחמה על רקע המחסור האקוטי בעובדים שנגרם עם הפסקת כניסתם של העובדים הפלסטינים לישראל. עם זאת, לדבריה, החשש בהסתדרות הוא שהמכסות לעובדים זרים הפכו לדרך המלך לא רק להתמודדות עם מחסור בעובדים אלא גם כאמצעי להוזלת עלויות העסקה למעסיקים בישראל בענפים שונים – לרבות בענפים בהם לא הועסקו בעבר עובדים זרים כלל. לדבריה, כבר בחודש אפריל שלח יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד מכתב לראש הממשלה ובו הציג קריטריונים למדיניות בנושא מכסות העובדים הזרים בישראל, לפיהם יש לקחת בחשבון מחסור מוכח ואובייקטיבי בעובדים; שימור העצמאות הענפית הישראלית; אפשרות פיקוח ואכיפה אפקטיבית; מניעת אבטלה ישראלית ומיצוי תחילה של מכסות העובדים הזרים הקיימות.

"ההסתדרות צריכה להיות שותפה פעילה בגיבוש הקריטריונים לאישור מכסות עובדים זרים נוספות ולקבל מעמד מוסדר בפעילות ועדת המנכ"לים", אמרה. "במדינת ישראל ישנן אוכלוסיות עם שיעור נמוך של השתלבות בכוח העבודה. ראוי למקד מאמצים ממשלתיים בשילובן ולמצות את כוח העבודה שלהן טרם פנייה לפתרונות דוגמת הגדלת מכסות העובדים הזרים". לדבריה, כי מחקרים מראים שכניסת עובדים זרים לשוק העבודה צמצמה בעבר את אפשרויות התעסוקה של עובדים מקומיים, בדגש על עובדים בעלי מיומנויות נמוכות, ובכך החריפה את אי השוויון ואף דחקה עובדים ישראלים מוחלשים אל מחוץ לשוק העבודה.

עו"ד מיכל וקסמן חילי, ראש אגף עבודה ומשאבי אנוש בהתאחדות התעשיינים אמרה כי המעסיקים בישראל סובלים ממחסור חמור מאוד בעובדים בכלל ובעובדים מקצועיים בפרט כבר לפני המלחמה כתוצאה בין היתר מחוסר בהכשרות מקצועיות וממצב ארוך שנים של אוכלוסיות שצריכות להיות משולבות בשוק התעסוקה ואינן משולבות. "עם תחילת המלחמה נוסף על כך גם גיוס חיילי המילואים, והעובדים הפלסטינים שנאסר עליהם באחת להכנס ארצה לעבוד. בסופו של דבר יש היום מחסור חמור מאוד של כ-19 אלף עובדים בענף התעשייה לבדו".

לדבריה, הממשלה איננה פועלת מספיק לעידוד כניסה לעבודה והכשרה מקצועית. "ועדת המנכ"לים לעובדים זרים הצליחה לתת מענים יעילים. לפני המלחמה היו כ-100-200 עובדים זרים מומחים בתעשייה וכיום הוקצו לנו 13 אלף ונכנסו בפועל 800-1,000". שכר העובדים הזרים בתעשייה נע בין 50-130% מהשכר הממוצע במשק, ובנוסף לכך ישנן תוספות המשולמות בגין עבודה במשמרות, הוצאות דיור שרק חלקן מנוכה משכר העובדים ואגרות שמגיעות לכ-750 שקלים בחודש לעובד.

"צריך הסתכלות הוליסטית של עידוד עבודה. צריך לחזור לעסוק בשוק העבודה כי זו זירה חשובה מאוד לא פחות מהזירה הביטחונית. בסוגיית העובדים הזרים יש עוד עבודה. צריך לתת מענים לסוגיית הניכויים ולאגרות. לפעמים בוועדות בכנסת יש שולחן שדן ביוקר המחיה ושולחן נפרד שדן על זכויות העובדים. בסוף, זו אותה כלכלה והאחד משפיע על השני".

ד"ר אסף בונדי מפורום ארלוזורוב, אמר כי בעשורים האחרונים הלכה והתרחבה בעולם תופעת הגירת העבודה, בדגש על מגמה של תוכניות להגירת עבודה זמנית כפי שניתן לראות גם בישראל – זאת בניגוד לשנות ה-50 וה-60 שהתאפיינו יותר בהגירה קבועה של עובדים המשתקעים במדינת היעד. "מבחינת הרגולטורים, הגירת עבודה זמנית נתפסת כמשרתת את כל הצדדים – השוק של מדינת הייעד מרוויח כוח עבודה שממלא מחסור מקומי, המהגרים מרוויחים שכר גבוהה יותר מאשר במדינות המקור, ומדינות המקור מרוויחות כתוצאה מהעברות הכספים ממדינות היעד. במרבית המדינות זכויות העובדים הזרים מוגנות כחלק מחוקי עבודה אוניברסליים. בישראל אנחנו שומעים היום ניסיונות לאתגר את זה ולהציע לנקוט חוק שונה לעובדים מקומיים ולמהגרי עבודה". הסביר בונדי. מעבר לחוקי המגן, במדינות רבות מכוסים מהגרי העבודה על ידי הסכמים קיבוציים הנחתמים על ידי איגודי העובדים.

"הדבר המעניין הוא שאנחנו רואים במדינות רבות שיש פער בין היקף העובדים הזרים המכוסים על ידי הסכמים קיבוציים, להיקף חברותם באיגודי העובדים", אמר בונדי, והציג ממצאי מחקר משותף שערך יחד עם ד"ר יונתן פרמינגר בשיתוף פעולה של פורום ארלוזורוב וקרן פריידריך אברט בנושא מדיניות איגודים מקצועיים ביחס למהגרי עבודה. "ארגוני עובדים נתפסים כגורם המעודד הכללה ושוק עבודה אינקלוסיבי, אבל הם פחות נוטים לארגן מהגרי עבודה – קודם כל משום שארגוני העובדים בעולם נחלשו  פחות או יותר במקביל לעלייה בהיקפי הגירת העבודה. גם האיגודים עצמם, תופסים את מהגרי העבודה הרבה פעמים כאיום על העובדים המקומיים". לצד זאת הסביר שמהגרי העבודה הזמניים, מתחלפים תדיר, ואיגודי העובדים נוטים לראות פחות עניין בלהשקיע בהם משאבים.

עם זאת, לדבריו, בשנים האחרונות ניכרת מגמה בקרב האיגודים המקצועיים ברוב המדינות המפותחות, לשאוף להכליל יותר ויותר את מהגרי העבודה הזמניים, בין היתר כנתיב לחידוש מקומם של ארגוני העובדים במשק ובחברה. מגמה זו ניכרת בשלושה מודלים מרכזיים – המודל הצפון אמריקאי המתמקד בתמיכה בארגונים קהילתיים המסייעים לעובדים זרים ברמה המקצועית, החברתית והתרבותית, לאו דווקא תוך צירופם כחברים באיגוד וחתירה להסכמי עבודה עבורם; המודל הבריטי הקלאסי יותר הפועל לאיגוד מהגרי העבודה תוך חתירה ליציגות במקומות העבודה בהם הם מועסקים ולחתימה על הסכמים לשיפור תנאי עבודתם, בין היתר בענפי הניקיון וכלכלת הפלטפורמה; ולבסוף המודל הקורפורטיסטי המאפיין גם את ישראל ואת ההסתדרות, במסגרתו משתפים ארגוני העובדים פעולה עם המעסיקים בחתימה על הסכמים ענפיים המשפרים את תנאי העבודה בענפים בהם מועסקים גם עובדים זרים רבים, מבלי להקים בהם בהכרח ועדי עובדים וייצוג ישיר של עובדים ברמה המפעלית.

"לכל מודל יש יתרונות וחסרונות. המודל האמריקני יוצר אינטגרציה חברתית ומוביליות טובה. המודל הבריטי יוצר הגנה חזקה יותר במקום עבודה עם וועד עובדים. המודל הקורפורטיסטי מקיף יותר עובדים במטרייה רחבה, ושואף לצמצם פערים חברתיים – אבל נעדר על פי רוב את הייצוג האוטנטי והרציף של העובדים עצמם במקום העבודה. הרבה פעמים יש גם בעיות אכיפה במודל הזה, אבל הוא עדיין מודל משמעותי. החכמה הגדולה היא בשילוב בין האסטרטגיות השונות".

גרשון גלמן, יו"ר האגף לקשרים בינלאומיים ומחזיק תיק העובדים הזרים בהסתדרות, ציין כי ההסתדרות החלה לעסוק בסוגיית העובדים הזרים כבר מתחילת שנות ה-2000. עד לאחרונה כיהן כיו"ר מרחב תל אביב בהסתדרות לדבריו לאורך השנים טיפל המרחב בלמעלה מ-10,000 עובדים זרים שפנו לקבל סיוע. "אנחנו נגביר את הפעולה הזו. הם חלק מהכלכלה ומשוק העבודה. יש לנו דלת פתוחה לכל עובד – אם הוא מגיע להסתדרות צריך להגן עליו. גם אנחנו היינו פעם פליטים ומהגרים. בתנ"ך יש ציווי לכבד את הגר. צריך גם לקחת בחשבון שהאנשים האלה שעבדו בישראל, עשויים בעתיד להיות השגרירים שלנו בעולם".

"עובדים חדשים שמגיעים מסין נדרשים לשלם לסוכנויות בסין סכומים גבוהים, אפילו עד 100,000 שקלים", סיפרה אנה הונג אשר הגיעה בעבר לישראל לעבוד בענף הסיעוד, וכיום עובדת כמתרגמת לעובדים שמתקשים בתקשורת עם המעסיקים ועם גורמים שונים. הממונה על זכויות עובדים זרים במשרד העבודה עו"ד צורי זנזורי השיב כי לא הגיעו אליו תלונות על דמי תיווך, אך הוא סבור שהדבר נובע מכך שהעובדים מפחדים. "הם פותחים את הפה כשהם עומדים בפני גירוש. חייבים להדק את השימוש בהסכמים הבילטראליים. יש קשיים גם באכיפה מבחינת איתור ופיזור העובדים".

עו"ד ליבקא חלבי חסון הממונה האזורית על יחסי עבודה הדגישה כי כלל חוקי העבודה בישראל חלים גם על העובדים הזרים כפי שהם חלים גם על עובדים ישראלים. לדבריה בשנים 2023-2024 התקבלו בלשכת הממונה על זכויות עובדים זרים כ-5,000 פניות – רובן של עובדים אך גם של מעסיקים וארגונים, ונבדקו כ-209 מעסיקים בחשד להפרת זכויותיהם של 386 עובדים. על 180 מעסיקים הוטלו כ-260 התראות ו-41 עיצומים כספיים בסכום כולל של 3.44 מיליון שקלים (לאחר הפחתות וביטולים).

הכנס של האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה התקיים בשיתוף קרן פרדריך אברט וארגון העבודה העולמי. נציג ארגון העבודה העולמי דניאל סמית' ציין את החשיבות בהתמקדות בשמירה על זכויות מהגרי העבודה כבר בשלב הגיוס וההבאה שלהם, בין היתר באמצעות הסכמים בילטראליים המונעים גביית דמי תיווך לא חוקיים. לדבריו, התמקדות בגיוס הוגן עשויה למנוע מצבים של שעבוד חוב, לקיחת מסמכי הזהות והדרכונים מהעובדים והגבלת תנועה העשויה להגיע אף לכדי החזקה בתנאי עבדות. בנוסף, התמקדות בשלב זה מוודאת שהעובדים אינם נופלים קורבן להונאה בדבר אופי העבודה או תנאיה. גיוס לא הוגן, עשוי לדבריו להביא גם לחוסר יעילות בשוק העבודה ולעלויות נוספות למעסיקים. "מהגרי עבודה נמצאים בסיכון פי שלושה מעובדים אחרים להיות חשופים לעבודות כפייה. 15% מכלל המבוגרים הנמצאים במצב של עבודות כפייה הם מהגרים. היקף דמי התיווך הלא חוקיים הנגבים ממהגרי עבודה והפרות השכר כלפיהם ברחבי העולם מוערכים בכ-5.6 מיליארד דולר".