"רק שלא תגמור לי כמו מוטי בננה בציריך" – אומר סרג'יו לקרמבו בדיאלוג האלמותי בסרט 'מבצע סבתא'. דור המקימים של הקיבוץ מזהיר את הדור השני לא לרדת מהארץ. מוטי בננה האמיתי, זה שמנהל 3,000 דונם של שטחים חקלאים של קיבוץ כברי בקו העימות בגליל המערבי, לא רק שלא נסע בעקבות האהבה – הוא נשאר בארץ, נאחז בקרקע, ובתקופה האחרונה הפך לסנסציית טיקטוק.

ביום הראשון אחרי הפסקת האש העלה מוטי ינקו (67) סרטון לעמוד שלו בטיקטוק. שוכב על החול בחוף ראש הנקרה, ביד אחת הוא מצלם את עצמו עם הפלאפון, וביד השנייה הוא מחזיק בקבוק בירה, ואומר למצלמה: "אין לי טילים על הראש, סבבה אגוזים, מה זה חזרנו לעצמו. אוהב אתכם ראש הנקרה, מוטי בננה. ביי". הישראלים לא נותרו אדישים לדמות הצבעונית של ינקו. עשרות אלפי לייקים ושיתופים מוכיחים שבמלחמה שהתחילה בטבח בקיבוצים בעוטף עזה, האופטימיות של הקיבוצניק מהצפון נחוצה עד מאוד.

@motybanana

היום הראשון של הפסקת האש בלי טילים

♬ צליל מקורי – motybanana

"הגעתי לטיקטוק דרך הבנות", מספר ינקו ל'דבר'. "אמרו שהסרטונים שאני שולח בקבוצה של המשפחה מוצלחים והציעו לי להעלות אותם. אמרתי להן שאני לא בנוי לזה, אמרו לי: 'אבא, תעלה, אתה מה זה מצחיק'. אמרתי סבבה אגוזים, נעלה איזה סרטון, והופ הוא התפוצץ".

ההתלהבות של ינקו מדבקת. הוא צועק, דופק על השולחן ומקלף פקאן שנפל על הקרקע.  "אומרים לי 'אתה מעלה את המורל בתקופה הזאת, אתה אופטימיות! אתה לא יושב ככה ואומר רע לי, אתה קם! הולך לעבוד לקטוף בננות!'"

לכברי ינקו הגיע בגיל 14 משכונת דורה בנתניה. "הגעתי דרך עליית הנוער, ילד קטן מנתניה. היו לי 11 אחים והייתי הכי קטן, שילמתי את המחיר. אמרו לי 'אין מקום בבית', שלחו אותי לקיבוץ. אני אשכנזי, גרתי ברחוב קדושי עיראק, כולם היו מעדות המזרח ואני הרומני היחיד. גדלתי על ברכיהם של אנשי בית הערבה, שהקימו את כברי אחרי שפינו אותם ב-1948, הם יצקו בי את האהבה לקרקע ולאדמה. מאז ועד היום אני פה".

ב-7 באוקטובר חששו בכברי, כמו בכל יישובי קו העימות הצפוני, שתסריט החדירה מלבנון עתיד להתרחש, וגם ביישובים הרחוקים מ-4 הקילומטרים שפינתה המדינה התפנו דרומה. ינקו נשאר כדי להמשיך לעבד את השטחים. "אני מנהל את המטעים של קיבוץ כברי, לא יכולתי לעזוב. הייתה לי תחושה כאילו העובדים התאילנדים ואלו משייח' דנון הסמוך הם החיילים שלי, לא נוטשים חיילים. אף אחד לא החסיר יום אחד, עד ששלושה חבר'ה נפצעו פה. יש במטעים עשרות נפילות".

שלושת העובדים משייח' דנון שנפצעו לפני כחודש קל לא נפגעו פיזית – הטיל פגע מספיק רחוק מהם, והם נהדפו וכמה מטרים ובעיקר נותרו בשוק. הדאגה של ינקו לעובדים שלו אינה נשארת רק במילים הטובות. גאוותו המרכזית, מלבד לסחורה, היא הדאגה לעובדים. "החזון שלנו זה שכר הוגן, לתת את כל התנאים האופטימליים לעובדים הזרים והישראלים. קיבלתי החלטה לתת לעובדים הזרים יותר כסף, תנאים טובים יותר. הם יודעים את זה, לכן הם חזרו".

אחרי טבח 7 באוקטובר החזירה ממשלת תאילנד את מרבית אזרחיה למדינה, ורק כמה שבועות אחר כך חלקם חזרו. המטע בכברי במתנדבים ומתנדבות רבים שהגיעו מכל הארץ כדי לסייע. "אנשים באו ותרמו ונתנו, בלי שכר, בלי כלום. מדהים, רוח התנדבות ונתינה, התלהבות, ממש. עם היירוטים וההפגזות, בכל זאת באו. הגיעו גם חברים שעזבו את כברי ועלו על הטרקטורים ועבדו".

באחד הסרטונים שהעלה ינקו לטיקטוק הוא נראה עם עובדים תאילנדים שחזרו לעבוד בכברי אחרי האסון במטולה, כשהוא על הקרקע, תוך כדי יירוטים, שומר על רוח טובה ומעודד את העובדים. "יש שלוש מיגוניות על כל המטע, אי אפשר לרוץ בזמן הזה ולהגיע, אז נשכבים. כל בוקר הייתה חרדה מתי אנחנו נשכבים, אז כל בוקר עשיתי תדריך מה לעשות. נשכבים, נחים רגע, עוצרים רגע. נגמרת הפאניקה, ממשיכים הלאה".

@motybanana

מטעי כברי פניקה

♬ צליל מקורי – motybanana

האופטימיות והרוח הטובה של ינקו נוכחות בכל רגע. "המטעים זה דרך חיים. אם אתה מרגיש את המטע, את הירוק, את העצים ואת השתילים, אתה לא יכול לנטוש גם במלחמה". הוא גאה שהקפיד על שגרת החיים שלו גם במלחמה:  "אני מה זה מבסוט, מה זה נהנה. כל רגע זו זקפה רוחנית אדירה. כל בוקר אני קם ב-05:21 בבוקר ונכנס למטע".

למה 5:21?
"ככה התרגלתי. קם לפני הזריחה. קר, חם, לא משנה. העבודה בחקלאות היא מאוד מאוד קשה פיזית. התנאים, 4 מעלות בחורף, אתה בקושי מחזיק את הסכין. לכן אני אומר, חקלאות זו דרך חיים, ואני אימצתי אותה".

תוך כדי שהוא מדבר על החקלאות ינקו מתרגש, הוא דופק על השולחן במשרדי המטע בכל כוחו: "נתינה! נתינה! נתינה! כל הזמן נתינה! אתה לא שואל את עצמך מה אתה מקבל, אתה שואל את עצמך מה אתה נותן, נותן, נותן ונותן".

למה הישראלים מתלהבים ממך בטיקטוק?
"אותנטיות. ישראלי. דרך חיים. אדם חקלאי. אדם פשוט. כל היום כותבים לי 'מוטי התותח', 'מוטי תעשה לי ילד', 'מוטי, יש לי יום הולדת, תברך אותי'".

היו הפסדים השנה במטע.
"אין ספק. היו קשיים. לא קטפנו את כל היבול. פרי נופל על הרצפה. העשבייה השתלטה על כל המטע. עצי בננות שלא תמכנו נפלו. לא יודע להעריך, אבל לכל הפחות מאות אלפי שקלים טובים. ואני משער שגם השנים הבאות יושפעו. אני דוקטור בננה, אני יודע לזהות מה קורה עם הפרי".

מתי האהבה לבננות החלה?
"אחרי הצבא אמרו לי 'מוטי, אנחנו זקוקים לך בחקלאות'. מאז אני במטעים".

כל מי שעזב בזמן המלחמה יחזור לכברי? אתה סומך על הפסקת האש?
"אני אופטימי. לא נכנס לקטע הפוליטי. אני קם בבוקר והולך לעבודה. הייתי בששת הימים, בהתשה, בכיפור, כל המלחמות בהמשך, לבנון הראשונה והשנייה. צריך לקום. אני אופטימי. בא בבוקר, עושה את כל העבודות, קוטף, מרסס. אם תתחיל מלחמה, נתמודד. מאמין שיחזרו בימים הקרובים. כברי בונה שכונה חדשה, יש עשייה, יש צמיחה".

ישראל עשתה מספיק כדי למגר את חיזבאללה?
"הייתי מעוניין שיגמרו את כל הסיפור הזה, כי עוד שנתיים יהיה אותו סיפור. אבל מה אפשר לעשות? החיילים הגיבורים שלנו עשו את העבודה, עשו את הכול. מי שצריך לקבל את ההחלטה זה הממשלה. החטופים שלנו בעזה. זה מחדל. אני מוטי בננה, מבקש לשחרר את החטופים. זה לא קטע פוליטי, זה קטע שאני אזרח במדינת ישראל, שעשיתי צבא ותרמתי למדינה, ובמצוקה אתה עוזב אותי? נוטש אותי?"

יש ערך לחקלאות היום?
"אם לא רוצים את החקלאות, לסגור את החקלאות. אתה רואה במצוקה, במלחמה, איך מחיר העגבניות זינק. אם היו עוזרים לי עם מים וסובסידיה, אותו דבר עם הבננות, הייתי מוכר בזול. מה זה קו עימות? מה זה השטחים האלה? מי מחזיק אותם? המגדלים! אחזקת הקרקע, הגנה על הגבולות? מי עושה את זה? אנחנו מעבדים את האדמה אף על פי מה שקורה מסביב".

מה צריך לקרות כדי שהחקלאות הישראלית תתחזק?
"קודם כול צריך לקנות כחול-לבן, אני תמיד אומר. ושנית, צריך סובסידיות, לעזור לחקלאים. אבל אם לא, ממשיכים הלאה. לא יכול כל היום להתבכיין, 'תעזרו לי, תעזרו לי, תעזרו לי'. אני קם בבוקר, הולך לעבוד, להתפרנס. משתדל לעשות את המקסימום. עוזרים לי? מצוין. לא עוזרים לי? מתקדם הלאה. מחזיקים ידיים בסוף היום, זקפה רוחנית אדירה".

השם מוטי בננה זה לפני או אחרי 'מבצע סבתא'?
"הרבה לפני. אני מוטי בננה המקורי. הילדים בקיבוץ כברי גדלו על מוטי בננה. בכל הסביבה. מוטי בננה המקורי, כל השאר זה סיפורים".