בניין בחיפה שנפגע אתמול מטיל ייהרס באמצעות כלים הנדסיים, כך הוחלט היום (שני), בתום הערכת מצב שנערכה הבוקר במקום הנפילה. את הערכת המצב הוביל מנכ"ל העירייה גדי מרגלית. ההחלטה נובעת מהחשש שהבניין בן 12 הקומות יקרוס ויפגע בבניין הסמוך לו.

טיל ששוגר מלבנון פגע אתמול בצהריים בדופן הבניין. גורמי הנדסה קבעו שמדובר במבנה מסוכן שעשוי לקרוס בכל רגע, ואסרו על דייריו להיכנס לבתים, אפילו לא כדי לקחת את חפציהם האישיים מתוך הדירות. עם זאת, אנשי פיקוד העורף יסייעו ככל הניתן בהוצאת חפצים אישיים מכמה מהדירות בבניין.

אגף התברואה בעיריית חיפה הציב במקום מכולה לטובת התושבים שרכושם נפגע. מהעירייה נמסר כי עובדי האגף לפניות הציבור ועובדים סוציאליים מלווים את הדיירים, וכי במקום הבניין יוקם בניין חדש, שיכלול גם ממ"ד ומרפסת לכל דירה.

שירי קלט מספרת שכשנשמעה האזעקה, היא רצה למקלט בקומה למטה: "אני אף פעם לא מזלזלת, ובאמת ניצלתי. הדירה שלנו נפגעה, לא הכי קשה. עכשיו מחלצים את הציוד של מי שגר בחלק הפחות יציב. החפצים שלנו עדיין שם, אנחנו מחכים בתור". חשוב לה יותר מכל לומר ש"מקלט מציל חיים".

קלט הלכה לישון אצל הוריה החיפאים. "האמת שהרשויות יצרו קשר ממש מהר, דאגו לכסף, פסיכולוגים, הייתי מופתעת. 20 שנה גרנו כאן. עכשיו נמצא דירה, ויבנו מחדש. אנחנו נחזור לשכונה".

ז'וריאל טולדנו ודריה מומוטוב הן נציגות קרן הפיצויים מס רכוש שהגיעו למקום מיד לאחר האירוע: "התפקיד שלנו הוא להגיע למקומות שמוכרים כ'נפגעי מלחמה', ולעזור לתושבים לקבל פיצוי על נזק לרכוש שנפגע בהתאם לחוק. זה מאוד לא פשוט, נוסעים ממקום למקום, נתקלים לפעמים בדברים מאוד לא קלים".

"האירוע הזה הוא לא רגיל. אנשים פה מאוד מפחדים, בעצם זה אנשים שאיבדו בבת אחת הכל, חלקם היה להם פה את כל החיים. הם מאוד נסערים, חלקם נכחו בבית בעת האירוע, אחרים היו צריכים מקומות לישון בלילה ודאגנו להם לדיור חלופי, אנחנו עכשיו ממשיכים ומלווים אותם בתהליך שיקום הנזק והפיצוי עבורו״.

"רק לפני שנה עברתי לגור פה" מספרת ניקול גולן בת ה-28, מהבניין הסמוך, שגם נפגע אך לא ייהרס. "חזרנו לבניין, ולא היה אפשר להגיע בגלל כל המשטרות. עכשיו מתקינים לנו דלתות חדשות, בלילה ישנו בלי דלתות, שמנו מזרן בכניסה. יש פה אנשים שהחתולים שלהם עוד בפנים, והם לחוצים, לא יודעים מה קורה איתם".

אחת מהם היא יהודית מאהלר בת ה-56, שמצפה לחתולתה לוסי. "אני הומלסית עכשיו", אומרת מאהלר, "הכלבה שלי מתה כאן לפני שנה, מסרטן. בעלי נפטר כאן, לפני שלושה חודשים. הלכתי לישון במוריה – כלומר לחלום שאני ישנה, רק בכיתי. להגיד לך שחזקים? לא חזקים".

אישה מכוח החילוץ מתקרבת, ומסבירה שהיא הפכה את כל הדירה, ולא מצאה את לוסי. מאהלר מסרבת להאמין. "היא לא עוזבת את הבית. איך מכל הוואדי הגדול הזה, נפל טיל דווקא על הבית שלי?".

ואז מגיח בנימין מאהלר, בנה של יהודית, עם החתולה. "לוסינקה! לוסינקה!" השכנות מחבקות את יהודית המתרגשת. בנימין מודה למפקד מפיקוד העורף שנמצא במקום: "זה הכול בזכות סגן אלוף עופר, שאישר לי להיכנס להביא אותה. רק אליי היא באה".