מלחמת האזרחים בסוריה, שבשבועות האחרונים הגיעה לאחד השיאים שלה עם נפילת משטר אסד, היא מהארוכות והקשות בהיסטוריה. לפי נתונים של מאגר המידע של אוניברסיטת אופסלה בשוודיה, יותר מ-400 אלף מקרי מוות נגרמו כתוצאה מהמלחמה. אולם החורבן שהשאירה המלחמה אינו מסתכם במוות ישיר מלחימה; הוא מופיע כמעט בכל היבט של הכלכלה הסורית, שהחל לקרוס מאז פרוץ המלחמה ב-2011. עשר עובדות מתארות את ההתרסקות:

1. כלכלה בהתרסקות

לפי נתונים על שימוש בתאורה בלילה, שמשמשים להערכת הפעילות הכלכלית בהיעדר נתונים רשמיים אמינים, הכלכלה הסורית הצטמקה ב-84% בעשור שבין 2011 ל-2021, ונמצאת בכשישית מגודלה לפני המלחמה. לפי הנתונים הרשמיים הכלכלה הצטמקה רק ב-54% – עדיין התרסקות, אבל קטנה בהרבה.

2. כ-12 מיליון פליטים, בעולם ובסוריה עצמה

יותר מ-7 מיליון סורים, כ-30% מהאוכלוסייה, הם פליטים בארצם – אנשים שנאלצו לעזוב את בתיהם בעקבות המלחמה ורעידות האדמה בפברואר 2023. נוסף אליהם, קרוב ל-5 מיליון סורים, לפי האו"ם, ברחו מסוריה, רובם לטורקיה. לפי נתוני הלשכה הסטטיסטית הסורית, האוכלוסייה הצטמקה בכמעט 3% בין 2011, שנת פרוץ המלחמה, ל-2015. הפליטות היא אחד מתוצרי המלחמה המשפיעים על הכלכלה, מכיוון שכל פעילות כלכלית מבוססת על עבודה אנושית. ככל שיש צמצום ואי-יציבות בתחום זה, הפעילות נפגעת.

3. מעצמת סמים: 5.6 מיליארד דולר של קפטגון בשנה

במהלך שנות המלחמה סוריה נעשתה למעצמת של ייצור וייצוא של פנטילין, או באחד מהשמות תחתיו הוא נמכר לשימוש, קפטגון. פנטילין הוא סם ממריץ וממכר במיוחד. הוא נעשה פופולרי במיוחד בעשור האחרון במזרח התיכון ובמיוחד במדינות המפרץ, בין השאר בשל מחירו הזול יחסית לסמים אחרים. במדינות המפרץ משתמשים בו נהגי משאית כדי לנהוג שעות ארוכות; הכוחות השונים במלחמה בסוריה השתמשו בו גם כסם ממריץ. בשנים האחרונות הוא הגיע מסוריה גם לישראל ולרצועת עזה, ונמצא אצל מחבלי חמאס שהשתתפו בטבח שבעה באוקטובר. לפי דו"ח של הבנק העולמי, ההערכה היא שמכירות הקפטגון בין 2020 ל-2023 הגיעו ל-5.6 מיליארדי דולרים בשנה, ויצרו רווח שנתי של 1.8 מיליארדי דולרים לשחקנים כלכליים בסוריה או קשורים אליה.

4. עוני קיצוני: יותר מ-70% מתחת לקו העוני

ב-2022, רבע מהסורים חיו תחת עוני קיצוני (עד 2.15 דולרים ליום) ויותר מ-70% חיו מתחת לקו העוני של המדינה (3.65 דולרים ליום). לפני המלחמה שיעור העוני הקיצוני היה אפסי, ושיעור הסורים מתחת לקו העוני עמד על כ-10% בלבד. העוני הוא תוצאה של ההתרסקות הכלכלית, הפליטות, והמלחמה.
אובדן הכנסה, בשילוב של עליות מחירים מהירות ותמיכה ממשלתית הולכת ומתמעטת, הביאו רבים מהסורים למצוקה פיזית חמורה. בסקר שנערך ב-2023, כשני שליש ממשקי הבית השיבו שהם לא מצליחים לענות על צרכי המחייה הבסיסיים. הסיבות המרכזיות שציינו אותם משקי בית היו אבטלה ומחירים עולים. לפי הבנק העולמי, שיעור האבטלה ב-2023 עמד על כ-13.5%.

5. כלכלת הנפט הצטמקה והפכה לבלתי-חוקית

ב-2002 ייצאה הכלכלה הסורית כ-150 מיליון חביות נפט וכמעט לא ייבאה; החל מפרוץ המלחמה הייצוא פסק, וסוריה התחילה לייבא נפט בכמות שנעה סביב כ-30 מיליון חביות לשנה. בתהליך שסוריה הידרדרה ממעמד של יצואנית נפט, הדרדרות שהחלה לפני המלחמה, ליבואנית. בין השאר, המשמעות היא שבמקום השגת דולרים יקרים או מטבעות זרים אחרים, בזכות תעשיית הנפט, הסורים נאלצים לשלם עליו בעזרת דולרים שנמצאים במחסור כבד.

התוצר הכלכלי הקשור בנפט החל להצטמק עוד לפני המלחמה אבל לאחריה התרסק לפחות משליש משהיה ערב המלחמה. הנתונים הרשמיים מראים שהתוצר הקשור בנפט השתקם קלות מאז המלחמה, אולם נתונים המוערכים על בעזרת פעילות תאורת לילה מראים שיקום שהחל מ-2017. עד 2023 הפעילות הגיע לכ-90% מזו שנרשמה טרם המלחמה. המשמעות היא שחלק ניכר מפעילות ייצור וייצוא הנפט הפכה בלתי חוקית ורשמית.

6. חקלאות גוועת

צריכת הדשן לדונם, המהווה מדד לפעילות החקלאית, פחתה מכ-850 ק"ג בשנה בשנים שלפני המלחמה לרמה אפסית ב-2015, ופחות מ-100 מאז עד 2021. השוואה לטורקיה, שתנאי האקלים בה דומים, הראתה שבעוד שבטורקיה הפריון לדונם אדמה חקלאית צמח ביותר מ-50% מאז 2002, בסוריה הוא רק הדרדר. הפריון הממוצע בסוריה עמד ב-2002 על כ-7,000 טונות לדונם אל מול כ-9,000 בטורקיה. ב-2021 הפריון בטורקיה הגיע לכ-15,000 טונות לדונם בעוד הפריון בסוריה הדרדר לכ-6,000 טונות לדונם. בשנת 2023, תודות לגידול בכמות הגשמים, נרשמה עלייה משמעותית בתוצרת החקלאית, למשל הכפלה בייצור החיטה.

לקריסת הייצור החקלאי משמעויות רבות. ראשית, מחסור במזון, המתבטא גם בעליות מחירים, מקשה על הסורים לרכוש מזון, כמו שניכר מנתוני המענה על צרכים בסיסיים. שנית, פחות ייצור חקלאי משמעו פחות תעסוקה בחקלאות ויותר אבטלה. נוסף לכך, הפחיתה בייצור גורמת לפחיתה בייצוא חקלאות ותלות בייבוא במטרה לענות על צרכי המזון. כמו בנפט, המשמעות היא אובדן הכנסה של דולרים יקרים לייבוא וביקוש גדל לאותם דולרים לצורך רכישת מזון מיובא.

7. מחירים עולים, שער מטבע צונח

ב-2023 המחירים בסוריה עלו ב-93% ושער הלירה הסורית צנח ב-141% אל מול הדולר. אינפלציה משתוללת לא רק שמקשה על הסורים לרכוש את מוצרי הבסיס, היא מהווה מקור לחוסר וודאות שמשבש את הפעילות הכלכלית. עסק מצליח תלוי במחירים שהוא גובה מהצרכן ובמחירים שהוא משלם לנותני שירותים וספקים אחרים; לכן, חוסר וודאות מוחלט בנוגע לאלו משבש לחלוטין את הפעילות הכלכלית.

מפרוץ המלחמה, חוותה הכלכלה סורית ארבע תקופות שונות של אינפלציה ממושכת שהגיע לשיעורים שנתיים של יותר מ-100%. ב-2021 השיעור חצה אף את רף 300 האחוזים. עליות המחירים הן תוצאה של גורמים רבים: מחסור הנובע מפחיתה מאסיבית בייצור המקומי, היחלשות שער המטבע המעלה את מחירי הייבוא, פגיעה בפעילות התובלה האווירית והימית המעלה אף היא את מחירי הייבוא, ורגישות יתר לזעזועים עולמים במחירי חומרי הגלם והאנרגיה.

כמו המחירים, כך גם שער המטבע של הלירה הסורית נחלש בשיעורים ניכרים במשך ארבע תקופות; שיעור האינפלציה נע בתיאום עם שער הלירה הסורית ולא במקרה. היחלשות הלירה אומרת שדולר, עמו רוכשים ייבוא, מתייקר במונחי לירה. כשהדולר מתייקר, הייבוא מתייקר, וכשהייבוא מתייקר, המחירים מתייקרים. הייבוא מייקר ישירות את מוצרי הצריכה אך גם תהליכי ייצור מקומיים כרוכים תמיד בכלים, מוצרי ביניים וחומרי גלם מיובאים, ולכן גם מחיר התוצרת המקומי גדל.

8. הפסקת הסחר: הייצוא הצטמק בכ-90%

ייצוא הטובין הסורים הצטמק לכעשירית מהיקפו לפני המלחמה. לפי הערכות של הבנק המרכזי הסורי ושל האו"ם, הייצוא הסורי פחת מ-8.8 מיליארדי דולרים ב-2010 לבין 0.7 מיליארד למיליארד ב-2022 וב-2023. הנפילה המרכזית הגיעה מהצטמקות בייצוא הנפט. הייבוא פחת אף הוא לבין שישית לחמישית מרמתו לפני המלחמה. את הצטמקות פעילות הסחר מלווה פעילות מופחתת של תובלה ימית ואווירה.

למרות שהייבוא הסורי הצטמצם, הוא עומד על בין 320% ל-685% מהייצוא (הפער הוא בין הערכות של גופים שונים). המשמעות היא מחסור עצום בדולרים, מכיוון שהייצוא הוא מקור הכנסה לדולרים והייבוא הוא הוצאה. המחסור בדולרים, אי-היציבות הקיצונית ואירועים גלובליים אחרים הם מה שהופך את הלירה הסורית לכל-כך לא אטרקטיבית. הפחד של סורים וזרים כאחד מהחזקת לירות, הוא שהן יאבדו מערכן ויגרמו להפסד. נבואה זו כמובן מגשימה את עצמה: החשש מהחזקת לירות סוריות, והמחסור בדולרים מגדילים את הביקוש לדולרים אל מול הלירה ולכן מחלישים את שער המטבע. חולשה זו, כאמור, תורמת גם לשיעור האינפלציה.

9. הצטמקות הסיוע הכספי וההומניטרי

הסיוע הפיננסי לסוריה עמד בשיא על כ-350 מיליוני דולרים בחודש ב-2015, ופחת לכ-50 מיליוני דולרים בתחילת 2023. בעקבות רעידות האדמה בפברואר 2023, הסיוע קפץ שוב למספר חודשים, אך בכל זאת, הסיוע ב-2023 הסתכם ל-2.8 מיליארדי דולרים, נמוכים ב-5% בהשוואה ל-2022, שגם היא סימנה נקודת שפל לאחר ירידה מאז 2018. גם הסיוע בציוד ומוצרים פחת דרמטית משיא של כ-1,000 משאיות בחודש ב-2020, בעקבות הקורונה, לפחות מ-100 בחודש בתחילת 2023. גם במקרה הזה, רעידות האדמה גררו עלייה זמנית.

10. הסנקציות האמריקאיות: פגיעה של עד 26% בתוצר

החל מ-2011, בעקבות פעולות שממשל אסד נקט כנגד המורדים הסורים, החילה ארה"ב סנקציות על סוריה. הסנקציות מגבילות פעילות בדולרים, עליהם ארה"ב שולטת. למעשה, ארה"ב הגבילה את הגישה לדולרים של הממשלה הסורית. קשה להעריך במדויק את השפעת הסנקציות, אך מחקר שסיכם תוצאות של מחקרים בנושא מצא שברובם המכריע (30 מתוך 32) נמצאו השפעות שליליות משמעותיות על הפעילות הכלכלית. מחקר אחד מצא שהסנקציות יכולות להוביל לפגיעה של עד 26% בתוצר הכלכלי.

הפגיעה בגישה לדולרים מתבטאת בירידה בהשקעות ממשלתיות בחינוך, בריאות וסיוע מזון, ומחריפה, מסיבות שנמנו מעלה, את היחלשות המטבע ואת האינפלציה.

11. הנעלם הגדול: אתגר השיקום של סוריה

המשבר העצום של כלכלת סוריה ממחיש את המחיר הכלכלי הכבד של 13 שנות מלחמת האזרחים, ואת האתגר העצום בשיקום המדינה בעידן שאחרי משטר אסד. ללא שיקום משמעותי לכלכלה הסורית, שיאפשר לאזרחיה חיים בכבוד, היציבות במדינה לא תאריך ימים.