"אנחנו בדואים, אנחנו אוכלים שמן זית, לא אומרים שאין לנו אוכל", אומרת אחת המרואיינות במחקר חדש על אודות אי הבטחון התזונתי בקרב תושבי הכפרים הלא-מוכרים. בהיעדר נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, החוקרות ד"ר יוליה שבצ'נקו וד"ר שני בר-און ממן ראיינו 21 נשים משבעה כפרים לא מוכרים ונתקלו בפערים התרבותיים.

החוקרות הדגישו כי יש פער בין ההגדרות בהן משתמשים בעלי תפקידים בטיפול באי בטחון תזונתי לבין ההגדרות של המרואיינות. לדברי החוקרות סביר להניח כי השאלה 'האם ויתרת על ארוחה בשבועיים האחרונים?' תיתקל בתשובה שלילית, שכן גם פיתה בשמן זית נחשבת ארוחה. 

נתונים מקיפים כמו עומק העוני והחשיפה למחלות הקשורות לתזונה שופכים אור על ממדיו של אי הבטחון התזונתי בקרב תושבי הכפרים הלא-מוכרים. על-פי נתוני הביטוח הלאומי בשנת 2022, 50% מהמשפחות הבדואיות בנגב חיו מתחת לקו העוני ו-60% מהילדים הבדואים חיו מתחת לקו העוני. בתחילת המלחמה 70% מהנשים בכפרים הלא-מוכרים דיווחו כי הבטחון התזונתי התערער. החוקרות מצאו כי הסיבות המרכזיות להתערערות הן קשיי ניידות, מחסור בתשתיות וירידה בשיעורי התעסוקה בקרב הגברים – המפרנסים העיקריים במרבית המשפחות. 

"אם בתחילת המלחמה עיקר הפגיעה נבעה מאי יציאה מהכפרים, היום הפגיעה נובעת מפגיעה בתעסוקה ויוקר המחיה", אומרת ד"ר בר-און ממן ל'דבר'. המחקר, שנערך מטעם מכון אדווה ופורום דו קיום בנגב, מצא כי הנשים הבדואיות כמי שאחראיות על משק הבית מצאו דרכים להתמודד עם המחסור. לצד היעזרות בתרומות ממוקדי החירום בחורה וברהט, בתוך הכפרים הלא מוכרים נוצרה רשת סיוע הדדי, קניה מרוכזת של מוצרי מזון ולחלוקה. חלק מהנשים לצד שימוש במוצרי יסוד זולים חזרו לליקוט מזון מהטבע.  

המחקר ממליץ על שילוב הנשים בעבודה יציבה ומותאמת תרבות ועל חינוך הילדים והנוער לתזונה נכונה ולהכינם לעולם התעסוקה. אישה כבת 40, נשואה ואם לשבעה ילדים מרח'מה מוסיפה: "כשיוצאים לטייל, אם מוצאים חוביזה בדרך אז לוקחים ממנה. חוביזה מאכל בריא. אני מתגעגעת לא רק לאוכל, אלא גם לחיים של פעם, שהיו יותר טובים מאשר היום. מאכלים לא בריאים, מחלות כמו סוכרת ועוד. האוכל היה פשוט, והרבה יותר בריא".

"אי אפשר לחכות להסדרה של הכפרים הלא-מוכרים", מדגישה בר-און ממן. "המצב חמור ובעיקר בשעת חירום. אם המדינה לא תכין תכנית בעלת משמעות בשטח, כמו מחסני מזון, נגיע למצב של רעב בכפרים. גם אם לא מכירים בכפרים, יש שם אוכלוסייה. אם היא תהיה רעבה העלויות תתגלגלנה לפתחה של המדינה בצורת תחלואה בעוד 20 שנה. יש כאן בני אדם וצריך לדאוג להם לאוכל".