במנרה, הטופוגרפיה היא הכול.
השכונה החדשה בקיבוץ, זו שהחלה להיבנות לפני מעט יותר מעשור, ממוקמת בשקע קטן בתוך מדרון רכס רמים. גבעה בגובה כמה מטרים, הממוקמת בצדו השני של הכביש המוביל לקיבוץ, חוסמת כל נתיב ישיר אפשרי לירי טילי נ"ט מעבר לגבול אל השכונה.

כשחיזבאללה ירו פגזים תלולי מסלול לכיוון הקיבוץ, הם טסו להם בזווית קעורה מעל השכונה, ממשיכים דרכם לקריית שמונה וקיבוצי צפון עמק החולה. איגור אברמוביץ', שנשאר מתחילת המלחמה להפעיל את הכלבו המקומי שבבעלותו, מסתובב סביב ביתו בשכונה ואוסף חלקי טילים וחלקיי מיירטים. לפחות מבחינת הנתונים היבשים הוא מרגיש, אולי, בר מזל: מסך 157 יחידות הדיור בקיבוץ, כולל בתי מגורים ודירות בבניינים בקיבוץ, יותר משני שלישים נפגעו מירי חיזבאללה. השכונה החדשה כמעט לא נפגעה. מעט דרומית משם, בתוך מרחב הקיבוץ הוותיק, זה כבר סיפור אחר לגמרי.

שני רחובות הרוסים כליל

זה הכי קרוב לנגב המערבי שראיתי בצפון, אני אומר לו בזמן שאנחנו עולים במעלה המדרגות של מה שנשאר מביתו של אחד החברים הוותיקים בקיבוץ, אומן קרקס מוכר ואהוב. הבית נפגע ממש לאחרונה, כמה שבועות לפני הפסקת האש.

"אולי", הוא עונה, "אבל לפחות במנרה איש לא נהרג".

קשה מאוד לקרוא למקום ששנינו עומדים בו בית. אולי שלד של מה שהיה פעם בית. פגיעה ישירה של טיל קורנט שרפה את כל תכולתו עד עפר, כולל מאות פריטי קרקס ובובות מקוריות שהחבר הכין לאורך שנים רבות. הדבר היחיד שניתן לזהות בעיניים הוא שאריות כבלי חשמל ואינטרנט. "זה היה מפעל החיים שלו", מסביר אברמוביץ'. "בקורונה הוא פשט את הרגל והעביר את כל הציוד שלו לבית שבו גר לבד, מחכה להזדמנות חדשה".

אנחנו ממשיכים דרומה לאורכו של הרחוב הצדדי ביותר בקיבוץ, שצמוד לכביש 886, כביש הרכס. במרחק זריקת אבן מאיתנו עומד רכב של האו"ם. שם זו כבר אינה ישראל. מעבר לו ניתן לראות את מה שהיו פעם בתי הכפר מיס אל-ג'בל. בשנה וחודשיים האחרונות נורו ממנו מאות טילי קורנט לכיוון הרחוב הזה. הם פגעו כמעט בכל נקודה אפשרית ולא השאירו בית שלם אחד על כל הרחוב, וגם בזה שמאחוריו.

עד הפסקת האש לא היה אפשרי להגיע לאזור הזה של הקיבוץ. אם במהלך היום פגע טיל בבניין, היו מנסים לכבות בלי להיחשף יותר מדי. אם זה לא היה מצליח או שהיו חשופים, היו עוזבים את השריפה. ראשוני השמאים, המהנדסים ואנשי מס רכוש הגיעו לפה רק עכשיו. רואים אותם מסתובבים בין בניינים ומנסים לאמוד בעיניים את הנזקים הראשונים, בוחנים את הקירות שנמסו ממקומם, את מצבורי האבנים והזכוכית.

טבלאות אקסל מפורטות על כל פגיעה בקיבוץ

מחוץ לבית שבו מתגוררת משפחת אלקולומברה עומדות שאריות של שלד רכב שרוף עד היסוד וחורבה מפורקת. בתוך החורבה נמצא משהו שאפשר לזהות כשאריות של דוד להרתחת מים. "זה היה מתחם ג'קוזי מפואר", מסביר אברמוביץ'.

צימר?
"לא, מה פתאום. פרט למלון, במנרה אין עסקי תיירות. הם בנו אותו לעצמם. תסתכל על הנוף", הוא מורה לכיוון ההרים והעמקים הרחבים והירוקים של דרום לבנון. "דמיין שבת בחורף. שלג. ויסקי איכותי. סיגר".

מדהים. הם ייבנו מחדש?
"הם מניחים שהם לא יקבלו על זה אפילו שקל".

מה פתאום. איך זה אפשרי?
"יש גבול לגובה הפיצוי. הבית שלהם נהרס. הג'קוזי נמצא מחוץ לבית. יש פה עניינים ביורוקרטיים מורכבים שלא בטוח שיימצא להם פתרון שיידע לכסות את הכול".

השיקום הוא מה שהכי מטריד את קהילת מנרה. "אנחנו כבר רואים את כל ההתמודדויות שנצטרך לעשות מול המדינה", אומר אברמוביץ'. במשך חודשים הוא הכין אקסלים מפורטים על כל פגיעה בקיבוץ, והטבלאות מוגשות לכל בעלי התפקידים שבאים בשעריו. מעין 'הכינותי מראש' שהקיבוץ הבין שהוא חייב לעשות, כדי להיות בשליטה במאבקי הכספים לכשיבואו. הם החליטו לא לקחת שום סיכון בנושא ופנו לאחד ממשרדי השמאות הגדולים בישראל כדי שילווה אותם. התכלול של כל השמאים, אנשי מקצוע, מתאם הקיבוץ ופרויקטור מיוחד לאירוע עולה להם הרבה כסף, "אבל הבנו שאם איש מקצוע לא יילחם עבורנו, זה יעלה לנו עוד הרבה יותר כסף".

"אף יישוב לא ערוך להפוך לבסיס צבאי לשנה"

מקרר נטוש באמצע המדרכה, בורות בכבישים, גנים הפוכים וחללים ציבוריים שלמים שאינם ראויים יותר לשימוש מעטרים את הקיבוץ, מזכרת לנוכחות צבאית כבדה שנמשכה ביישוב מעל לשנה. חברי כיתת כוננות בכמה קיבוצים לאורך הגדר סיפרו ל'דבר' בשנה האחרונה שמלבד השמירה על הקיבוץ מירי חיזבאללה, הם נדרשו לעמוד על שמירת הסדר מול הנוכחות הצה"לית הכבדה ביישובים, שלעיתים יצרה גם מתחים.

"גם הצבא וגם חברי הקיבוץ מבינים שמנרה אמור להפוך למוקד עורפי בשעת חירום, אבל אף יישוב לא ערוך להפוך לבסיס צבאי לשנה", אומר אברמוביץ'. עכשיו עם כניסת הפסקת האש, כל הצדדים יתחילו בחשבון ארוך. מס רכוש מפצה על נזקי הירי של חיזבאללה, משרד הביטחון על פגעי הלוחמה הצה"לית. אלוף פיקוד צפון ביקר בקיבוץ לפני שבוע והביא חיילים שיעזרו לסדר את הקיבוץ. גם שם נפלה ההבנה על האחריות שיש לצה"ל ביום שאחרי. לחשבונות הכלכליים ייקח עוד זמן להיפתר.

פגיעה אחת מזיקה לבניין שלם

דלת הכניסה למתחם הכלבו בבעלותו של אברמוביץ' נשענת על חומת אבן קטנה מחוץ למתחם. "בוא תנסה להרים את הדלת", הוא אומר. אני מנסה להזיז אותה ממקומה ולא מצליח. לפחות 50 קילו של ברזל יצוק. "כבד, נכון?", הוא צוחק. "מה שאתה רואה מולך זו דוגמה חיה לעוצמה של טיל נ"ט".

מה הכוונה?
"הטיל פגע בכלל בקומה השנייה של המבנה. ריסק את חדר האוכל והמטבח. ההדף של הטיל תלש את הדלת מהצירים והעיף אותה מהמקום".

אף אחד עוד לא התפנה להחזיר את הדלת למקום. בינתיים היא עומדת עזובה, ומספרת את סיפורו הייחודי של הקיבוץ. מספיקה פגיעת טיל אחת באחת הקומות של בנייני מנרה, כדי להסב נזק לבניין כולו. ברשימות של אברמוביץ' קיימות 37 פגיעות ישירות כאלה בבנייני מגורים.

מנרה הוא קיבוץ ייחודי בנוף הקיבוצי. מיקומו על שיפוע ההר לא אפשר לו לבנות צמודי קרקע קלאסיים, ובמקומם נבנו בתי קומות שמזכירים מעט מבני שיכון פשוטים. מוקדם מדי להבין את חומרת הפגיעה ביסודות שלהם. "בבניין של חמש דירות, אם דירה אחת נפגעת ישירות, ארבע האחרות לא יוצאות שלמות מזה".

כל פגיעה כזו עלולה להעמיד בסימן שאלה את המשך קיומו של הבניין, אבל כרגע עוד מוקדם לקבוע. הטבלאות של אברמוביץ' לא מודדות את מידת הנזק: צינור שמתפוצץ מנזק עקיף יכול לגזור את גורלה של דירה שלמה; דירה שנשרפה כליל בקומה האחרונה אינה פקטור ליסודות של בניין.

שכבות ההרס נערמות

"מי שהיה פה כמוני לאורך כל השנה, ראה קיבוץ קמל ונהרס מיום ליום", מספר אברמוביץ'. חלק גדול מחברי הקיבוץ לא היו בו מאז 8 באוקטובר, או הגיעו רק לשעות בודדות. אברמוביץ' ומעט חברים נוספים נשארו ללוות את ההרס בנוכחותם. בכל פעם הם מגלים עוד בית שנפגע, עוד חלקה שנהרסה. בטבלאות האקסל אברמוביץ' מסמן דירה שנפגעה מנזק עקיף בנובמבר 2023, ומעביר אותה לעמודה של הנזק הישיר לאחר שנפגעה שוב בספטמבר. שנה שלמה שחיזבאללה לא הפסיק לירות. הצבא לא מתאמץ לשמור ושכבות ההרס רק נערמות בלי שיבוא איש לתקן, לסדר או לפנות. "לקראת הסוף גם אני נשברתי".

גם עכשיו ביישובי הגבול, הפסקת האש בת השבועיים היא עניין שנוי במחלוקת. "זה פיפטי-פיפטי", הוא מתאר את עמדות החברים. "יש אנשים שמאוד כעסו. אחרים אמרו תודה לאל. אני לא שם ולא שם".

למה?
אני שמח שיש הפסקה, אבל זה הסכם גרוע. אם הוא יישאר כמו שהוא, בעוד עשר שנים נמצא את עצמנו שוב באותו מקום. אם לא תהיה פעולה נלווית נגד איראן, אם נאפשר להם לעזור לחיזבאללה להשתקם פה – זה יהיה גזר דין מוות לצפון".

"במקום לשאול 'מה למדת?' שואלים 'היה בית ספר?'"

הנוף לחרמון המושלג מההרחבה שבה גר אברמוביץ' עוצר נשימה. אמורות להיבנות בה עוד 92 יחידות דיור. הוא מקווה שבאחת מהן תגור גם בתו הבכורה, אבל דרושים גם תושבים חדשים במקום. "לא מספיקים הילדים הממשיכים", הוא אומר. "הצפון תלוי באנשים חדשים מכל הארץ שיבואו לגור פה. יש לנו כל כך הרבה דברים לתת מבחינה חברתית, בתים חדשים לא יקרים ונוף שאין שני לו".

אברמוביץ' עצמו הוא חלק מגל של משפחות צעירות שהגיעו לקיבוץ לפני עשור, כשהגיל הממוצע של הקיבוץ עבר את ה-70 ובקיבוץ הבינו שמשהו צריך להשתנות. הוא לא מצטער לרגע. "80%-90% מהמשפחות יחזרו", הוא קובע בביטחון. לגבי התושבים שעדיין מוגדרים תושבים, כלומר ממתינים לחברות, הוא חושב שהיחס יהיה יותר 50–50. דבר אינו ודאי, ורק הזמן, ובעיקר עמידות הפסקת האש, יגידו.

משפחתו של אברמוביץ' עדיין מפונה בקיבוץ גדות. הוא מניח שמבין חברי הקיבוץ, ההורים לילדים לא יחזרו לפני סוף שנת הלימודים. לילדים נדרשת, לראשונה זה שנים, שנת לימודים "יציבה" אחת.

הוא מספר למשל על בתו, שהתחילה השנה את הלימודים בכיתה ה'. "בכיתה א' הייתה קורונה. ב' קורונה. ג' שאריות של קורונה. ד' התחילה מלחמה. עכשיו סיום המלחמה. אם היא יודעת קרוא וכתוב – זה לא בזכות בית הספר", הוא צוחק בקול רם.

"אני בסיטואציה שאתה כבר לא שואל יותר 'מה למדת? אני שואל… 'היה בית ספר?' כן. וואו, איזה יופי! עד השעה שלוש בצהריים? בכלל פגז!"

להשאיר את מנרה בכותרות

הכספים לשיקום הצפון טרם אושרו בכנסת, אבל הנהגת הקיבוץ החלה לאחרונה להכין את הסקיצות הראשוניות לשיקום. "אנחנו לא קיבוץ עשיר, אבל יש פה קהילה חזקה עם ניהול מצוין", אומר אברמוביץ'. הם פתחו במסע לגיוס כספים. שערי הקיבוץ נסגרו לאורחים לא מוזמנים ולסקרנים, והאנשים שנכנסים בשעריו עוברים סיורים בצורה מרוכזת וממוקדת. אברמוביץ' אוהב להדריך על הקיבוץ ולספר את סיפורו – זה נותן לו כוחות, עוזר לו להישאר ממוקד במשימה הגדולה ומזכיר שעבודה רבה מאוד עוד לפניו. "המטרה שלנו להשאיר את מנרה בכותרות, כי אם ידברו עלינו, יתייחסו אלינו. השיקום יהיה יקר וייקח זמן. אבל אני אופטימי".

לאתר גיוס התמיכה לשיקום קיבוץ מנרה