זו הייתה שנה קשה לדפנה ינין, יו"ר ועד עובדי מערך הסייבר הלאומי. "בשנה האחרונה היו כ-1,800 ניסיונות משמעותיים למתקפות סייבר על ישראל, שיכלו לגרום נזק כבד למשק", היא מספרת, תוך כדי שהיא משכיבה את שלושת ילדיה לישון. "נכון להיום, אפשר לומר שאת כולם בלמנו בלי שהצליחו לגרום לנזק ממשי".
בגיל 38, ינין, או 'דפי', מנהלת אירועי סייבר לאומיים. "התפקיד שלי הוא התפקיד הכי מעניין שיכול להיות. אם יש אירוע סייבר שמעניין את מדינת ישראל, אני והעמיתים שלי מטפלים בו. יותר נכון עמיתות. אנחנו צוות בעיקר של נשים. ככה יצא, נשים ואימהות, ואנחנו באמת אלופות. זו משרה מאוד תובענית, מסביב לשעון, וכל הזמן יש אקשן, במיוחד במלחמה".
ינין אינה משלבת רק עבודה וילדים – השנה היא נבחרה להיות יו"ר הוועד. "אנחנו ועד צעיר, משהו כמו ארבע שנים. אנחנו מאגדים כ-170 עובדים. אני פעילה בוועד קצת פחות משנה. הפכתי לפעילה מתוך אמונה שלהיות בוועד זה חשוב, ושחשוב שיהיה מי שיגן על העובדים, ושיראה את המציאות מהעין של העובד.
"ההנהלה רואה את הצד של ההנהלה, ובמשאבי אנוש רואים בעיקר את הצד של ההנהלה, ואז אין מי שיגן על האינטרסים של העובד. יש לנו הרבה אנרגיה וחלומות. אנחנו שלוש חברות ועד, עוד לומדות את התפקיד, ומאוד רוצות לעשות שינויים".
אחת המטרות היא לאפשר לג'וניורים חדשים שנקלטו למערך, עובדים מנוסים מאוד, תנאים כמו של העובדים הוותיקים. "אנחנו עובדות בהעסקה חודשית או גלובלית, אבל הם נקלטו על תקן שעתי. אנחנו מתכוונות לתקן את זה".
"העובדים יודעים שמה שהם עושים חשוב"
העובדים קרובים לליבה. "העובדים שלנו במערך אחראים על המון תחומים, ומגינים על מרחב הסייבר של ישראל. יש לנו למשל עובדים שאחראים על פיתוח 'כיפת סייבר', פתרון לאומי שיאפשר הגנה על מרחבי סייבר שלנו עוד לפני שיתקפו אותם. יש לנו מי שמוציאים התרעות על מתקפות שקורות בזמן אמת, וכך יכולים ליצור הגנה מיידית למשק; ויש לנו גם מי שמסייעים לארגונים שחווים מתקפות סייבר להתמודד ולבלום את המתקפה".
היא מספרת שחברי המערך כולם אנשים מאוד איכותיים ואנשי מקצוע מעולים. "הם עוסקים המון במחקר וחדשנות, ובמלחמה אנחנו רואים כמה קשה הם עובדים. כולם נרתמים למאמץ המלחמתי, שזה מהנקודה שלנו לסייע להגן על המשק".
רבים מהמקרים שהמערך מתמודד איתם כלל לא מגיעים לתודעה הציבורית. "אם ניקח את התקופה של המלחמה, יש המון מתקפות סייבר, פי שלושה מהשנה הקודמת. הסייבר הוא זירה נוספת במלחמה, שדרכה האויבים שלנו מנסים לשבש את היומיום שלנו, אם אלה ניסיונות לפגוע בתשתיות כלכליות ואם באמצעים תודעתיים. היו לנו מתקפות על בתי חולים, היו לנו מתקפות תודעתיות על אזרחים באמצעות מסרי הפחדה, ובעיקר ניסיונות לפגיעה בתפקודם של מוסדות שלטוניים. האנשים שלי עוסקים בבלימה של כל זה. הם יודעים שמה שהם עושים חשוב. אני מקווה שהם מרגישים מוערכים על זה".
אף שמלחמת הסייבר מתקיימת גם בשגרה, המלחמה מתחה אותה ואת המערך כמעט עד הקצה. "מ-7 באוקטובר עד סוף דצמבר היינו מוצפים באירועים – עבדנו שעות מטורפות מהמשרד, מהבית, שעות ארוכות, כמעט כל המערך. בעלי היה חייב להיות זה שבעיקר עם הילדים".
בן זוגה יוני ינין גם הוא מתחום התוכנה, "אבל לא הכרנו בתחום, האמת שהתחלנו לצאת בכלל בתקופת הצבא". כיום, בני הזוג גרים בראשון לציון ומגדלים שלושה ילדים.
"היום הכי מרגש במלחמה עבורי היה שהבאנו יום אחד את הילדים לעבודה. היה יום הילד, ושאלו את הבת שלי, בת ה-4, אם היא יודעת מה אימא עושה בעבודה. 'בטח', אמרה הבת שלי בביטחון, 'אימא עובדת ממש קשה, היא עוזרת במשהו חשוב'".
גם בעבודה היו רגעים שריגשו אותה. "בתחילת המלחמה נוצר מצב שהיו הרבה גופים במשק תחת מתקפות סייבר, אבל האנשים שלהם שאחראים על זה לא נמצאים, כי גויסו למילואים או חלילה נהרגו או נפצעו. כחלק מהפעילות שלנו במערך הסייבר, הקמנו יחד עם אגף קשרי חוץ (קש"ח) את חמ"ל ערבה, שקישר בין גופים במתקפת סייבר לגופים שמתנדבים לסייע להם. זה היה שיתוף פעולה מרגש".
"יש מעט ייצוג נשי, במיוחד באזורים הטכנולוגיים ובעולמות הסייבר"
כיום היא עמוק בעולם הסייבר אבל היא לא התחילה בו. "הגעתי לעולם הזה בהרבה מזל והרבה מאוד התעקשות. מ-2009 עבדתי כבודקת תוכנה (QA), ומאוד רציתי להגיע לעולמות הסייבר. חיפשתי תפקידים המון זמן, עד שמישהי ראיינה אותי לתפקיד של בודקת תוכנה באיזו חברה ביטחונית. היא אמרה לי: "יש לי משרה שתפורה עלייך בסייבר, רק שזה לא QA, זה משהו חדש שתצטרכי ללמוד. אבל את נראית לי מתאימה". אמרתי כן, זה היה ב-2013, וכך הגעתי לעולם הסייבר, הייתי יועצת זוטרה, ואז מנהלת פרויקטים, וב-2019 הגעתי לשירות המדינה, למשרד ראש הממשלה. זה היה מבחינתי חלום של שנים".
המסלול הקשה לסייבר ממשיך להעסיק את ינין. ב-2022 הייתה דפנה ממקימותיו של מיזם 'האקריות', שמטרתו לפתוח את הדרך לנשים להתמחות בסייבר. "המטרה היא לעודד נשים ולגרום להן להרגיש שסייבר זה לא משהו מאוד רחוק מהן. הגעתי לשם משום שהתפקיד הראשון שלי במערך עסק בהכשרה והון אנושי. מתוך הראייה הזו, ברמה של אחריות מדינתית, הבנתי שיש מחסור גדול של נשים בתחום הסייבר. אנחנו יותר מ-50% מהאוכלוסייה, אבל נכון ל-2022 היינו בסייבר רק 10%. יש מעט ייצוג נשי, במיוחד באזורים הטכנולוגיים ובעולמות הסייבר. רצינו לייצר חממה שגורמת לנשים להרגיש שזה לא נישתי או רחוק מהן, אלא שלכולן יש מקום.
"בזמן האחרון אני פחות פעילה, אבל המיזם גם תפס חיים משלו, ואני יכולה להגיד שהשנה עשינו את כנס ההאקריות השלישי שלנו. זה כנס שנמשך יומיים, שהיום הראשון בעיקר הרצאות, והשני הוא התנסות מעשית. יש שם כל מיני סדנאות שבהן המשתתפות מתנסות בעבודה בסייבר ליום אחד. כיום יש כבר יותר מ-30 נשים שמצאו עבודה בסייבר בזכות המיזם".
כשהיא נשאלת למה בחרה להשקיע את הזמן שלה במיזם כזה, היא מחייכת. "כשרציתי להיכנס לעולם הסייבר, הרגשתי שזה ממש רחוק ממני, ושאני ממש צריכה לכתת את רגליי כדי למצוא דריסת רגל בעולם הזה. רציתי עבור נשים אחרות את מה שהייתי שמחה לקבל במצבן".
מה את מאחלת לעצמך, חוץ מלהגשים את החלומות של הוועד?
"אני מאחלת לחזרה מהירה של החטופים, שנזכה לראות הרבה מהם בחיים. ולמדינת ישראל שלנו, שתרווה קצת נחת סוף סוף".
