מאות השתתפו בהלווייתו של רס"ן במיל' אסף דגן היום (שלישי) בבית העלמין האזרחי שדה יהושע בחיפה. בהלוויה נכחו שר העלייה והקליטה אופיר סופר, שהניח את זר המדינה, ח"כ מרב מיכאלי (הדמוקרטים), ראש עיריית חיפה יונה יהב וקצינים בכירים בחיל האוויר.

אימו מירי ספדה לו: "אסף שלי, אני כל כך מצטערת שלא הצלחתי להציל אותך. אני זוכרת ששאלת אותי 'אימא, את יודעת למה אני לא משחק איתך בשחמט ובקוביות?' אני כל כך מצטערת שלא הבנתי… תודה על כל השנים שהיית איתי".

אביו אורי: "בני, חברי היקר, אני מתגעגע אליך כל כך. אפילו לנסוע אליך לבסיס. תנוח על משכבך בשלום בני האהוב, מצדיע לך".

אחותו נטע: "אני רוצה להתחיל בלבקש ממך סליחה. סליחה שלא הצלחתי לעשות יותר, סליחה שלא ידעתי, סליחה שלא הצלחתי לעזור לך בזמן. סליחה שהיית שקוף, סליחה שנעלמה לך הדרך ולא הצלחת לחזור. היית נשמה עדינה מדי לעולם הזה. בחייך תרמת את כל הנפש שלך למדינה. גם כשהיה קשה המשכת. במותך ציווית לתרום את כל איבריך, לא כל אחד יכול לתרום לב. אתה לא רק אבדה אישית, אתה אבדה למדינה שלמה".

"להיות אחת משלישייה היה תמיד סימן ההיכר שלי. בך הכי הייתי מתגאה. אני מבטיחה לך לשמור על אימא ועל ענבל. ובמיוחד על אימא, שתמיד היית כל עולמה. הייתי רוצה עוד שנייה לומר לך שלום, לנחם ולהרגיש. ינחם אותי לדעת שפגשת שם את לוקה הכלבה שכל כך אהבת, מחכה עדיין לסימן. תשמור על העולם ילד. אולי ביחד עוד נצליח. סליחה אסף".

אחותו ענבל: "נולדה על הר הכרמל שלישייה, שלישיית המבחנה השנייה במדינת ישראל. תמיד שאלו אותי, 'איך זה היה להיות בשלישייה?' התשובה: עד גיל 18 מכות רצח, אחרי זה, מושלם. תחשבו על זה, עשינו הכול יחד. כשגדלתי, רציתי להאמין שאני מוצלחת. אבל אתם יודעים איך זה, הכול יחסי. במיוחד ליד אסף, שכולם קראו לו, בגאון. בבגרות 5 יחידות נשארתי עד הסוף כדי לקבל 85, אסף יצא שעה לפני וקיבל 100.

"אני לא מאמינה שאתה כבר לא כאן, לא יודעת איך אמשיך את החיים בלעדיך. לא יודעת איך אחגוג את יום ההולדת המשולש. הדבר שהכי כואב לי זה לדעת כמה סבלת. אסף, יש לי חדשות בשבילך. אין לך פטור מלהמשיך להיות אח שלי. אתה עדיין הגיבור שלי, וחייב לשמור עליי. אני רוצה לומר לכל מי שנוכח כאן ברמה האישית, תודה שבאתם. מה שמובן מאליו לכל משפחה בהלוויה צבאית, לא היה מובן מאליו לנו. נשיא המדינה שלח לנו ברכה אישית: 'המאבק שלכם על מקומו של אסף בזיכרון הקולקטיבי חשוב מאין כמותו'. הסבל שלך מסתיים, אבל מותך לא היה לחינם. אנחנו נמשיך להילחם למען הלומי הקרב בכל מקום שהם, כדי שהמוות שלך לא יהיה לשווא. אני נשבעת".

חבר ילדות: "תמיד היו לך כל כך הרבה כוחות, אבל כנראה נגמרו לך"

סא"ל ב', מפקד טייסת 109: "אסף, חבר לנשק, אח, בן אהוב, אדם רגיש וערכי, נפרד מאיתנו בטרם עת. נשאת בגאון את ערכי הרעות והמסירות. היית מפקד יוצא דופן, כזה שמפקדיו ופקודיו תמיד מעריכים, כזה שתמיד שולט בכל הפרטים, ועדיין נותר רגיש ונעים. התעקשת לנסות שוב ושוב עד שקיבלת את ההזדמנות להיכנס לקורס הטיס. סיימת ארבעה מתוך ששת השלבים בקורס בהצטיינות. אני זוכר אותך, גבוה, סקרן, עם חיוך תמיד. תמיד שואף להיות הנווט הטוב ביותר. הצטיינת כלוחם אווירי, היית אדם נדיר ומיוחד, הפצת סביבך רוח של נתינה והתנדבות, של רגישות לאנשים ולבעלי חיים".

אריאל, חברו של דגן מהטייסת: "כאב לב עצום, תחושה של החמצה. היית חבר אמת עבורי, לא צמד טיסה. הייתי בחור אמיתי, לא ציני. כשרק הכרתי אותך, סיפרת לי שבגלל שאתה ילד מבחנה, משלישיית המבחנה השנייה בארץ, מגיע לך הנחה בגלל תנאי חיים קשים. ואז התפקעת מצחוק, ועבדת קשה. לא מעט פעמים היית בצוות המנצח. אבל גם אז נשארת צנוע. קצרה היריעה מלספר את כל הדברים שיש לי לספר עליך, אחי".

אמיר דנינו, חבר ילדות של דגן: "אסף אחי היקר, קשה לי להיפרד ממך, קשה, למרות שאתה כבר הרבה זמן לא איתנו. איך אתה תמיד היית שמה, מעולם לא נתת לאף אחד, לא לי ולא לחברים שראית שצריכים עזרה, לא נתת לנו ליפול. אתה לא היית נותן לי להגיע לזה. תמיד הייתי צוחק עליך, אומר שאין לך כוח.

"אבל היום במבט לאחור אני מבין שפשוט כל החיים, אתה חיית חיים של אחרים. ואפילו כשהיית חוזר מהצבא לעיתים רחוקות, גם את הזמן הזה היית מקדיש לאנשים אחרים. תמיד היו לך כל כך הרבה כוחות, אבל כנראה נגמרו לך הכוחות. היית אדם פשוט, רוצה רק קצת טבע וחברים. ההישגים האלו שהשגת, לא היו החיים האמיתיים בשבילך. אני רוצה להעיד בפני הקדוש ברוך הוא שהיית אדם טוב, עשית רק מעשים טובים, אפילו שאתה לא היית מגדיר את עצמך ככה. ואני רוצה שהקדוש ברוך הוא יידע את זה, ושתהא נשמתך צרורה בצרור החיים".

אלי קובלר, חבר ילדות: "ב-16 באוגוסט 2023 אסי כתב לי את ההודעה הבאה: 'איך אני ואתה הגענו מאותו מקום, מהלונה גרנד, קצת חברים, קצת בנות, קצת סטלה. אני יושב פה על הנהר בליסבון, קצת תה שהבאתי. וברגע הזה, החיים שלי בנקודה הכי נמוכה שהייתי בחיי. אני לא מבין איך זה יכול להיות. וברגע הזה אני רוצה להתנצל על הכול. סליחה שצבעתי לך את הנעליים האדומות בשחור בסוף מ"כים. סליחה ששטפתי את לוקה בצינור ועשיתי לה פחד ממים'. ב-16 באוגוסט עניתי לאסי: 'מרגש מאוד אחי. בחיים יש למעלה ולמטה, ונעבור את זה'".

אורן חזן, חבר של המשפחה: "כשפגשתי אותך בפעם הראשונה לפני קצת פחות משנה, כל מה שעניין אותך הוא שעדי סולומון ינצח בריצה. לא דיברת על שום דבר אחר, אפילו לא ידעתי שאתה נלחם בטיסה. כל מה שעניין אותך זה שבן הזוג לקוי הראייה שלך ינצח. אני רוצה לבקש ממך סליחה על אטימות, על אטימות של מערכת שלא מבינה שכולנו בני אדם. בלי הרבה דיבורים אני רוצה לומר לך סליחה מכל הלב. הרבים שבאו ללוות אותך כאן, ועוד רבים, רבים מאוד מעם ישראל, מצדיעים לך. כאן במקום הזה, שבו טמונים גיבורי ישראל רבים, תנוח על משכבך עד לקץ הימים".

דוד ד'אור שר את השיר "שמור על העולם ילד" ושינה את המילים ל"שמור על העולם אסף". לאה שבת שרה את "תמיד יחכו לך", שהושמע בסיום קורס הטיס של דגן.

בג"ץ קבע: הלוויה צבאית בבית עלמין אזרחי

דגן, ששירת במילואים כנווט קרב והתייצב לשירות אינטנסיבי בשנה האחרונה, שם קץ לחייו ב-23 באוקטובר, אחרי התמודדות ארוכה עם פוסט טראומה קשה משירותו הצבאי. מכיוון שזומן למילואים בהודעה בווטסאפ ולא באופן "רשמי" – צה"ל סירב להכיר בו חלל צה"ל.

בעתירה שהגישה אימו מירי דגן נגד צה"ל ומשרד הביטחון, דרשה להכיר בו חלל צה"ל מאחר שהיה, לטענתה, בדרכו לשירות מילואים באותו יום ומכיוון שהתאבדותו נבעה מהטראומה שחווה בשירותו הצבאי. בג"ץ הורה להביאו לקבורה בטקס צבאי, אך בבית עלמין אזרחי.

במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו – עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כגון ער"ן – בטלפון 1201 או באתר האינטרנט של סה"ר.