בוקר האפשרות לסיום הלחימה בצפון, ברחובות טבריה אליה פונו עשרות אלפי מתושבי הצפון ניכר בעיקר זעם. "אני לא נמצא שנה וחודשיים מחוץ לבית בשביל הסכם כניעה מביש כזה" אומר מורן דדוש, מחוץ למלון בוא הוא מתגורר מעל לשנה, מאז שעזב את ביתו במושב גורן בגליל המערבי, "זה הסכם כניעה מביש שנותן את בטחון ילדינו בחסות צרפת וצבא לבנון. כפרי דרום לבנון הם מוצבי חיזבאללה שעל זה יכול להעיד צה"ל עצמו שמצא את המנהרות"
לדברי דדוש, הזעם הוא גורף וחוצה את כל המפונים שעדיין נשארו לחיות בעיר. בסקר שנערך בערוץ הטלגרם של עמית סגל, 62% מהמצביעים (בסקר שהשתתפו בו 60 אלף איש) טענו שמדובר בהסכם רע. 21% טענו שהם בעדו ועוד 19% טענו שאינם יודעים. חלק מתושבי העיר מכוונים את עצמם להגיע להפגנה בקריה שצפויה להתקיים סביב ישיבת הקבינט.
"לא עצמתי עין כל הלילה מרוב תסכול" אומרת אורית חיים, תושבת קריית שמונה, ששוכרת דירה בטבריה: "אני זועמת. כועסת. התחושה היא שמיהרו לסגור הסכם מסיבות פוליטיות. למה דחוף יותר לסגור הסכם בצפון מאשר בדרום, איפה שיש לנו גם חטופים?" לשאלה איך ניתן היה לעשות הסכם טוב יותר, חיים טוענת שכל הפחות, צהל היה חייב להישאר בתוך לבנון לעוד תקופה ארוכה, כדי להוות חיץ.
הזעם על ההסכם בצפון משתקף בטבריה בכל מקום. קודם כל אצל אלו המפונים, אך גם הטברייאנים. מיכאל ושון, בעלי עסק סירות קטן יושבים בתוך הטיילת השוממת של טבריה. לדבריהם. הפינוי פגע קשות בכלכלת העיר בגלל שדחף תיירים החוצה, "אבל אנחנו מוכנים שזה יהיה המצב גם עוד שנה. אבל עד שלא מורידים אותם על הברכיים והם יבקשו סליחה אין על מה לדבר" לדעתם, גם אם צה"ל יישב על הליטני זה לא מספיק, והמטרה צריכה להיות חיסולו המוחלט של החיזבאללה, "אחרת אנחנו נמצא את עצמנו שוב באותו סיפור עוד כמה שנים".
