אלפים הגיעו להלוויתו של רס"ל יונה בצלאל בריף ז"ל היום (רביעי) בבית העלמין הצבאי שבהר הרצל בירושלים. בריף נפטר אתמול מפצעיו, לאחר שנפצע בבוקר 7 באוקטובר 2023 בקרבות בעוטף. הוא הניח אחריו זוג הורים וחמישה אחים ואחיות.

אחיו מיכה בריף ספד לו: "אתמול, כשבאתי להיפרד ממך אחרי שהצוות המסור בשיבא ניתק אותך מכל המכשירים, הסתכלתי על הפנים שלך וראיתי מלאך. ממש הרגשתי את השכינה. יונה, נגעת בכל כך הרבה אנשים בזמן כל כך קצר. רק רצית לחיות את החיים. אנשים בכל רחבי העולם הכירו את השם שלך, התפללו בשבילך.

"תמיד אמרת שאתה לא גיבור, שאתה נלחמת רק כמה שעות, שהחברים שלך שבעזה בלבנון הם הגיבורים. אז אני פה להגיד לך שאתה כן גיבור, שגם אתה נלחמת ולא הפסקת להילחם לשנייה אחת". האח הודה לחבריו של הנופל: "עזרתם לו הרבה יותר ממה שאתם חושבים".

בריף, בן 23 ממודיעין-מכבים-רעות, היה לוחם דובדבן, וקפץ בבוקר 7 באוקטובר להגנה על קיבוץ כפר עזה. הוא נחשב לפצוע הקשה ביותר מקרבות 7 באוקטובר, לאחר שנפגע מ- 13 כדורים, אחד מהם בראשו. באותו הקרב נהרגו רס״ן בן בורשטיין ורס״ל אמיר פישר.

לאחר מאבק ממושך בפציעתו במשך יותר משנה וחודשיים, בימים האחרונים חלה הידרדרות במצבו. אמש אמורה הייתה להתקיים עצרת תפילה לשלומו ברחבת הכותל בירושלים, שבוטלה עם הידיעה על מותו.

כחצי שנה לפני אירועי שבעה באוקטובר בריף נפצע קשה בפעילות מבצעית בטול כרם שבמערב השומרון. חודשים בודדים לאחר הפציעה התעקש לחזור לפעילות מבצעית.

אביו דיוויד בריף, ספד לבנו לצד האם הייזל. "ראינו הרבה ניסים גלויים בשנה האחרונה. איך למרות הכול הראש שלך היה צלול והתקווה לא אבדה לך. אפילו אחרי עשרות ניתוחים, דלקות, אחרי שהתעוררת 3 פעמים כל פעם עם פחות מהגוף, לא איבדת את היכולת להסתכל קדימה. ואנחנו לידך, יחד עם כל עם ישראל, ציפינו. אבל כנראה שכבר השלמת את המשימה שלך. היית דוגמא לכולנו. היה לנו כבוד ללכת איתך את הדרך".

הייזל בריף: "לפני 417 יום הלכת להציל אנשים. לא היית צריך ללכת. היית עוד פצוע, והיה לך פטור. אבל הלכת. עברת בית בית בכפר עזה. ילד יקר שלי, עכשיו אתה בחזקת סבא וסבתא, בן ואמיר (החיילים שנהרגו בקרב שבו נפצע, ה. י.), ועוד חיילים גיבורים. חיילים ששמרו כמוך על הבית שאליו הגענו לפני 30 שנה. אתה עכשיו חלל מספר 805.

"באחת משיחותינו הרבות דיברנו על החיים שלך. עשינו לו"ז, דיברנו על ההווה ועל העתיד. חדר 11 הפך להיות המקום שלך. ערבי סושי, קבלת שבת, קריוקי, שניצל בחלה. כמו תרופה לכאבים שלך. וכל הזמן הזה נלחמת כנגד כל הסיכויים".

"הלב שלי כבד מרוב געגוע", אמרה אחותו נאווה, "תמיד כבשת את הלבבות של כולם בלי מאמץ בכלל, עם קסם אישי נדיר. ונלחמת בשבילנו 417 יום, בהם בילינו איתך, דיברנו, צחקנו. כמה תוכניות נעשו בחדר 11 של טיפול נמרץ. סגרת לנו Airbnb לחנוכה הקרוב לכל המשפחה, כדי שיהיה לנו למה לצפות. בבקשה תשמור עלינו מלמעלה, ותעזור לנו ולאמא ואבא לחבר את הרסיסים".

אחותו ליבי בריף: "אתמול בלילה חשבתי על זה שהולך להיות קר. וכמה מתאים לך הקור הזה. כמה שאתה מפזר חום בכל מקום שאתה הולך. אין אדם שפגש אותך שלא נשבה בקסמך.תודה על הזכות להיות אחותך, תודה שנלחמת, תודה שלימדת אותי לבחור בחיים.
אני רק רוצה לחבק אותך, החיים גדולים עלי בלעדיך".

אחיו אביאל בריף: "אתמול הלכת אחרי שנה של מאבק. אחרי ששנה עלינו אליך לרגל כדי לספוג קצת גבורה, שהייתה כל כך טבעית אצלך. היינו בטוחים שתרוץ מרתונים, שתחצה אוקיינוסים. אבל רק צדיקים במותם נקראים חיים. ואתה צדיק. לנצח תהיה בן 23, אין אותך ב24, ב-30, ב-50, אין אותך עם אישה וילדים. זו תורה וזו שכרה?"

סא"ל אליסף מור, מפקדו: "יונה, כמה התאים לך להיות החובש. כמה רחום היית. כבר נפצעת, חזרת להילחם, נלחמת כמו אריה. נפלת וקמת. יותר משנה נלחמת על חייך. כל הרופאים ואחיות בתל השומר ידעו שאתה עשוי מחומר אחר. הגבורה ומסירות הנפש שלך. הצניעות והענווה, החיים למען הכלל, הדבקות במשימה והחיוך על הפנים".

יונתן אשל, חברו של בריף, נשא דברים עם חברים נוספים. אשל: "כל יום היה נס. לא מובן מאליו. 417 ימים. כל יום רולטה רוסית. כל יום ניצחת. איך זה הגיוני? ההלם הוא גדול ולא עובר. 14 יום של הכחשה התפוצצו בפנים. היו ימים כל כך מפחידים שעברו באמונה שאתה מעל הטבע, שאתה לא מסוגל למות. אבל אבקת הקסמים אזלה ואיתה גם אתה.

"אין לנו ברירה אלא להמשיך. ננציח אותך, את האושר ושמחת החיים, את החבר הכי טוב שהיית לכל כך הרבה אנשים. איזה חבר איבדנו כזה שמרביץ על הגיטרה בשמחה, שיוזם טיולים, שמתעניין ושומר על קשר, שמכיר כל הזמן חברים חדשים. תמיד הייתה לנו בחברה בדיחה שבכל מקום שאתה דורך בו – כולם מכירים אותך. כל האנשים האלה שהגיעו לפה, אלה אנשים בהם נגעת".

מנהל המרכז הרפואי שיבא שבו אושפז בריף, יצחק קרייס: "יונה בריף הוא גיבור. מסוג הגיבורים שקוראים עליהם בספרי ההיסטוריה. יבוא יום שהנכדה שלי תלמד על יונה בשיעור ההיסטוריה. כי דמותו של יונה בריף הוא הסיפור הישראלי כולו – ילד ממשפחה שבחרה לעלות לישראל ושלחה את הילד שלה להילחם על המדינה הזו. ילד שנפל גיבור, ילד שנלחם על החיים.

"במהלך חיי פגשתי פצועים רבים, בכל דרגות הפציעה ומכל קצוות החברה הישראלית. יונה הוא פייטר, הוא יחיד סגולה. יונה נלחם על חייו שנה וחודשיים. המאבק שלו על חייו לא השאיר עין יבשה, וגם לא פה אחד לא מחייך. הייתי מגיע לחזק אותו ויוצא מחוזק".

ח"כ חילי טרופר: "במהלך הימים שיונה היה מאושפז, כל מי שהוא רצה שיגיע אמר כן. הגוף שלו היה אולי שבור, אבל הנפש הייתה חזקה. הוא הפליג בנגינה, בשירה ובשיחות עומק".

שר החקלאות אבי דיכטר הניח את זר ממשלת ישראל, וראש עיריית מודיעין מכבים רעות, חיים ביבס, הניח זר בשם העיר. הזמר אביתר בנאי שר את שיריו 'אבא' ו'לילה כיום יאיר'.