ומה עם כל החטופים תגידו?
למי אכפת שהם בעזה כבר שנה?
אל תגידו שאכפת לכם לא אל תתחילו
אם היה למישהו אכפת – היום שורפים את המדינה

שאול לוריא, סולן להקת המטאל קין והבל 90210, פרסומאי ואיש וידאו, הקים להקה חדשה: כוח וידאו. הלהקה הוציאה במאי את הסינגל הראשון שלה, "ג'וק".

הסינגל השני, "למי אכפת", הוא שיר המחאה הראשון במלחמה הזו. "זו תעודת עניות אם זה באמת שיר המחאה הראשון", אומר ל'דבר' לוריא מניו יורק, מקום מושבו בשנה האחרונה. הוא מבטיח שהאלבום של כוח וידאו יהיה פחות ציני מהשירים של קין והבל. "בער בי לעשות מוזיקה ולדבר שוב על ישראל, לקחת את זה למקום הכי חד של אמירה נטו".

השיר "למי איכפת" תופס כבר בהאזנה ראשונה, עם שילוב של אירועים אקטואליים כמו המלחמה ואירועי עבר כמו רצח רבין ואסון התאומים. כשלוריא צורח שלא אכפת לו ש"כולם ימותו כל עוד הוא חי" אפשר להאמין לו, אפשר להזדהות, אפשר להריץ בראש את כל האנשים שלא אכפת להם. אחרי שלוש דקות של גודש אקטואליה ודיסטורשן, גם אחרי שנה וחודשיים של מלחמה ומשדרי חדשות ללא הפסקה, השאלה הזאת, למי איכפת, לא מפסיקה לנקר.

לוריא, 37, תל אביבי במקור "בלי כסף" – הוא מעיד על עצמו – הקים בגיל 19 את קין והבל 90210. הלהקה הוציאה שני אלבומים והתפרקה לפני כמה שנים. כל אחד מחבריה פנה לתחומו. "היה לנו מעריץ אחד בשם מאיר", מספר לוריא. "היה מגיע להופעות עם דגל משיח ואקדח, אדם שאני אשמח לא להיתקל בו בחיים שלי", הוא אומר וצוחק. "קין והבל עסקה הרבה בתחומים חברתיים, אבל רק כשהתחלתי לעבוד בפרסום, כי אי אפשר להתפרנס ממוזיקה בארץ גם אם אתה מצליח למלא את בארבי, הבנתי כמה ישראל גוססת, כמה הקפיטליזם הרים את הראש. ממשיכים בהתעלמות מהמצב, ושותים מקיאטו בקפה נידח ברמת החייל, מקריחים תחת השמש הקופחת וממשיכים להתנהג כאילו הכול כרגיל".

עם רעב למוזיקה ורצון עז להגיד משהו על העולם, לוריא חבר לתמוז דקל מלהקת הרוק האינסטרומנטלי Tatran, "גיטריסט בחסד", ולמתופף רועי חן, שניגן בלהקות מגאסון, מאלוקס, לפט, כסף וורמין. "הם גם חברים טובים וגם רציתי להקיף את עצמי במוזיקאים הכי חזקים שאני יכול. אני מוזיקאי מוגבל. אני פזמונאי טוב, אבל לא טכני. אם הקהל אהב את קין והבל, הוא יאהב יותר את כוח וידאו".

אין לי מה לומר ובגלל זה אני צורח
לאף אחד לא אכפת
למי אכפת?!

לא נראה שמטריד מאוד את לוריא להיות בשולי המוזיקה הישראלית, גם מבחינה אידיאולוגית. הוא מחויב לאמת שלו, למסרים שהוא יורה הישר מתוך הלוע החרוך, עם סאונד שהוא מגדיר "מוזיקה מטומטמת, מטאל ברמה של ביוויס ובאטהד, אבל עבורי זה המצע המושלם לשפוך הכול. אני לא מתבייש בזה שאני שמאל – אני מאמין בשלום, ליברל, אבל לא שייך לאף צד. הסטודנטים מקולומביה הם שמאל מתנשא שחושב שהוא מבין מה זו אמפתיה. לא פחות מחליא אותי גל האנטישמיות האינטלקטואלי. אני מרגיש כמו יוסי סיאס, ישראלי עם לב שבור ברחובות ניו יורק".

מתחילת המלחמה הוא לא בארץ, ואין לו על זה נקיפות מצפון. בעל כורחו, הוא מייצג את הפלח הזה בחברה הישראלית שמצד אחד חי וכואב את החיים בישראל, ומצד שני זועם כבר שנים על הכיוון שהמדינה הולכת אליו. "השיר הוא מחווה ל-We Care A Lot של פיית' נו מור, שיר ציני על דברים שלא אכפת להם מהם. רציתי לצעוק 'למי אכפת' בצורה הכי צינית ולאט לאט להבהיר לעולם שלדובר אכפת מאוד".

לוריא כתב את כל הטקסטים לאלבום החדש של הלהקה במשך כמה ימים באוגוסט. "יצאה ממני ערמת חרא ואני מרגיש כל כך כועס ונבגד. אין על מה להילחם. הפסדנו. זה בסדר גם להודות. אני מקווה שיש תקווה, אבל לא מוצא אותה. לא רואה את עצמי חוזר לפני שהמלחמה מסתיימת, אבל לא רואה שהמלחמה מסתיימת. מקווה, אבל זה דבר שמלכות יופי היו אומרות".

הוא חוזר שוב ושוב על הקשר העמוק עם העברית והתרבות הישראלית, אבל מנסה בכוח לנסר את השורשים שלו כאן בישראל, ולנטוע אותם בהיסטוריה היהודית. "ברור שאני בניו יורק, עשיתי כל מה שאני יכול, שילמתי הון תועפות למדינה המ*****ת הזאת ועל מה? בשביל לא לנסוע ברכבת בשבת? כל המצע של הימין הוא פרובוקציה, רק לעשות רע לשמאלנים.

"כל מה שעניין אותי זה ליצור בעברית ובשפה שלי. יש לי סבא וסבתא שנרצחו בשואה וסבא וסבתא שעלו מפורט סעיד, זו לא אשמתי שנולדתי בישראל. אני מתחבר פתאום לנדודים של סבא וסבתא שלי, מנסה ללמוד את ההיסטוריה של היהודים המוצלחים בגולה, קרו לנו שם דברים מאוד מוצלחים. אבל אין דבר שיותר אהבתי מהקנון התרבותי של המדינה הזאת. אין דבר שיותר רציתי מליצור בעברית. אבל זה כבר בלתי אפשרי. לא מסוגל להיות שם. אני מתבייש במדינת ישראל, ואני לא מתבייש להגיד את זה".

למי איכפת שהשתלטה עלינו דת
שהשתלטה עלינו כת
שהשתלטה בבת אחת
למי אכפת
כי עוד מעט מגיע הניצחון המוחלט
אתה לא שמעת? את לא שמעת?

"לא אני טיפחתי את חמאס ולא העברתי להם מזוודות כסף, הטבח בנובה לא קרה באשמתי. אני לא מסתדר עם רוח התקופה, כל דעה שונה היא בגידה, זה סטליניזם. לא חושב שאף אחד יכול להשפיע. עברנו את הקו הזה. מה אני עוד יכול לעשות, לצעוק 'בושה' מתחת לעזריאלי? דבר איתי כשמישהו ירים לבנה על הבנק. זה בדיוק העניין, לאף אחד לא אכפת".