אלישבע (אליקה) ברק-אוסוסקין, מהשופטות הבולטות והמשפיעות בדיני העבודה בישראל, הלכה לעולמה היום (שני) בגיל 88. ברק, ששימשה כסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה, נודעה כאקטיביסטית משפטית וכמובילת תפיסה חברתית ששמה את העובד במרכז יחסי העבודה. הלוויתה תתקיים ביום רביעי בשעה 12:00 בבית העלמין קרית שאול בתל אביב.
ברק נולדה בשנת 1936 בבוקרשט, רומניה, למשפחת אוסוסקין, ועלתה לישראל בגיל חמש עם משפחתה. אביה, משה אוסוסקין, היה מנכ"ל הג'וינט באזור הבלקן, ולאחר שעלתה ארצה המשפחה התיישבה בירושלים. לאחר שירותה הצבאי כסמלת בח"ן וסעד, פנתה ללימודי ביולוגיה באוניברסיטה העברית, שם סיימה בהצטיינות את תוארה השני והתמקדה במחקר גנטי.
התעניינותה בזכויות האדם והחברה הובילו אותה למסלול משפטי בגיל מאוחר. בגיל 41 סיימה תואר במשפטים באוניברסיטה העברית, שם שימש בעלה כדיקן הפקולטה. היא הוסמכה כעורכת דין בשנת 1978 והחלה לעבוד כעוזרת משפטית לנשיאי בית המשפט העליון. ברק החלה את דרכה במערכת בתי הדין לעבודה בשנת 1987 כרשמת בבית הדין האזורי בירושלים, ובהמשך מונתה לשופטת בבתי הדין האזוריים בירושלים ובבאר שבע. בשנת 1995 הצטרפה לבית הדין הארצי לעבודה ובשנת 2000 מונתה לסגנית הנשיא סטיב אדלר.
ברק הובילה מהפכה בתפיסת יחסי העבודה. בפסיקותיה הדגישה את הצורך באיזון בין זכויות העובד והמעסיק. בין פסקי דינה הבולטים: הגדרת חברת כוח אדם כמעסיק לצורך שמירה על זכויות העובד, איסור על חוסר תום לב בהליכי קבלה לעבודה, והבטחת זכויות פנסיה כמשמרות רמת החיים של הגמלאי. היא דגלה בגישה הרואה יחסי עבודה כיחסי שיתוף, שבהם שני הצדדים נדרשים להפגין דאגה הדדית. לדבריה, "עובדים אינם פיונים על לוח שחמט, עובדים הם בני אדם".
פסיקותיה של ברק התאפיינו באקטיביזם שיפוטי וחברתי. מבקריה טענו כי נטתה יתר על המידה לטובת העובדים. לאחר פרישתה בשנת 2006, ברק פנתה לאקדמיה ושימשה כמרצה לדיני עבודה במרכז הבינתחומי הרצליה. היא לימדה לצדו של בעלה והוסיפה להשפיע על דורות של משפטנים צעירים. ברק הניחה אחריה את בעלה, נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, ארבעה ילדים ונכדים רבים.
