הכתבה מכילה תיאורים מילוליים ותיעוד מצולם של מעשי זוועה ואלימות קשים.

הבולען של חָסְפַה הוא נקוד ציון מוכרת, המסמלת לנוסעים בכביש המהיר מכיוון בגדד כי הם מתקרבים למוסול. אלא שהבולען הטבעי, לצד הכביש, כשבעה קילומטרים דרומית לעיר, נעלם מהנוף והפך לקבר האחים הגדול ביותר בעיראק. חוקרים מעריכים כי גופותיהם של לפחות 4,000 קרבנות דאע"ש, שנטבחו בין יוני 2014 ליוני 2015, טמונות בבור האדיר הזה. כעת, אחרי שחרור האזור על ידי צבא עיראק, החלו חוקרים לחשוף את הזוועות שהותיר אחריו דאע"ש במנוסתו. אלפי הגופות בקבר האחים הזה הם, ככל הנראה, רק כ-10% מקרבנות ארגון הג'יהאד הרצחני בשנתיים וחצי האחרונות.

אדם מתאבל על קבר אחים בו קבורים כנראה אזרחים שהיו בעבר חיילים בצבא עיראק ונטבחו ע"י דאעש. יוני 2015. (צילום:סוכנות AP).

אדם מתאבל על קבר אחים בו קבורים כנראה אזרחים שהיו בעבר חיילים בצבא עיראק ונטבחו ע"י דאעש. יוני 2015. (צילום:סוכנות AP).

"חספה הוא ללא ספק הקבר ההמוני הגדול ביותר בעירק, ולפי העדויות ששמענו זה לא רק קבר אלא גם זירת רצח המוני", אמר בלקיס וויל, חוקר בכיר מהמשמר לזכויות האדם (HRW) בעיראק, שהעריך כי מספר הגופות שהושלכו לבור הוא לפחות 4,000.

אחרי כיבוש תיכרית על ידי דאע"ש, ב-12 ביוני 2014, הורה מפקד מחנה ספייצ'ר של הצבא העיראקי לחייליו, לפשוט את מדיהם ולצאת לחופשה. אלפי חיילים יצאו מהמחנה, לבושים בבגדים אזרחיים, לעבר הכביש והמתינו לאוטובוסים שייקחו אותם לבגדד. לוחמי דאע"ש הגיעו גם הם בתלבושת אזרחית למחנה, והציעו לחיילים הסעה לבגדד באוטובוסים ומשאיות. החיילים הובלו למתחם הארמון הנשיאותי של תיכרית, שם חולקו לשלוש קבוצות – סונים, שיעים ונוצרים.

הסונים התבקשו להפר את שבועתם לצבא עיראק ולהישבע אמונים לדאע"ש. השיעים והנוצרים הועברו בשיירות לשטח פתוח בו נטבחו, רובם בירי נשק-קל, חלקם בעריפת ראש. לוחמי דאע"ש תיעדו את האירוע, באופן ספונטני, במצלמות הטלפונים הניידים שלהם ולא בצורה מאורגנת ומבוימת (כפי שנעשה במקרים אחרים). גופות הנרצחים הושלכו לבולען של חספה. אחרי הטבח, טען הארגון כי רצח 1,700 כופרים. חוקרים שונים אומדים את מספר הקרבנות בין 1,556 ליותר מ-1,700.

הטבח במחנה ספייצ'ר היה אחד ממעשי הטבח ההמוני הראשונים של דאע"ש, אחרי שהתנתקו מאל-קאעידה, והוא היה רמז לבאות. בשורה של מעשי טבח נוספים בשנתיים הבאות, רצחו אנשי הארגון לפחות 20 אלף בני אדם במעשי טבח דומים, בעיראק לבדה.

בדצמבר 2014 החלו בביצוען של הריגות המוניות בפאתי בור חָסְפַה. "דאע"ש היו מסיעים לכאן קרבנות בשיירות של מיניבוסים, משאיות וטנדרים. ידיהם של הגברים היו קשורות מאחור ועיניהם מכוסות. היו מעמידים אותם בשורות על סיפו של הבור ויורים להם בראש", כך סיפר לטלגרף הבריטי ניצול רצח בן 40 בשם מחמוד, המתגורר בכפר הסמוך לבור. לטענתו, ביום בו החלו ההוצאות להורג בבור, נרצחו לפחות 2,000 שוטרים, חיילים ועובדי מדינה עיראקיים, וחייבו אותו לחזות בכל ההוצאות להורג. "בהתחלה לא ניתן היה לראות את הגופות שנפלו לתוך הבור אך לאחר שהוא התמלא, הגופות נראו מבחוץ".

באחת ההוצאות להורג שמחמוד הוכרח לראות, נרצח בן דודו שעבד במשטרה. עוד הוא סיפר כי באחד הימים הגיע אוטובוס מלא גברים יזידים, שידיהם קשורות, והם נרצחו כולם על מפתן הבור. ביוני 2015, אחרי שאנשי דאע"ש הטמינו את הגופות בבור, שעומקו כ-400 מטרים, הם כיסו אותו בעפר. כיום הבולען לא נראה עוד בנוף, נותר ממנו רק שקע של אדמת מדבר עם סימני עבודה של בולדוזרים.

ביולי 2014 טבחו לוחמי דאע"ש כ-700 טורקמנים-שיעים (קבוצה אתנית המהווה כ-3% מאוכלוסיית עיראק) בכפר באשיר הסמוך לעיר כירכוכ.  לדברי ראש סוכנות יוניצ"ף בעיראק, בין הנרצחים היו נשים וילדים רבים.

שבט אבו-נימר, שהיה ידוע במאבקו העיקש נגד אל-קאעידה החל משנת 2007, הובס בשדה הקרב על ידי דאע"ש בנובמבר 2014. אחרי התבוסה ניסו משפחות רבות מהשבט להימלט לאזורים שבשליטת ממשלת עיראק, אך לא כולם הצליחו. דאע"ש טבח ביותר מ-540 מבני השבט.

גאולה דרך רצח המוני

דאע"ש הוקם כהיתוך של שני גורמים: ארגון אל-קאעידה, בגילגולו רב "התהילה" לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, ופליטי משטר הבעת' העיראקי המובס, סונים אשר פורקו מנשקם על ידי האמריקאים בפלישתם ב-2003. הארגון הסוני ביקש "לנקום את דמם של המוסלמים" באמצעות רצח המוני, ובכך, לשיטת מנהיגיו, להביא את הגאולה לעולם. את אנשיו, שיטותיו, אמצעיו, ואופייו ירש דאע"ש מהארגון "גדודי א-זרקאווי".  הארגון, שנקרא על שם מנהיגו הירדני אבו מוסעב א-זרקאווי, היה האכזרי ביותר מבין המיליציות הסוניות הרבות שקמו אחרי הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003. הוא זכה לפרסום רב בזכות פיגועי התופת האכזריים שלו ובזכות צילום, והפצה המונית, של סרטוני עריפת ראשים של "כופרים".

א-זרקאווי נשבע אמונים לאל-קאעידה וקיבל, בתמורה, מימון והדרכה דתית. אלא שגם מנהיגי אל-קאעידה הרצחניים ביקרו אותו לא אחת על המוסלמים הרבים בהם טבח ועל האופן האכזרי בו פעל, עליו התהדר בסרטוניו. אחרי חיסולו של א-זרקאווי ב-2006, ייסדו יורשיו את "המדינה האסלאמית בעיראק"; ארגון טרור רצחני שהמשיך את האידאולוגיה ושיטות הפעולה של א-זרקאווי. לימים שינה הארגון את שמו לדאע"ש (ראשי תיבות של "המדינה האסלאמית בעירק ובשאם", שאם הוא כינוי לאזור בו הוקמה סוריה). בסוף יוני 2014 הכריז מנהיג דאע"ש, אבו באכר אל-בגדדי, על הקמת הח'ליפות של כל המוסלמים בעולם ושינה את שם הארגון לשם יומרני אף יותר: "המדינה האסלאמית".

צילום מתוך סרטון של סוכנות הידיעות של דאע"ש, בה נראה לכאורה לוחם הארגון במתקפה לכיבוש העיר תדמור (צילום: סוכנות AP)

מאז היווסדו, וביתר שאת מאז הקמת הח'ליפות, ביצע הארגון הוצאות להורג ורצח המוני במגוון דרכים ושיטות, ואף דאג לתעד ולפרסם רבים מהם. הארגון מצייר – בשפתו, בכתביו ובסרטונים שהוא מפרסם – עולם של כופרים, צלבנים, מתנגדים ובוגדים אותם הוא יביס באכזריות וללא מורא. דאע"ש החזיר לציוויליזציה המערבית את המושג "אלף מיתות משונות", שנראה היה שחלף מעולמנו בעשורים האחרונים.

רצח בשריפה, בסקילה, בצליבה, בהשלכה מבניינים גבוהים, בתלייה, בהזרקת רעלים, בהקפאה במקררי בשר, בחניקה, בדקירה, בעריפת ראש בסכין, גרזן או חרב, ביריית אקדח, רובה או מקלע. כל אלה היו זרים, למרבית האנושות, בראשית המאה ה-21. אך דאע"ש לא רק פעל כך, הוא גם שידר את כל מעשי הזוועה, תוך שהוא יוצר תרבות חדשה-ישנה של שווקי עבדים, סחר בשפחות מין, כליאה של בני אדם בשלשלאות וכלובים, סקילות ומלקות בכיכר העיר, גדימת איברים כאמצעי ענישה .

את האכזריות הרבה ביותר הפגין הארגון מול המיעוט היזידי, במסע רצח שהתפרסם מאוחר מדי בתקשורת העולמית. לפי הערכות האו"ם נרצחו על ידי דאע"ש, בקיץ 2014, כ-5,000 מבני העדה היזידית ונחטפו כ-7,500 נשים וילדות. גורלן של יותר מ-3,000 מבין אותן נשים וילדות לא נודע עד היום. במהלך שנת 2016 הכירו ארה"ב , האיחוד האירופי  והאו"ם, בהשמדת היזידים וברדיפת נוצרים, שיעים, ומיעוטים דתיים נוספים, ברחבי עיראק וסוריה, כרצח עם.

יזידים בורחים בעת ימי המתקפה של דאעש על עיראק. צילום ארכיון: סוכנות AP

מאז הקמת הח'ליפות, התרחבה הפעילות הרצחנית של דאע"ש לעשרות מדינות נוספות בעולם. במרביתן, נשבעו ארגוני טרור ג'יהאדיסטים שבועת אמונים לדאע"ש. מאות פעילים של הארגון, מסוריה ועיראק, נשלחו להנהיג את השלוחות  באפגניסטן ובלוב. עם זאת, גם בשנים בהן הרחיב את פעילותו למדינות אלה, מרבית אירועי הרצח בוצעו בעיראק.

לפי בדיקת "הוועד למאבק ברצח עם", מאז יוני 2014, היו דאע"ש והארגונים המסופחים לו אחראים למותם של לפחות 44,500 בני אדם לא חמושים (אזרחים ושבויים), מתוכם לפחות 25,500 בעיראק (מרביתם שיעים ויזידים), ו-8,040 בסוריה. בוקו-חארם, שנשבע אמונים לדאע"ש בינואר 2015 ושינה את שמו ל"מחוז מערב אפריקה של המדינה האסלאמית", רצח לפחות 7,670 אזרחים בניגריה, כ-1,000 בקמרון, ומאות נוספים בצ'אד וניג'ר. "מחוז חורסאן", הפועל בפקיסטן ואפגניסטן רצח כ-1,000 אזרחים, מרביתם שיעים.

ככל ארגון טרור משתמש גם דאעש באירועים אלו על מנת לזרוע פחד, אלא שבשונה מארגוני טרור אחרים (מלבד אל-קאעידה) דאעש ומחבלים שנשבעו לו אמונים הצליחו להגיע למוקדים שונים ברחבי העולם. אנשי דאעש יצרו בקרב הציבור תודעה כי זרועות הארגון יכולות להגיע לכל מקום ולפגוע בכל אדם. דאעש וגרורותיו, ומחבלים שפעלו בשמו ובמקרים רבים זכו לתמיכתו, ביצעו פיגועים ורצחו אזרחים ב-31 מדינות עד כה, אך הקרבנות היו אזרחיהן של לפחות 73 מדינות. הדימוי שיצר לעצמו הארגון כארגון עולמי שיש לו יד בכל משרת אותו הן על מנת לגייס תומכים חדשים לשורותיו והן על מנת להצדיק בפני העולם הסוני, אליו הוא משתייך, את האידיאולוגיה הקיצונית בה הוא מחזיק. לתפיסתו, הארגון לוחם בכופרים באשר הם, בכל מקום בו הם נמצאים, ובכך הוא מצדיק בין היתר את הפגיעה המרובה בסונים החיים בשטחי שליטתו. במובנים רבים פעולות אלו אינן שונות מהותית מפעולות אחיו הבכור של הארגון, אל-קאעידה.

מפת הקרבנות העולמית של דאע"ש ומחבלים שפעלו בשמו

דאע"ש בוחר את תלייניו ואת קרבנותיו

בחלק מהאירועים ההחלטה המשמעותית היא זהות התליין. אירועים שהרוצח עומד במרכזם. רוצחים אלה מתכוננים ומתאמנים לקראת האירוע, מצטלמים לסרטוני פרידה, בהם הם נושאים דברי תפילה ומילים אחרונות, על רקע דגל הארגון, עוטים על עצמם את מטען החבלה, ולבסוף מבצעים פיגוע התאבדות. קרבנות פיגועים אלו הם אנונימיים מבחינת דאע"ש. כל מה שידוע עליהם הוא המקום בו הם עשויים לשהות ברגע הפיצוץ. כך, למשל, מתקפת הטרור הרצחנית של בתחילת ינואר 2017 בבגדד, שכללה לפחות שמונה רכבי תופת. מאה בני אדם, לפחות, נרצחו במתקפה, אך כלי התקשורת של דאע"ש הדגישו את זהות המפגעים, ולא את זו של הנרצחים.

זירת פיגוע בשוק בבגדד (צילום: AP)

דאע"ש הפך את שיטת המחבלים המתאבדים בכלל, ופיגועי ההתאבדות באמצעות רכבי תופת בפרט, לתעשייה. בעיר בגדד לבד, ביצע הארגון בשנה החולפת, יותר מארבעים פיגועי תופת, בהם נהרגו 1,550 אזרחים. מרבית הפיגועים בוצעו באמצעות רכבי תופת, ברבעים השיעיים של העיר, או במוקדים של מוסדות השלטון. במהלך שנת 2016 פוצצו עצמם 1,141 מחבלים מתאבדים של דאע"ש בסוריה, לוב ועיראק, 864 מהם עשו זאת באמצעות רכבי תופת. מדובר בממוצע של שלושה פיגועי התאבדות מדי יום. מחבלים אלה זכו להיות מונצחים על ידי הארגון, בתמונות ובסרטונים, והוגדרו כ"שאהידים".

באירועים אחרים נבחרים, קודם כל, הקרבנות, שיוצאו להורג בעזרת רוצחים אנונימיים, במעשי טבח. דאע"ש נוהג להגדיר את קרבנות הטבח כ"כופרים", במרבית המקרים מפאת זהותם הדתית (יזידים, שיעים, נוצרים ועוד) או תפקידם הפוליטי (מזוהים עם המשטר). הרוצחים במקרים אלו נותרים אנונימיים, ודאע"ש לא מפרסם את שמותיהם. במרבית המקרים אף איננו מפרסם את הטבח עצמו (להבדיל מפיגועי התאבדות). לפי בדיקת "הוועד למאבק ברצח עם", 36,060 (82%) מהקרבנות שנרצחו מאז יוני 2014, נרצחו במעשי טבח המוניים והוצאות להורג לעומת 7,900 (18%) שנרצחו בפיגועי התאבדות.

נתונים אלה מלמדים אותנו כי מרבית הקרבנות של דאע"ש נבחרו בגלל שיוכם הדתי והפוליטי, והרצח שלהם נעשה במחשכים. הממצאים בבולען של חספה עשויים לחשוף את העולם לזוועות שלא בהכרח דווחו בתקשורת העולמית, פשעים שאף אחד עדיין לא הואשם בגינם בבתי הדין הבינלאומיים.

הפגנה של נשים כורדיות יזידיות כנגד מתקפת דאע״ש בסינג׳ר. צילום ארכיון: סוכנות AP.

אירועים אלו, שכמעט אינם מתועדים, לא משמשים לפעולת התעמולה. אירועים אלו עומדים בפני עצמם, ולא משמשים למטרה אחרת. דאע"ש שואף להשמיד את כל בני הקבוצות הדתיות שהוא רואה כ"כופרות", משום שהרג זה, לשיטתו, הוא מצווה. האירועים מתוזמנים כך שתהיה להם השפעה תרבותית. הסמליות בתאריכים ובמקומות בהם מתבצעים מעשי הטבח, לא משמשת להפחדת הקרבנות בלבד, אלא גם ככמסר לעולם המוסלמי כולו.

העולם שנבנה תחת דאע"ש, נשלט על ידי האידאולוגיה הרצחנית הזאת. עם זאת, ניתן לזהות בארגון מידה מסוימת של מעשיוּת: ככל שהארגון עסוק יותר בלחימה, וככל שמתרבות החזיתות בהן הוא עסוק, כך מצטמצם מספר אירועי הרצח ההמוני שהוא מבצע. משמעות הדבר היא שמלחמה בארגון מצילה את חייהן של הקבוצות החיות באזורי שליטתו. לעומת זאת, אי לחימה בארגון, ומתן יד להתפשטותו, היא בגדר סיוע להתפשטות ההשמדה.