שורדות שבי ששוחררו בעסקה לפני כשנה ויקיריהן עדיין בעזה, קיימו הערב (שלישי) הצהרה מיוחדת, כשברקע המגעים הנוכחיים להסכם לשחרור חטופים והפסקת אש בעזה. בין הדוברות: שרון אלוני קוניו, אשתו של החטוף דוד קוניו; לנה טרופנוב, אמו של החטוף סשה טרופנוב; מירב טל, בת זוגו של החלל החטוף יאיר יעקב ז"ל; אילנה גריצ'ווסקי, בת זוגו של החטוף מתן צנגאוקר; ורז בן עמי, אשתו של החטוף אוהד בן עמי.
בפתח הדברים אמרה שרון אלוני קוניו כי הילדות שלה ושל דוד שואלות אותה כל הזמן "איפה אבא?", ואין לה תשובות לספק להן. "הוא נשאר שם במנהרות החשוכות לבדו. מאז שחזרנו אני מנסה להיות חזקה, אבל איך אפשר להסביר לילדות שאבא עדיין שם. לפני יומיים יולי אמרה למטפלת שלה – אני חושבת שאבא לא אוהב אותי. הלב שלי נשבר".
היא אמרה כי "עסקה חלקית משאירה את דוד ושאר הגברים מאחור, אני לא מצליחה להבין איך זה אפשרי. אני לא יכולה להבין איך מדברים על עסקה חלקית? זו הפקרה נוספת. חמאס אמר שהוא רוצה עסקה כוללת, למה בישראל מתעקשים על חצאי פתרונות? עסקה חלקית תהיה כתם בלב החברה שלנו לדורי דורות".
אחריה דיברה לנה טרופנוב, אמו של סשה, אמרה כי כשהיא שהתה בשבי האמינה שמדינת ישראל תעשה הכול כדי להחזיר אותה. "הייתי פשוט בטוחה שמדינת ישראל תעשה הכל בשביל להוציא אותנו משם", אמרה.
מירב טל, בת זוגו של יאיר יעקב שנרצח וגופתו מוחזקת בשבי חמאס, אמרה כי "הכאב הזה על הירצחו, זה שעדייו לא הבאנו אותו לקבורה והחשש שלא נוכל לקבור אותו כאן, בבית שלנו, כמו שמגיע לו, לא נגמר". היא הוסיפה: "אני מודה ומתוודה שאני עייפה, מותשת, ומחפשת להיתלות בכל סוג של תקווה. אני פשוט לא מאמינה שאנחנו משפחות החטופים צריכים להיות במלחמה למענם. איך הממשלה לא מבינה את הכאב והמשמעות לעסקה כוללת?".
היא תקפה: "עסקה חלקית היא לא ניצחון חלקי – היא תבוסה ערכית ומוסרית מוחלטת שתשאיר את החברה הישראלית עם פצע מדמם שיגמור אותה מבפנים. אם אף אחד לא יודע איפה יא-יא שלנו קבור, תארו לכם מה יקרה עוד כמה שבועות, חודשים או שנים. עלולים להיות כאן עשרות 'רון ארדים' – אין מזה תקומה".
אילנה גריצ'ווסקי, בת זוגו של מתן צנגאוקר, אמרה כי "הסיוט לא נגמר גם כשחזרתי משם". לדבריה, "במקום לאחות את השברים, במקום לנשום מחדש, אני מוצאת את עצמי שוב במלחמה. לא רק על עצמי – עליהם. על מתן, על החברים שלי, על כל מי שנשאר מאחור, נושם אבק, בולע את הזוועות, נלחם על כל נשימה. והם? הם מתים שם אלף פעמים ביום – ואתם פה, שותקים. אדוני ראש הממשלה, איך אתה יכול להירדם בלילה? איך אתם מעזים להתרגל? התרגלתם לכיסאות שלכם, לשיירות המאובטחות, למשרדים הממוזגים, אבלהם – הם לא התרגלו לגיהינום".
"כל יום של הססנות הוא יום נוסף בגיהנום שהם לא בחרו בו. הם לא כלים במשחק הפוליטי שלכם. הם בני אדם – אנשים עם פנים, עם משפחות, עם חלומות שנקטעו באכזריות. ואנחנו, המשפחות, האחים, ההורים, בני הזוג – אנחנו מתפוררים יחד איתם. והדם הזה על הידיים שלכם. תעשו עסקה כוללת".
