ישי בקל (35), מתגורר עם זוגתו ג'ואנה בתל אביב. בעל עסק קטן בשם "העוטפת" לייצור תחליף אקולוגי למוצרי ניילון. מילואים: יותר מ-160 ימים. משרת בחמ"ל של פלוגת לוחמים בחטיבת הבקעה.

סבב ראשון: "116 יום במילואים – בלי מענקים העסק היה קורס"

"ב-7 באוקטובר יצאנו מיד לקו האופרטיבי שלנו ביריחו והיינו שם עד סוף ינואר. בסבב הזה הייתי 116 ימים ברצף במילואים".

"יש לי כבר שלוש שנים עסק קטן – מותג בשם 'העוטפת'. אני מייצר ומוכר מוצר אקולוגי רב פעמי שמחליף ניילון נצמד ושקיות ניילון. בשנתיים הראשונות הלכנו וצמחנו. את 2023 סיימתי עם עלייה של בערך 20% בהכנסות לעומת השנה הקודמת, אבל מאז ה-7 באוקטובר המכירות כמעט ונעצרו". 

"המוצר שלי הוא בעצם סוג של מוצר קסם, זה בד עם שעווה וחומרים טבעיים נוספים שנותנים לו מצד אחד גמישות ומצד שני את היכולת לקבל צורה, להיצמד לעצמו ולדברים אחרים – כך שניתן לעטוף איתו תפוח, לקחת אותו לדרך במקום שקית סנדוויץ' או לסגור איתו קערה ולשים במקרר. השעווה מרחיקה חיידקים באופן טבעי, וזה שומר על טריות של ירקות, של לחם. זה מוצר רב פעמי, אקולוגי, צבעוני ואסטטי שאפשר לשטוף ולהשתמש בו שוב". 

"כבר ביום הראשון למלחמה סגרתי את כל הקמפיינים הדיגיטליים של השיווק", הוא מספר, "כי ידעתי שאני לא יכול להפעיל את העסק מרחוק". משמעות הדבר, לדבריו, שהעסק היה מושבת בפועל. אין כמעט קונים, וגם הייצור שחלק ניכר ממנו היה בקל עושה בעצמו, נפגע מאוד. "נאלצנו לבטל הזמנה גדולה של ארגון שרצה לתת שי לעובדים, פשוט כי לא יכולתי לעמוד בייצור". 

בקל משרת בחמ"ל הפלוגתי במוצב, אז בין השמירות, בזמנים קצרים של שקט, יכל להתעסק מעט בתפעול העסק. "זה קשה כי אתה לא בפוקוס. אתה במציאות אחרת. יש המון סטרס כלכלי, בייחוד עד שהמדינה התחילה לתת מענקים – שבעצם הצילו לי את העסק. בלעדיהם העסק שלי היה קורס, ולא רק שהוא היה נסגר, גם הייתי נשאר עם חובות בגלל ההלוואות שלקחתי כדי לפתח אותו". 

הסבב השני: "יש תחושת נחיצות והכרה של החברה"

רק לפני כשבועיים סיימה הפלוגה את התעסוקה המבצעית בסבב המילואים השני שלהם ונאמר להם שהם יבצעו כ-70 ימי מילואים רצופים נוספים בשנה הקרובה. לסבב השלישי עוד אין תאריך ודאי. 

"בסבב השני הוצבנו באזור הר חברון מאז ה-29 בספטמבר, היינו שם 45 ימים לכאורה אבל אבל כל התקופה לא היה ברור אם יחליפו אותנו. זה קו שתוכנן מראש אבל מי שהיו אמורים להחליף אותנו אז בעצמם בצו 8". 

למרות אי הוודאות, בקל מספר ש"לסבב השני היה לי קל יותר לחזור מאשר בסבב הראשון", ומסביר: "יש תחושת נחיצות וגם הכרה של החברה הישראלית בעבודת המילואימניקים, שגורמת לי להרגיש יותר מוערך ופחות בודד בזה. פעם דיברתי עם מישהי על המילואים והיא שאלה אותי 'מה? אנשים עוד הולכים למילואים? למה אתה עושה את זה?' אז מלמלתי מתחת לשפם שעדיין צריך כי עוד אין שלום. התביישתי קצת. נראה לי שעכשיו יותר מבינים. 

"יש פה מפגש אנושי הזוי בין אנשים שונים כל כך. ימנים ושמאלנים, דתיים וחילוניים שבאמת מצליחים לשים את הרוב בצד ולהיפגש. זה לא קסם, זה לא תמיד פשוט. אבל לפחות אצלי בפלוגה אין תחושת זרות ושנאה כמו שהייתה לפני המלחמה בחלקים שונים בחברה. יש אהבה גדולה ושמחה להיפגש. ביום כיפור עכשיו אחד האנשים היה בהלם מכמות האנשים שבאו לבית הכנסת. מישהו אמר על אחד החיילים: 'וואלה, עליו לא ציפיתי להיות בבית כנסת ביום כיפור'. וחשבתי בלב: כן, אבל אנשים שונים ממה שהם נראים. עברה לי בראש המחשבה שהלוואי שגם בשנה הבאה בכיפור נהיה ביחד, אבל אז נזכרתי שזה אומר שתמשך המלחמה ולא כדאי. אבל יש בזה גם דברים יפים".  

חזרה לעבודה: "מתחילים לרדוף אחרי הזנב. נשמתי עמוק"

"הייתי במילואים יותר מ-160 ימים. זה אומר שבחמישה מתוך 13 החודשים האחרונים, לא הייתי בעסק", אומר בקל, "מה שהכי נפגע זה המומנטום. כל בעל עסק ועצמאי יודע שזה דבר קריטי מאוד, שקשה מאוד לבנות וקשה לחזור אליו אם הוא נשבר – כשאתה בקשר עם לקוחות, בלופ של פעילות. נלחם להגדיל בכל חודש את המכירות בכמה אחוזים.

"כשיוצאים ממומנטום, מתחילים לרדוף אחרי הזנב. ההוצאות נשארות אבל ההכנסות לא. חוויית הלקוח נפגעת: המלאי הלך ואזל ולקוחות שנכנסים לאתר רואים אותו מרוקן. האם הם יחזרו שוב? הרוב הולכים כבר לפתרונות אחרים ואתה נעלם מהרדאר". 

לדבריו, בין הסבבים, התחושה היא של חזרה לוואקום. "הפיתוח המתוכנן של המיתוג ושל המכונה התארך מעל המצופה. בנוסף, לבנות מומנטום עסקי מחדש לוקח חצי שנה, ויש לזה גם עלויות. אתה צריך להוציא כסף על בניה של פרסומים, של מיתוג, במקרה שלי לרענן את האתר, לבנות מחדש את המותג. בינתיים כל המחירים עלו. כל זה, כשאתה משתחרר בפברואר ויודע שיש לך מילואים בספטמבר, ואולי אפילו יקדימו לך אותם".  

"האם לשחרר מהעסק וללכת לעבוד קצת כשכיר? האם ללכת לטפל בנפש שלי? המילואים היו חוויה מטלטלת. בדיוק עברתי לגור עם בת הזוג שלי. לקח לי כמה חודשים עד שבכלל הרגשתי מבחינה נפשית שאני יכול להתעסק בכל ההיבטים של העסק. זה מייאש כי אתה מקים עסק, משקיע בו, לוקח הלוואות כי אתה אופטימי ומאמין שזה ישתלם. נשמתי עמוק. ניסיתי לפתור את כל האתגרים שהיו מתהליך הפיתוח שזו גם הייתה עבודה. היו הרבה החלטות לקבל". 

נותן לי כוח: הפידבקים החיוביים של לקוחות, הזוגיות והמשפחה

אפילו תוך כדי הסבב האחרון של המילואים, הוא היה קופץ להריץ ניסיונות על המכונה החדשה שרכש, ושפותחה במיוחד עבורו בהשקעה משמעותית. "עד עכשיו, את רוב תהליכי העבודה עשיתי בבית. אני מקווה שבאמצעות המכונה הזו, שגם הפיתוח שלה התעכב בגלל המילואים, נצליח להגדיל את הייצור ואולי בעתיד אוכל להביא עוד עובד או שניים ולהתרחב. יש מפעל מוגן למתמודדי נפש שאני שוכר אצלו חלל למכונה, והתוכנית היא שהמתמודדים יארזו את החבילות ואת המארזים החדשים לחנויות". 

לקוחות לדבריו, נותנים לו כוח. "כשאני רואה לקוח חוזר שבא לרכוש עוד זה נותן לי הרבה כוח להאמין שאסור לוותר. אם לקוח שולח לי מייל חוזר שנהנים מהמוצר. הפידבקים הטובים של לקוחות מאוד מחזקים אותי – לצד הזוגיות, המשפחה, האחיינים".