61% מהעובדים בישראל דיווחו שהגיעו לעבודה בעת מחלה, עם נטייה גדולה יותר בקרב נשים, כך עולה ממחקר חדש שפרסם היום (רביעי) מרכז טאוב. המחקר, בדק לראשונה את תופעת הנוֹכְחָנוּת – נוכחות של עובד במקום עבודתו בעת מחלה, בשוק העבודה בישראל. לפי המחקר, שיעור התופעה בישראל גבוה בהרבה מהממוצע במדינות האיחוד האירופי, שעומד על 42%. בארה"ב שיעור התופעה הוא שניים מכל שלושה עובדים.

החוקר חיים בליך ערך את המחקר על בסיס נתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטסיטקה, אשר כלל שאלה על נוכחנות ב-2016, והתמקד באוכלוסיית המועסקים בני 64-25 – כ-3,800 משיבים. 8% מהם דיווחו כי לא חלו כלל במהלך השנה. 31% דיווחו כי חלו, אך לא הגיעו לעבודה חולים, ו-61% כאמור דיווחו כי הגיעו לעבודה חולים לפחות פעם אחת במהלך השנה. הנתונים שנותחו התמקדו בעובדים שחלו במהלך השנה (בניכוי העובדים שלא חלו), ועובדים שעבדו מהבית לא נמנו בתופעת הנוכחנות.

המחקר מצא כי הנוכחנות נפוצה יותר בקרב נשים, 68%, מאשר בקרב גברים, 61%. ייתכן שחלק מהפער המגדרי מוסבר בכך שנשים נוטות לנצל יותר ימי מחלה בגין מחלת ילדים, מה שעשוי לדחוף לכך שיחששו לנצל ימי מחלה נוספים או לסיום ימי המחלה הצבורים שלהן. מעבר לכך, יש מצבי בריאות ייחודיים לנשים, כמו תסמינים הקשורים למחזור החודשי ולהיריון, שעלולים אף הם לתרום להגדלת שיעור הנוכחנות.

בחלוקה לפי ענפים כלכליים נמצא שהתופעה רווחת יותר בקרב עובדים בשירותי אירוח ואוכל, 72%, במנהל מקומי, מנהל ציבורי וביטחון, 72%, ובתחום החינוך, 70%. לעומת זאת, בקרב עובדים בענף שירותי תחבורה ודואר שיעורי הנוכחנות הם הנמוכים ביותר – 57%. השיעור הגבוה בקרב עובדים העוסקים בהכנת אוכל ובהגשתו מטריד בהיבט של בריאות הציבור. במחקר נמצא גם שיעור גבוה בענף החינוך, שהוא הענף הגדול ביותר במשק, המעסיק כ-15% מהשכירים במשק, מטריד בשל האינטראקציה הבין-אישית בין צוותי החינוך לתלמידים, וגם כן בהיבט של ההשפעה על בריאות הציבור. ייתכן שבענף זה העובדים נוטים יותר להגיע חולים לעבודה בשל הקושי למצוא להם ממלאי מקום בהתראה קצרה, ומחשש מפגיעה בהישגים הלימודיים של התלמידים. שיעורי הנוכחנות בקרב העצמאים גבוהים מאלה של השכירים – 74% לעומת 65%.

באופן מפתיע, המחקר מצא כי המצב הבריאותי של עובדים, לרבות בעיות בריאות מתמשכות, כמעט אינו משפיע על תופעת הנוכחנות. אנשים שאינם נזקקים לתרופות נוטים להגיע לעבודה חולים יותר מאנשים הנזקקים לתרופות –69% לעומת 63%. אנשים הסובלים מדאגות המפריעות לשינה נוטים אף הם להגיע לעבודה חולים יותר –69% לעומת 62%.

בתחום היחסים במקום העבודה, במחקר נמצא כי ככל שיש יותר תמיכה וסיוע מצד המנהלים, שיעורי הנוכחנות יורד – 63% בקרב מי שדיווחו על תמיכה וסיוע מצד המנהלים, לעומת 72% בקרב אלו שדיווחו על היעדרה. לעומת זאת, חשיפה להתנהגות אלימה במקום העבודה, כמו בריונות והטרדות, מעלה את הסיכוי לנוכחנות ל-74%. תחושת אפליה וחוסר הגינות מעלה את הסיכוי ל-70%. ייתכן שהדבר נובע מכך שתופעות אלו גורמות ללחץ נפשי, לתחושת חרדה ולפגיעה בבריאות הכללית של הפרט, ואלה בתורם עשויים לתרום לנוכחנות.

עובדים שחשים כי הם מופלים לרעה יכולים להרגיש צורך להגיע לעבודה גם בעת מחלה, מתוך חשש למעמדם ולמשרתם. נתון זה מדגיש את חשיבותה של "רוח המפקד" בתרבות הארגונית בכל הנוגע לבריאות העובדים. ניתן לשער כי מנהלים שמקיימים קשר הדוק עם עובדיהם נוטים יותר להמליץ להם לא להגיע לעבודה אם אינם מרגישים טוב, ובכך הם עשויים לסייע בהפחתת הנוכחנות בקרב העובדים. עובדים שאינם זכאים לתשלום בגין יום מחלה ראשון נוטים להגיע לעבודה בשיעור גבוה יותר מאלו הזכאים לתשלום מהיום הראשון – 67% לעומת 64%.

מנהלים נוטים לנוכחנות יותר מעובדים מהשורה – 70% לעומת 64%. עובדים הנוטים לעשות שעות נוספות נוטים יותר לנוכחנות – 63% עבור עובדים במשרה מלאה של 49-35 שעות בשבוע לעומת 72% מהעובדים יותר מ-50 שעות בשבוע. גם עובדים הנוטים לעבוד בשעות הפנאי כדי לעמוד במשימותיהם נוטים יותר להגיע לעבודה חולים – 72% בקרב מי שעושה זאת כמעט כל יום לעומת 62% בקרב מי שעושה זאת לעיתים רחוקות בלבד או כלל לא. גם עובדים עם לוחות זמנים קשיחים דיווחו על נטייה להגיע לעבודתם חולים.

בניתוח לפי קבוצות סוציולוגיות נמצא כי חרדים ודתיים נוטים יותר לנוכחנות, 76% ו-72% בהתאמה, לעומת חילונים, 65%, ומסורתיים, 64%-66%. בחברה הערבית שיעור הנוכחנות היה נמוך במיוחד –54% בקרב ערבים לא דתיים ו-55% בקרב ערבים דתיים. בקרב עובדים ללא תואר אקדמי נרשם שיעור נוכחנות של 66% לעומת 63% בקרב עובדים עם תואר אקדמי.

מחקרים מראים שתופעת הנוכחנות כרוכה במחירים בריאותיים וכלכליים כאחד. בעוד בצד הכלכלי יש מחירים כלכליים להיעדרות מהעבודה, גם לנוכחנות יש מחירים בשל הירידה בפרודוקטיביות של העובד, בריכוז שלו ואף בסכנה שלו להיפגע מתאונות עבודה. הבעיה המרכזית עם נוכחנות היא בהיבט הבריאותי: עובדים שמגיעים חולים למקום עבודתם עלולים להדביק אחרים – עמיתים, לקוחות ותלמידים. נוסף על כך, במצבי בריאות מסוימים הגעה לעבודה בעת מחלה יכולה להוביל להחמרה במצב הבריאותי, ועקב כך לגידול בהיעדרויותיו של הפרט בהמשך.

"כיום אפשר להניח שיש יותר מודעות לכך שאנשים החולים במחלות מדבקות מסכנים בהדבקה את מי שבא איתם במגע, במיוחד אחרי מגפת הקורונה", אמר עורך המחקר חיים בליך. "על כן יש צורך לקדם תרבות ארגונית המעודדת שמירה על בריאות העובדים, תוך קביעה ברורה שעובדים צריכים לקחת חופשת מחלה כאשר הם חולים במחלות מדבקות. עם זאת, אם המחלה אינה מדבקת, הגעה לעבודה בעת מחלה מאפשרת לעובד לשמור על שגרה מקצועית וחברתית שיכולה לסייע לו בתהליך ההחלמה. למרבה הצער, נתונים רלוונטיים לבחינת סוגיית הנוכחנות קיימים רק עבור 2016, ועל כן מתחזק הצורך ביצירת בסיס נתונים מעודכן ומשופר שיאפשר מחקר המשך בנושא".