כמעט כל ישראלי שני (45.2%) התנדב בחודש שלאחר תחילת המלחמה, לפי שנתון ההתנדבות והמעורבות החברתית במלחמת חרבות ברזל של המועצה הישראלית להתנדבות והמכון לחקר החברה האזרחית והפילנתרופיה באוניברסיטה העברית, בשיתוף משרד הרווחה.

להבדיל מההתנדבות במשבר הקורונה, שבה בלטה התנדבות הצעירים, בשבועיים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל נראו מתנדבים ומתנדבות מכל קבוצות הגיל. בקבוצת הגיל הצעירה, 35-18, נרשם שיעור התנדבות של 42.8%, בקבוצת גיל הביניים, 55-36, נרשם שיעור התנדבות של 47.6%, ובקבוצת הגיל הבוגרת, 55 ומעלה, התנדבו 46.8%.

מהשנתון עולה גם כי ההתנדבות בחירום מאופיינת באינטנסיביות ובספונטניות. 10% מהמתנדבים התנדבו בכל יום, ועוד 38% מהם התנדבו כמה פעמים בשבוע. עוד עלה מהסקר כי 55% מכלל המתנדבים והמתנדבות בתחילת המלחמה היו ספונטניים, כלומר אנשים שלא התנדבו קודם לכן. נוסף על כך, בתקופה זו, 47.4% מהציבור התנדבו בהתארגנות פרטית שאינה ממוסדת, ו-70% מההתארגנויות קמו ופעלו ביוזמה ובמימון אנשים פרטיים, שביקשו לתת מענים מהירים לצרכים הנדרשים.

כחודש וחצי לאחר תחילת המלחמה ירד שיעור ההתנדבות ל-28.7%. הסיבות של המשיבים להפסקת ההתנדבות היו חזרה לעבודה, סיום פעילות ההתנדבות או תחושה שפחות זקוקים להם. חלקם דיווחו על תחושת שחיקה ועומס רגשי.

גם תמונת תחומי ההתנדבות השתנתה מעט. עיקר המאמץ עדיין התמקד בהכנה ובתרומות מזון, איסוף, אריזה וחלוקת אוכל, ציוד וסיוע לחיילים, לצד תחומי התנדבות שהפכו רלוונטיים ביותר, בהם סיוע בחקלאות, הסברה ואף ארגון טקסי זיכרון והנצחה במלאת 30 יום ל-7 באוקטובר.

באוקטובר 2024, שנה מתחילת המלחמה, חלה ירידה חדה בהתנדבות, ורק 15% מהציבור העיד כי הוא מתנדב. אולם שיעור גבוה של אזרחים ותיקים, 17%, המשיכו להתנדב גם שנה לאחר תחילת המלחמה. תחום ההתנדבות העיקרי, בפער ניכר משאר התחומים, הוא איסוף, הכנה ואריזת ציוד ומזון, שבו עסקו 30% מהמתנדבים, אחריו סיוע לחיילים, 10%, וקטיף חקלאי, 9%. שיעור נמוך יותר התנדב בסיוע לאוכלוסיות מוחלשות, בסיוע לכוחות הביטחון והצבא ובסיוע למשפחות החטופים.

על פי הערכות המועצה, יותר ממיליון איש זכו לסיוע מההתארגנויות השונות. היקפי הסיוע של ההתארגנויות האזרחיות הבלתי-פורמליות נאמד במאות מיליוני שקלים. מסקר שערכה המועצה בקרב עמותות והתארגנויות, 41% מההתארגנויות דיווחו כי סיפקו סיוע בהיקף של מאות אלפי שקלים; 24% סיפקו סיוע בהיקף של עשרות אלפי שקלים; 21%  סיפקו סיוע במיליוני שקלים; ו-7% סיפקו סיוע המוערך בעשרות מיליוני שקלים.

יתרה מכך, ההתארגנויות הבלתי פורמליות דיווחו על חסמים מרכזיים שנתקלו בהם במהלך המלחמה בעבודה עם גופים ציבוריים וממשלתיים, בהם בלטו היעדר תיאום, 48%, חסמים וקשיים פרוצדורליים או ביורוקרטיים, 39%, היעדר שיתוף פעולה עם גופים ציבוריים, 39%,  והיעדר מידע, 35%.

"עדות לעוצמתה של החברה הישראלית"

מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות, רונית בר, אמרה כי ההתנדבות המסיבית של הציבור במלחמה, וההתארגנויות האזרחיות הבלתי פורמליות, היו גורם אזרחי משמעותי בפעילות הסיוע במהלך המלחמה. "בשונה מהמוכר במצבי חירום בעולם, ואפילו בישראל, פעילות ההתארגנויות הללו נמשכה מעבר למצב החירום הראשוני ורבות מהן המשיכו את פעילותן לאורך שנת המלחמה", אמרה בר. "במהלך המלחמה נפגעו אוכלוסיות רחבות ונהרסו קהילות, ועומדת בפנינו עוד תקופה ארוכה ומורכבת של שיקום הקהילות, שלהתנדבות יש חלק מרכזי בתהליך".

פרופ' מיכל אלמוג-בר, ראשת המכון לחקר החברה האזרחית והפילנתרופיה באוניברסיטה העברית, אמרה כי נתוני השנתון משקפים את ההתארגנויות המהירות של אזרחים וקהילות, מעורבותן של חברות עסקיות ורשויות מקומיות ותרומתן לחיזוק החוסן של החברה הישראלית במצב חירום מתמשך. "המלחמה הציבה אתגר מהותי אך גם הזדמנות היסטורית לחיזוק ההתנדבות והמעורבות החברתית בישראל ולהתאמתה לעולם המשתנה", אומרת פרופ' אלמוג-בר. "בשילוב טכנולוגיה מתקדמת, התמקדות בחוסן קהילתי וביזמות אזרחית והתמודדות עם שסעים חברתיים ופוסט-טראומה, יכולה ההתנדבות להפוך לכלי מרכזי בעיצוב חברה סולידרית, מכילה, גמישה ומותאמת לעתיד. המדיניות והמהלכים שיינקטו כעת יקבעו את מידת הצלחת ההתנדבות להיות עוגן חברתי וכלכלי בחברה ישראלית משתקמת".

טולי מוהליבר, מנהלת השירות להתנדבות במשרד הרווחה והביטחון החברתי, אמרה כי הנתונים המוצגים בשנתון משקפים את כוחה של ההתנדבות לא רק במענה למשבר, אלא כבסיס לחיזוק החוסן החברתי והקהילתי לאורך זמן. "העשייה בשטח היא עדות לעוצמתה של החברה הישראלית", אמרה מוהליבר. "יחידות ההתנדבות ברשויות המקומיות היו תשתית תפעולית לעשרות אלפי מתנדבים למתן קשת מענים לאוכלוסייה, החל מסיוע למפונים, לחיילים ולמשפחות המילואים, יחד עם חלוקת מזון, תמיכה נפשית והפעלות חינוכיות וחברתיות. יחידות ההתנדבות, באמצעות תכלול מקצועי ושיתוף פעולה הדוק עם גורמי הרווחה, הביטחון והחינוך ברשויות, חיזקו את הקשר בין הקהילה לרשות המקומית והובילו לחיזוק הלכידות החברתית בשעת חירום. הן שימשו עוגן משמעותי בפרישת תשתיות ההתנדבות ובתכלול הפעילות, תוך הפגנת חוסן, ערבות הדדית ויכולת לפעול בצורה מדויקת ויעילה מול אתגרי התקופה".