חוק האקלים אושר אתמול (שלישי) בוועדת הפנים והגנת הסביבה לקריאה שנייה ושלישית ויעבור להצבעה בכנסת, לאחר 7 שעות רצופות של דיונים והצבעות בוועדה. החוק, שקודם בידי שרת הסביבה הקודמת תמר זנדברג כדי להסדיר ולתכלל את מדיניות האקלים של ישראל, עבר בגירסא רזה ומרוככת יותר מזו שתוכננה במקור.

החוק קובע יעדי הפחתה של מספר מדדים לשנים שעד 2050, כולל יעד ביניים להפחתת פליטות גזי החממה עד 2030 – 27%. יעד הביניים, שנחשב נמוך יחסית, היה אחד ממוקדי המחלוקת על החוק. בין מי שרצו יעדים שאפתניים יותר בלט ח"כ יוראי להב הרצנו (יש עתיד), שהיה פעיל מאוד בדיונים השונים על החוק. יתרה מכך, חלק מנציגי הממשלה טענו בצהלך הדיונים שישראל לא תוכל לעמוד אפילו ביעד זה ללא צעדים דרסטיים שהחוק בנוסחו הנוכחי לא מכיל.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן לא נכחה ברוב זמן הדיונים על החוק, כולל בחלק ניכר מ-7 השעות של הדיון אתמול. אמנם בזמן חלק מהדיונים הייתה בוועידת האקלים של האו"ם בבאקו  אך היא פספסה דיונים גם בזמן שהייתה בארץ.

יו"ר הועדה, ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) התגאה בגיבושו של החוק, שלטענתו "הוזנח בידי הממשלה הקודמת". אחרים לא שמחו. "אין בחוק את תחושת הדחיפות הראויה להתמודדות עם משבר האקלים" אמר ח"כ להב הרצנו, "יש פה מין אחיזת עיניים ששולחת מסר בעייתי למשרדי הממשלה, ושלא תאפשר לישראל לעמוד בהתחייבויות הבינלאומיות שלקחה. המאבק שלנו ימשיך במליאת הכנסת".

נקודה נוספת שהדאיגה מאוד את הארגונים הסביבתיים, ושעליה התווכח ארוכות ח"כ להב הרצנו, היא ההשלכות של אי עמידה ביעדים. ח"כ להב הרצנו דרש שהמדינה תידרש לתת את הדין בפני בג"ץ: "אחרת, מה המטרה בחוק". יו"ר הועדה וח"כים נוספים מהקואליציה התנגדו, בטענה שאי אפשר לצפות מקובעי המדיניות לצפות את העתיד, ואין לדעת אילו שיקולים יעמדו לפתחם כשיבחרו לסטות מהיעדים.

"חוק זה חוק" אמר ח"כ להב הרצנו, "אם כתוב בחוק שאסור לרצוח, אז מי שרוצח עומד בפני בית משפט. אם כתוב בחוק שחובה לעמוד ביעד, מי שלא עמד יצטרך לתת את הדין". ח"כים מהקואליציה השיבו שזו השוואה לא נכונה, משום שרצח הוא פשע בין אדם לחברו, וחוק האקלים הוא בין הממשלה לבין עצמה.

בסופו של דבר החוק כולל מנגנון שמאפשר למדינה, באמצעות הליך פשוט יחסית, לבחור שלא לעמוד ביעדיה. בנוסח הנוכחי של החוק, לבג"ץ אין עילה ממשית להתערב בעתירות של אזרחים על אי עמידת המדינה ביעדים, כי ניתן לדחות את המועדים ולשנות את היעדים בקלות יחסית. הממשלה יכולה להחליט בעצמה לדחות בשלוש שנים כל יעד, וועדת הפנים מוסמכת לשנות את היעדים כרצונה.

חשש מהתרופפות עולמית במאבק במשבר האקלים

ברקע הדיונים ריחפו חששות וסימני שאלה לגבי המאבק העולמי במשבר האקלים. ועידת האקלים האחרונה של האו"ם נתפסה בעיני פעילי סביבה רבים כתבוסתנית ומסורסת, ללא הצלחה משמעותית בקידום צעדים נגד משבר האקלים. זאת בשונה מחלק מהוועידות שנערכו בעשור האחרון, כמו הוועידה בפריז (2015) ובגלזגו (2021), שאף שגם הן הסתיימו בתחושות מעורבות הן נתפסות ככאלו שהביאו הישגים משמעותיים יותר.

גם בחירת טראמפ, מתנגד מובהק של המאבק במשבר אקלים, לנשיאות בארה"ב, הטילה צל על הדיונים – ובמיוחד ערערה על חשיבות עמידתה של ישראל בהתחייבויות הנמוכות יחסית שלקחה על עצמה בהסכמי האקלים הבינלאומיים.

"אנחנו מחוקקים את החוק הזה כדי להתקבל למועדון, שלא בטוח שיש לנו איך להתקבל אליו" אמר ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), ביחס לתוצאות הבחירות בארה"ב, ייתכן שמצפים מאיתנו להיות חיילים במלחמה שכבר נגמרה".

היו"ר ח"כ אשר לא קיבל את עמדתו. "יתכן שהמדיניות העולמית התרחקה משם, אבל זה נתון להחלטת הממשלה. אם יהיה שינוי גלובאלי כזה או כזה, ושינוי בעמדת הממשלה, אז אנשים בוועדה ידברו עליו בעוד שנה וחצי. אנחנו נקדם את החוק".

ח"כ רוטמן לא היה היחיד שהעלה את האווירה הבינלאומית ביחס לשאלה אילו יעדים יוצבו. בעת ההחלטה על יעד הביניים להפחתת הפליטות ל-2030, עלתה השאלה האם להיצמד ליעד של הפחתה ב-27% כפי שהתחייבה ישראל במקור, או ליעד של 30%, כפי שהבטיחה בהמשך בכנס גלזגו. נציגת משרד המשפטים הסבירה כי היעד 30% נבחר במהלך כנס גלזגו, תחת לחץ דיפלומטי משמעותי על ישראל, ברוח ההירתמות הרחבה יותר של העולם המערבי לתהליך. זאת לעומת וועידת האקלים בבאקו, שבה לא עלתה דרישה משמעותי מכמעט אף מדינה.