אגף שכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, האנשים מהצד השני של שולחן המשא ומתן, ידעו שנים של אי-הסכמות, חיכוכים ואפילו ריבים מקצועיים עם הסתדרות עובדי המדינה. מצד אחד זה עדיין המצב, אבל מצד שני – היחסים נראים אחרת לגמרי. אביתר דוק (36) הוא רכז משרדי ממשלה באגף שכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, שבע שנים וחצי באגף, מהן שלוש שנים כרכז תחום משרדי ממשלה, ואינו מסתיר את החיבה שלו לאנשי הסתדרות עובדי המדינה.
"היחסים שלנו עם הקולגות שלנו בהסתדרות הם יחסים מעולים ממש", אומר דוק. "אם זה מול אופיר, לירון, ארז, אבנר, זה ברמה של חברות באמת. יש את הפן המקצועי וכל אחד מושך לצד שלו, אבל היחסים הם מאוד חבריים, ואני חושב שזו הדרך גם למצוא פתרונות".
אבל יש חוסר הסכמות.
"כמובן! יש פיצוצים, ריבים, צעקות, צרחות, הכול, אין שאלה בכלל. לכל אחד יש את הצד שלו ואת העקרונות שלו. אבל אני כן חושב שיש פשרות שמגיעות משני הצדדים, שהן פשרות מוסכמות, כי כל צד מבין גם את הסיפור של הצד השני".
זה תמיד היה ככה?
"כולם אנשים טובים, אבל אופיר הוא בן אדם מאוד ערכי, מאוד מוסרי. ובוודאי שהיחסים שלו עם הבוס שלי הם יחסים של חברות, כי ש יחסי אמון ביניהם. כן יש גם משקל מאוד מאוד גדול לפרסונה".
וכשיש אי-הסכמות, איך מגשרים עליהן?
"בסופו של דבר, ברגע שאתה מבין מה חשוב לצד השני, ברגע שאתה מבין את הסיפור של הצד השני, מה מבחינתו הליבה, והצד השני מבין מה חשוב לי בתור האוצר, אז אנחנו מצליחים להגיע לפשרה, אנחנו מצליחים להגיע לאיזשהו נוסח מוסכם, שאחרי התכתשויות, אחרי שבירת ראשים, אחרי הכול, זה לוקח זמן – זה לא שהכול אוטופי ושמח ויופי ויאללה – אבל אחרי זמן, אחרי שאתה שובר על זה את הראש, ואתה מבין את המצוקה של כל אחד מהצדדים, אז אתה מנסה למצוא ניסוח, או למצוא איזשהו פתרון שנותן להסתדרות את מה שהיא רוצה, אבל מחזיק אצלי את הקלפים".
יש מקרים שאתה אומר לעצמך: 'באתי עם משהו שאני לא מוכן לרדת ממנו, ואני מבין שאין לי ברירה, והם גרמו לי לרדת ממנו'? או הפוך – דברים שאתה רואה שזה בליבם, ואתה מצליח להביא אותם למצב שהם נאלצים לוותר?
"כן, אין שאלה, זה קורה, גם לי זה קורה וגם לצד השני זה קורה, אבל המטרה היא לא לנצח בהורדת ידיים. יש הבדל בין לשמור על המסגרת שקיבלתי לבין לנצח בהורדת ידיים. אני יכול לעשות הסכם שהוא מאוד מאוד טוב בשביל האוצר, הסכם עם הפרטה של כל משרדי הממשלה והוצאה של הכול למיקור חוץ, אבל להגיד לך אם זה משרת בפועל את המטרה שלי – נראה שלא, כי בסוף יש לי שחקן חוזר מהצד השני שאני צריך גם להבין את המצוקות שלו ואת הבעיות שלו. זה הרעיון, לא לנצח בהורדת ידיים ולהגיד: 'יופי, אצלי הכסף, אני זה שמחליט, אני זה שמדבר, לא אכפת לי מה אתם אומרים'. אבל כן יש מקרים שמבינים שכרגע אני לא יכול לוותר על זה ויהי מה, ובצד השני זה הפוך, גם הם לא יכולים לוותר".
ספר על מקרה כזה.
"בהסכם קיבוצי שעשינו עכשיו במשרד המשפטים ההסתדרות דרשה אבני דרך (הסכם שמבוסס על פיצויים), אבל איכשהו בהסתדרות זה לא היה טוב, כי היה פיצול בין שתי יחידות כבר לפני שנתיים וחצי. ואז נוצר איזשהו פלונטר משפטי להסתדרות. אנחנו רצינו את זה מאוד. לנו היה פתרון משפטי, ובסוף ויתרנו על אבני הדרך ועשינו את זה בצורה אחרת של מענק שמתאימה לכל הצדדים".
עד כמה יש מחלוקות שהן מתחום העקרונות והמנגנון יותר מאשר מתחום סכומי הכסף?
"הרוב המוחלט הוא הסיפור של המנגנון. אלה המחלוקות העיקריות. בסופו של דבר, על הכסף אנחנו די מסכימים, כמעט אין לנו מחלוקות, אני לא נתקלתי באירוע של מחלוקת של כסף. בהסתדרות בסך הכול מבינים שיש אחריות תקציבית ומוכנים למסגרת שהאוצר נותן, אבל יש ועדים שהם יותר מיליטנטיים, ואז נוצרת מחלוקת קשה יותר לגישור, שלפעמים גם מסתיימת בזה שאין הסכם".
איך זה נפתר? או שזה עדיין בדיונים?
"יש דברים שלא נפתרו. לדעתי כן חשוב להגיד גם את זה, שיש מחלוקות מהותיות בעקרונות, ויש דברים שגם לא נפתרים והם עוד בדיונים. לא כל הסכם הוא אוטופי, וזה רק עניין של כמה שקלים לפה או לשם. לא, יש דברים עקרוניים שהם לא כסף בכלל".
אבל נשמע שדווקא עניינים של מנגנון יותר מתאפשר לפתור מאשר עניינים של כסף אם הם מגיעים מצד ההסתדרות, לא? יש ועד כזה או אחר שאומר: 'אנחנו חייבים תוספת שכר או תקנים', ולכם יש תקרה שאתם לא יכולים לעבור?
"זה לא רק זה. יש משימה שצריך לבצע, למשל. נניח עכשיו המשימה היא שבמשרד כזה או אחר צריך לעבוד מסביב לשעון. 24 שעות, 7 ימים בשבוע. זו המטלה שממשלת ישראל החליטה. עובדים לא מוכנים לעשות את זה. אז יש מחלוקת במהות, לא בעוד כמה שקלים לפה ועוד כמה שקלים לשם".
אמרת עבודה מסביב לשעון, היית מעורב במרתון דרכון?
"כן, ממש אני ויפעת פארן שהיא רפרנטית משרדי ממשלה היינו על ההסכם הזה מסביב לשעון".
מה הצלחתם לפרוץ? מה הצלחתם לשנות שם שאפשר את הדבר הזה של עבודה בהיקפים כל כך גדולים?
"הבנו שיש משוכה במדינת ישראל לדרכונים, והיה צורך לפתור את הבעיה הזאת, אז תמרצנו כדי לתת יותר תפוקה, לתת יותר שעות עבודה, להגדיל את קצב הייצור".
אבל איך עושים את זה?
"מתגברים, מביאים עובדים זמניים, המדינה שמה על זה עוד כסף".
ובהסתדרות לא חששו שזה ייתן פתח לשינויים במנגנון?
"לא, כי זה היה משהו נקודתי ספציפי".
אבל צריך נכונות. בסופו של דבר זה נוגע לנושא החברות הקולגיאלית עם אנשי ההסתדרות?
"מאוד, כי הקולגיאליות והחברות הן דרך גם לפתור דברים. הסיסמה 'ביחד ננצח' היא כבר קלישאה אבל זה באמת נכון, וחשוב שיכירו את זה. זה עניין של עבודה ביחד, של הסכמות עם הבנות של הצד השני, שכל אחד מבין מה חשוב לצד השני ורק כך הדברים מתנהלים".
כעובדי משרד האוצר גם אתם עובדי מדינה שמושפעים מהסכמי השכר, לא?
"לא בדיוק, כי הכלכלנים עובדים בחוזים אישיים, אז זה קצת מוזר. אבל ברור שיש הסכמים שמשפיעים גם עליי. הסכם הארוחות למשל, הסכם רוחבי שקורה עם שירות המדינה, משפיע עליי. יש איזושהי השפעה הדדית, ובעיקר עובדים כתף אל כתף, אז גם מבינים את הצרכים".
