תומר מרגלית ואוראל כלאף ריגשו רבים ברחבי היבשת כאשר ביצעו את השיר "הוריקן" של עדן גולן באליפות אירופה לריקוד בכיסאות גלגלים שנערכה בצ'כיה. הצמד הישראלי הקדיש את הביצוע המצמרר למאבק להחזרת החטופים הנמצאים עדיין בשבי החמאס בעזה, ובעקבותיו זכו במדליית הזהב בתחרות. "עבדנו מאוד קשה בשביל זה. אי אפשר להסביר את זה במילים", מספרת מרגלית בראיון ל'דבר'.
"להרבה אנשים בעולם אין מושג מה קרה ב-7 באוקטובר, מה עברנו ומה עובר עלינו מאז". מרגלית מסבירה את המחשבה מאחורי בחירת השיר והכוריאוגרפיה העוצמתית. "היה לנו מאוד חשוב לרקוד את הריקוד הזה, כדי להעלות את המודעות באופן הכי אמיתי שיש. לייצר דימויים של חטיפה, עם כיסוי העיניים, הדם והצבעים שחור-אפור על הפנים שלנו. כמובן מבחינתנו עד שהחטופים לא חוזרים הביתה, אנחנו לא נפסיק לרקוד את הריקוד הזה".
במהלך התחרות מרגלית רוקדת על כיסא הגלגלים וכלאף מלווה אותה. הצמד הישראלי סיים את אליפות אירופה עם מדליית זהב בקטגוריית הפריסטייל בו ביצע את "הוריקן" והוסיף לכך מדליית זהב נוספת בקטגוריית הלטיני, במהלכו הזוג מבצע חמישה סגנונות לטינים, בכל סגנון ריקוד של דקה וחצי. בקטגוריה האישית זכתה מרגלית גם במדליית הזהב בסגנון הלטיני ובמדליית הכסף בסגנון פריסטייל.
מרגלית וכלאף הגיעו לתחרות כאלופי אירופה המכהנים. הם הופתעו מהכבוד והערכה המקצועית הגדולה שזכו מארגני התחרות. הצמד קידם את הפרסום של התחרות על הפליירים, הרולאפים והמסכים, והיה ה"פנים" שלה לאורך הימים. "הגענו, יום לפני תחילת התחרות, לפגישה של הצוות המוביל וככה ראינו על מסך קטן תמונה שלנו, ואז פתאום נכנסנו ואז ראינו על המסך הענק עוד תמונה שלנו, אז שוב צילמנו ואז ראינו רולאפים עם תמונות שלנו. זאת הייתה הפתעה מאוד מסבירת פנים".
דווקא הספורטאים והספורטאיות אותם הם מכירים לאורך השנים מהתחרויות המשותפות פגשו אותם בצורה שאינה מסבירת פנים. "זו הייתה הפעם הראשונה שלא קיבלנו פרצופים אוהדים, כמו שבדרך כלל קורה בכל תחרות. אפילו אנשים שהם חברים שלנו, או ככה לפחות הגדרנו אותם, הפנו לנו גב, או במקרה שלנו את הכיסא", מספרת מרגלית.
מרגלית בת ה-29, עשתה את צעדיה הראשונים בריקוד כבר בגיל שלוש. היא רקדה במשך 11 שנים. בגיל 14 מחלה אוטואימונית תקפה את גופה, והפכה אותה למשותקת. "כמובן שלא הייתי מוכנה לשמוע על ריקוד בכיסא גלגלים", היא נזכרת. הכל השתנה כאשר בגיל 20, לימור גולדברג סמואל מההתאחדות לספורט נכים הצליחה לשכנע אותה לבוא ולנסות. "הגעתי לבית הלוחם בפעם הראשונה, התיישבתי על כיסא הריקוד והמאמנת שלי ילנה פייטליכר הפעילה את המוזיקה ופשוט התאהבתי מחדש. הבנתי שריקוד זה ריקוד, לא משנה מי את יושבת או עומדת".
אוראל כלאף בן ה-24, גילה בגיל שלוש עשרה, היחסית מאוחר, את העולם המופלא של הריקוד הסלוני. "הימרתי על זה את כל מה שהיה לי. היום אני יודע להגיד שאני מבין מה כל כך תפס אותי בתחום הזה. יש כל כך הרבה ערכים וכלים לחיים שקיבלתי. אני שמח לאן שזה לקח אותי ואני חושב שזה באמת חובה לכל ילד להתנסות בתחום הריקודים הסלוניים".
שיתוף הפעולה בין שניהם נרקם לפני שנתיים וחצי. "תומר קיבלה את ההזדמנות להשתתף בטקס המשואות ואנחנו הכרנו קצת לפני מתחרויות", מספר כלאף. "היא הציעה לי לרקוד איתה. כמובן שמבחינתי זה היה כבוד ענק, גם לרקוד איתה וגם להשתתף בטקס. אז ישר הסכמתי".
ואיך עובדים על שיתוף הפעולה ביניכם? איך משפרים את התקשורת כצמד?
"אנחנו עובדים על זה הרבה. אם אני שם לה רגל והיא נופלת מהכיסא, או שהיא נתקעת כמה פעמים עפה מהכיסא. אלו דברים שקורים, כי אנחנו באמת ספורטאים תחרותיים שמאתגרים את עצמנו כמה שיותר גדול, כמה שיותר חזק, כמה שיותר מהיר. אנחנו מנסים כל תחרות להגיע ולהראות משהו שעדיין לא ראו בתחום, ככה בעצם תומר ואני שומרים על התואר אלופי אירופה, כי אנחנו מנסים כל הזמן להביא משהו חדש שעדיין לא ראו".
ביצועי הריקוד המרשימים של מרגלית, תפסו את עיניהם של מארגני טקס הפתיחה של המשחקים הפראלימפיים בפריז. מרגלית קיבלה פניה רשמית להשתתף בטקס, אך בהתחלה הייתה בטוחה שמדובר במתיחה. "ראיתי את ההודעה מפריז. הייתי בטוחה שזה פייק. ביקשתי מאח שלי שיבדוק לי בגוגל על השמות שהם כתבו. מסתבר שאלו אנשים מאוד גדולים בתחום ולא רצינו לוותר על החוויה המטורפת הזאת".
הצמד הישראלי הוזמן לאודישנים בפריז ולאחר מכן חי כשלושה חודשים בפריז, כחלק מההכנות האינטנסיביות לטקס. כחלק מהחוזה, השתתפותם נשמרה בסוד עד לרגע ההופעה "לא הסכימו לנו להגיד שום דבר", מרגלית אומרת. כלאף מתאר פרוייקט עתיר תקציב ורב השקעה. "התאמנו באולמות של דיסני עם 150 רקדנים. תומר שהייתה על הכיסא, הייתה בפרונט והיא 'מלכה'. הא תמיד דאגה שאני יהיה זה שארקוד איתה. זאת הייתה ההפקה הכי גדולה שבה השתתפנו".
גם לאחר הישגים אדירים והופעה על אחת הבמות הגדולות ביותר בעולם, הצמד הישראלי ממשיך לרקוד ולהתאמן לפרויקטים ולתחרויות הבאות. במקביל לאימונים אינטנסיביים, השניים פתחו סטודיו משותף בקריית אונו. "רצינו להעביר הלאה את האהבה הכי גדולה שלנו, שהיא הריקוד. החלטנו לפתוח סטודיו שפועל מהבוקר עד הערב, ובו אנשים יכולים להגיע ולרקוד. יש לנו שם מדריכים וגם אנחנו מדריכים בעצמנו. זה ממלא אותנו מאוד".
לפרטים על הסטודיו לריקוד של תומר מרגלית ואוראל כלאף לחצו כאן.
