יותר מ-500 מיליון שקלים הצטברו בקרן דמי המחלה לעובדים פלסטינים, ונשארו בקופת המדינה בלי להגיע לעובדים או לחזור למעסיקים, כך אמרה אתמול (שלישי) בדיון בכנסת עו"ד אפרת לב ארי מרשות האוכלוסין וההגירה.

כ-218 מיליון מתוך הסכום "צבועים" לכאורה לטובת תשלום דמי מחלה לעובדים שחלו עד סוף 2018, ולשיפוי מעסיקים ששילמו לעובדים מתחילת 2019. עם זאת, לדבריה היקף השיפויים ששילמה רשות האוכלוסין שילמה למעסיקים עבור דמי המחלה עומד על 11.3 מיליון שקלים בלבד. היא הוסיפה כי עד 2029, עובדים יכולים לתבוע תשלום דמי מחלה מהקרן בגין ימים שבהם חלו עד סוף 2018.

הוועדה המיוחדת לעובדים הזרים דנה ביתרות שנצברו בקרן – כספים שמעסיקים הפרישו לטובת תשלום דמי מחלה לעובדים עד 2019, ובפועל, כמעט שלא הגיעו לעובדים. ברקע הדיון: מספר העובדים הפלסטינים המועסקים בישראל ירד באופן דרמטי מאז פרוץ המלחמה. ערב המלחמה הועסקו בישראל כ-156 אלף עובדים פלסטינים, מתוכם כ-99 אלף בבניין. 34 אלף מהם הועסקו ללא היתר עבודה, במיוחד בענף הבניין.

הצוות הבין משרדי לא מגיש מסקנות

במשך כחצי מאה, מ-1970 עד 2019, מעסיקיהם של עובדים פלסטינים בישראל הפרישו לקרן 2.5% משכר עובדים אלו, אך לאחר הליך משפטי התנהלות זו השתנתה. בעתירה שהגישו ארגון קו לעובד והאגודה לזכויות האזרח ב-2016 הועלו טענות אודות ליקויים שונים בניהול הקרן. העובדים הפלסטינים ניצלו רק חלק זעום מימי המחלה שהם היו זכאים להם, והעותרים ביקשו להבטיח שיתרות הכספים יתרמו לרווחתם ולבריאותם של העובדים הפלסטינים.

בעקבות ההליך בבג"ץ הוחלט ברשות האוכלוסין וההגירה על הפסקת הגבייה מהמעסיקים לקרן, והעברת האחריות לתשלום דמי המחלה לעובדים הפלסטינים החל מ-2019 למעסיקים עצמם. בהחלטה זו של המדינה נקבע כי ימשיך הכיסוי הביטוחי למעסיקים לגבי ימי מחלה שנצברו עבור העובדים עד סוף 2018.

צוות בין-משרדי לדיון בגורל הכספים שנצברו בקרן הוקם ב-2020, ובשל הקמתו נמחקה העתירה. בראשות הצוות עמד משרד האוצר, והשתתפו בו גם רשות האוכלוסין וההגירה, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, משרד המשפטים ומשרד העבודה והרווחה.  עד היום לא פורסמו המלצות הצוות, למרות שבינואר 2022 הובטח שההמלצות יוגשו תוך ימים עד שבועות בודדים.

אבי זלצמן מאגף החשב הכללי במשרד האוצר אמר כי בנובמבר 2022 הגיעה הוועדה למסקנות כמעט סופיות, שלדבריו ייטיבו עם העובדים ועם המעסיקים. "מסקנות הוועדה התעכבו עקב מגפת הקורונה, חילופי השלטון, ומלחמת חרבות ברזל, וכן מאחר והתחלפו בעלי תפקידים רבים. לא הצלחנו להגיע למסקנות סופיות". לדבריו, בקרן יש כיום 496 מיליון שקלים.

הקבלנים והחקלאים קוראים להחזיר להם את הכסף

"שש שנים אנחנו ממתינים לקבל תשובה מה יעלה בגורל הכספים הללו. אנחנו לא יודעים מי חברי הוועדה הבין משרדית, ולא קיבלנו פרוטוקולים מדיוני הוועדה", אמר יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והעץ יצחק מויאל. הוא הוסיף כי "תנאי העסקת העובדים הישראלים והפלסטינים צריכים להיות זהים, ואין לקבל אפליה ביניהם".

עו"ד אלעד כהנא מארגון קו לעובד: "יש פה כשל אחר כשל של המדינה. לא העובדים ולא המעסיקים מקבלים את הכסף, והמדינה נהנית מכסף שנשאר אצלה בקופה. זה היה ביטוח פסול ופגום שלא אפשר לעובד הפלסטיני לדעת מה מגיע לו. אנחנו שמונה שנים לאחר הגשת העתירה לבג"ץ, ולא ראינו שום תוצאה".

יצחק גורביץ מהתאחדות בוני הארץ אמר כי הכסף צריך לחזור למעסיקים. "דו"ח מבקר המדינה הצביע על כשל בגביית יתר. זה סכום שרק מי שמעסיק פלסטיני חייב להפריש, מי שמעסיק ישראלי לא מפריש. הכסף שהופרש היה רלוונטי כל עוד התקיימו יחסי עובד מעביד, וברגע שמערכת היחסים הסתיימה, העובד לא יכול לתבוע". גם יו"ר הוועדה, ח"כ אליהו רביבו (הליכוד), טען שכסף שהופרש לטובת מטרה שלא מומשה צריך להיות מוחזר למי שהפריש אותו.

עו"ד יגאל דנינו מהתאחדות חקלאי ישראל אמר שעברו ארבע שנים מאז שהמדינה עדכנה את בית המשפט על עבודת הצוות הבין משרדי. "להערכתי, המדינה לא מפרסמת את המסקנות, כדי שלא יהיה ניתן לתקוף אותם בבית המשפט. הכסף שייך למעסיקים והוא צריך לחזור אליהם בצירוף ריבית והצמדה.". לדבריו, עד 2017 81 מיליון שקלים נגבו מחקלאים עבור ההפרשה לקרן.

ח"כ ואליד אלהוואשלה (רע"מ) הציע ליו"ר רביבו לזמן את הצוות הבין משרדי לכנסת, על מנת שיחליט למי מגיע הכסף ויחלק אותו. "הכסף לא צריך להישאר בקרן כשאף אחד לא נהנה ממנו" אמר אלהוואשלה, והוסיף שיש לדאוג לזכויות העובדים הפלסטינים, שלא ייפגעו.

בתום הדיון ביקש ח"כ רביבו מנציג האוצר לשלוח לוועדה העתק מהפרוטוקולים של דיוני הצוות הבין משרדי, וכן את תנאי ההיתר להעסקת פלסטינים, שעל בסיסם נגבו הכספים מהמעסיקים לקרן. "פרוץ המלחמה רק מגדיל את הצורך להשיב את הכסף. הוועדה מבקשת לדעת מה בכוונת המדינה לעשות בכספים שלא נעשה בהם שימוש", אמר יו"ר הוועדה, והציע לקיים שולחן עגול באופן לא רשמי כדי לא להגיע להליך משפטי נוסף בנושא.