את השירים באלבומה החדש הקליטה יעל דקלבאום במינימום הפקה. היא נכנסה לאולפן, שרה את השירים מתחילתם ועד סופם וליוותה את עצמה בגיטרה. ככה הוקלטו, בביצוע חי. הטכניקה הזאת מביאה בחשבון שיהיו אי-דיוקים, לעומת טכניקת הקלטת ערוצים בתיאום עם מטרונום שבה היה ניתן לערוך תיקונים. מה שמתקבל באלבום הזה, במקום הליטוש האסתטי, הוא אמת חסרת מניפולציות.

דקלבאום (45) אומרת בריאיון ל'דבר' שהיה לה חשוב לא "לייפייף" מדי את הנגינה, אבל התוצאה יפהפייה. "האלבום הזה", היא מסבירה, "נעשה באופן הכי אותנטי". היא לא רצתה לעבוד עם מפיק מוזיקלי שיכוון אסטרטגית את האלבום למיצוי הפוטנציאל המסחרי שלו, ולכן על ההפקה המוזיקלית העדינה ניצח דורון פלסקו. "דורון היה שותף נהדר, כי הוא פשוט רק החזיק לי את היד ואהב איתי ביחד את המוזיקה".

באלבום הזה, המוזיקה של דקלבאום מתפשטת מגינונים ועולה מתוך מקום אישי וראשוני. הפולק האנגלוסקסי שמאפיין את האלבום נטוע חזק אצלה. "יש פה חזרה לשורשים שלי, מה ששמעתי כילדה. זה מוכר". השירים בו נכתבו לאורך חייה, Astar נכתב לפני 15 שנה, Superblue לפני עשור, החדש ביותר נכתב לפני שנה וחצי –  Only Love Is Real. מה שמאגד אותם הוא הנגיעה שלהם בנימים העדינים של הנפש. "הם מאוד אינטימיים, מאוד קרובים ומאוד אישיים", אומרת דקלבאום, "זה הקו של השירים שנבחרו".

השלום של גבע אלון, התשובה של אחינועם ניני

דקלבאום מוזיקאית פעילה כבר שנים רבות, הופיעה בתחילת דרכה עם שלמה ארצי ובהמשך כחלק מלהקת הבנות נחמה. היא מוכרת בארץ ובעולם בזכות השיר ״תפילת האימהות״, שיר שהתגלגל על גבי לשונות רבות כחלק מצעדות נשים למען השלום. השיר נעשה ויראלי, והקליפ שיצרה אסתר אלקיים, שבו היא מובילה בשירה אלפי נשים בלבן, ישראליות ופלסטיניות, שצועדות שכם אל שכם לים המלח, זכה ל-13 מיליון צפיות ביוטיוב. מאז צאתו ב-2016 השיר הפך להמנון של 'נשים עושות שלום', ודקלבאום המשיכה ליצור ולהופיע בארץ ובעולם עם קהילות נשים למען השלום.

האלבום החדש שלה, Surrender, נשמע בהאזנה ראשונה שייך לעולם אחר. אין בו אנרגיה של מצעד או הפגנה והוא לא מניף דגלים.

המקום האישי החליף את המקום הקולקטיבי?
״זה משלים את זה, זה הכול חלקים ממני. החלק הזה היה מאוד מוזנח. בכל השנים שצעדתי ושרתי שירים לשלום היה דילוג עליי כאומנית שהיא סתם אומנית. פשוט אישה שמבטאת את עצמה דרך אומנות. חסר לי לתת לגיטימציה לעצמי להיות אני ולבטא את העומק שלי. זה היה לי מאוד חשוב לשים יצירה כזאת בעולם".

אף ש-Surrender אלבום אישי מאוד, דקלבאום מארחת בו שלושה מוזיקאים: נסי גומז, גבע אלון ואחינועם ניני. היא אומרת שלא תיכננה מראש שיהיו כל כך הרבה אורחים, אבל את השיר The Missing Piece כתבה מתוך מחשבה לבצע אותו יחד עם נסי גומז: "כשכתבתי את המילים, כבר שמעתי אותה שרה את זה. זה היה כמו לתקשר עם היישות שלה. אפילו שאני לבד יש לי את המראה שלה בתוכי כבר, וזה מפעיל אותי ליצור בצורה מסוימת".

"חסר לי לתת לגיטימציה לעצמי להיות אני ולבטא את העומק שלי. זה היה לי מאוד חשוב לשים יצירה כזאת בעולם"

השיר שהיא מבצעת עם גבע אלון, The Kid In Me, נכתב יחד. לקראת ההקלטות שנערכו באולפן של אלון, דקלבאום שלחה לו מנגינה. הוא כתב את המילים והוסיף פזמון.

דווקא השיר הזה מדבר על שלום, שלום שלא צועקים, אלא שלום שעולה בקול של ילד: There’s a voice of peace that lights my road / A kid in me that never grows old (ילד בתוכי שאף פעם לא מתבגר, יש קול של שלום שמאיר את דרכי). זה שיר שנפתח בתיאור צעדה של מפגינים, ומסתיים בכאב העמוק כשקולו של הילד נחלש. הוא נוגע בתכנים קולקטיביים אבל דרך היחיד, מנקודת מבט אישית.

דקלבאום התחברה מאוד לטקסט שאלון כתב: "בתקופה שאנשים יוצאים לרחובות ורוצים לשנות ומפגינים, וכל עם ישראל הפך לאקטיביסט, אני הנמכתי את הלהבה האקטיביסטית שלי. זה עייף אותי והרגשתי שאני נלחמת בטחנות רוח, וגם הרגשתי שאני מדלגת על משהו פנימי שבלעדיו לא שווה לעשות שום דבר. יש לי תחום אחריות בחיים שהוא העולם הפנימי שלי, שאני צריכה לטפח אותו בשביל לגלם את הדברים שאני מאמינה בהם. בשביל להוות אותם צריך להיות כנים, להסתכל פנימה ולעשות דברים גם בקטן ובאישי. איך הוא אומר: my garden needs my tending and my woman needs me to lean on (הגן שלי צריך את השגחתי, והאישה שלי צריכה להישען עליי)".

קשה להאמין שהשיר הזה נכתב לפני 7 באוקטובר. כשהם שרים יחד בהרמוניה עדינה על הסערה המתקרבת ושואלים איך נעמוד בה, ורק הגיטרה האקוסטית מלווה אותם, קשה לא לחשוב על אירועי השבת ההיא.

"בתוך התקף החרדה שהיה לי זה היה כמו התרופה שלי: להיכנס לאולפן ופשוט להקליט שיר. זה עזר לי וגם לכל מי שבא להקליט איתי, כל המוזיקאים והמוזיקאיות שבאו לנגן קיבלו ליומיים רחם של חמלה ואהבה ורפואה"

השיר The Answer שנעשה בשיתוף פעולה עם אחינועם ניני הוא תוצר של גלגול של השנה האחרונה. הוא נכתב אומנם לפני שנים, אבל הוקלט מייד אחרי 7 באוקטובר. "השיר הזה מדבר על זה שלא מצאנו תשובה. ההרגשה הזאת היתה כל כך חזקה, שאמרתי, זה הדבר היחיד שאני יכולה להגיד. בתוך התקף החרדה שהיה לי זה היה כמו התרופה שלי: להיכנס לאולפן ופשוט להקליט שיר. זה עזר לי וגם לכל מי שבא להקליט איתי, כל המוזיקאים והמוזיקאיות שבאו לנגן קיבלו ליומיים רחם של חמלה ואהבה ורפואה".

השיר לא היה אמור להיכלל באלבום, שהיה מוכן לצאת בנובמבר 2023. דקלבאום ביטלה את השקת האלבום, והשיר יצא והגיע לאוזניה הכרויות של ניני. היא סיפרה לדקלבאום ששיננה את מילות השיר לעצמה כדי לעזור לה לקום בבוקר: "לא פשוט להתעורר, ולהשיל מול המראה את הכסות המכרסמת כל חלקה טובה. יש לפקוח את העיניים ולצאת מהמיטה, ולקום אל שגרתנו בלי תשובה".

ניני התנדבה לתרגם את השיר לאנגלית לבקשות של קהל מחו״ל, ויצא שהיא תרגמה אותו בצורה לירית ומוזיקלית כל כך שדקלבאום מייד שמעה אותו כבר מתנגן, ויחד הקליטו גרסה באנגלית של השיר שהצטרפה לאלבום Surrender. בשלושת השירים מרגישים את מכפיל הכוח ששיתוף הפעולה מעניק לדקלבאום. ״זה מרחיב אותי, מעשיר אותי ומרגש אותי. אני במערכת יחסים עם העולם סביבי, אני לא רק או בתוך עצמי או כולי בחוץ. אז כן, אנשים אחרים פותחים לי את העולם, מרחיבים לי את העולם״.

האלבום אולי לא קורא לצאת ולהפגין, אבל הוא קורא להיפגש, להתחבק, לגעת בחמלה באנושי. ״כשהייתי בת 16 הייתה מוזיקה שיש בה אש, שסוחפת אותי החוצה וגורמת לי להתפרע כמו ג'ניס ג'ופלין, והיה את החלק של ג'וני מיטשל שרק רציתי להתערסל בקול שלה, לבכות, לשקוע, להתרגש מהיופי ולנוע בתנועות עדינות של הנפש. אז אני חושבת שהאלבום הזה הוא יותר במשפחה הזאת, ואני חושבת שבתקופה הזאת יש צמא לזה – אני יודעת שלי יש צמא לזה. לרדת מהרעיונות, מלבעוט, מלנסות להזיז, ולמצוא איזה רחם שאפשר רגע לקבל בו חיבוק, ליטוף ומנוחה. להתחבר לרבדים אחרים שאין להם הרבה מקום כרגע בעולם בחוץ כי יש הישרדות ואנשים מאוד דרוכים״.

אחרי 7 באוקטובר: "הייתי קמה באמצע הלילה ובוכה כאילו פצעו אותי"

יש באלבום תחושה חמה של לחזור הביתה. דקלבאום בעצמה עברה בזמן המלחמה לפרדס חנה לחיות עם בת זוגה. הבית נעים, אנחנו שותות קפה בפטיו על כריות, וקולות ציפורים הם היחידים שנשמעים בין המילים. מעלינו תלוי לוכד חלומות גדול ואורות קטנים מקריסטלים מהבהבים על הרצפה תחתינו. יש הרגשה שזהו ביתה זה זמן רב, אפילו חתולה שגידלו כבר נטמנה באדמת הגינה ומצבה פשוטה הונחה עליה: קרלה.

בקיץ האחרון עברה דקלבאום תאונה ביוון. היא קפצה מצוק למים ונחתה לא טוב. דקלבאום סדקה שלוש חוליות ונמצאת בתהליך שיקום והחלמה. היא חזרה מסדנת נשימה, ומספרת על כוח הריפוי שיש לנשימה על הגוף. כשהיא נשאלת למה קרתה התאונה, היא משיבה: ״אני מעדיפה להגיד בשביל מה, כי אז אני מטמירה את זה למשהו טוב. לקרב אותי עוד לעצמי. להיות יותר בהקשבה לגוף. להבין שאני כבר לא בת 20. להיות יותר נחמדה לעצמי ובתשומת לב. מאז התאונה אני באיזה מין 360 על הגוף, עוטפת את עצמי מכל הכיוונים בשביל להיות בריאה. בשביל לעשות את מה שבאתי לעשות ולחיות פה״.

היציאה הראשונה של דקלבאום לסיבוב הופעות בחו״ל אחרי 7 באוקטובר לוותה בהרבה פחד. "פחדתי לצאת מישראל, פחדתי לעלות על מטוס, פחדתי להוציא דרכון ישראלי מול פקיד בשדה תעופה בחו״ל, פחדתי מאוד". דקלבאום זכתה לקבלת פנים חמה. הקהל שלה בחו"ל גדל מאז תחילת המלחמה ואף אחד לא קנה כרטיס בזדון, ולא נשמעה אף צעקת בוז לישראל. היא מסבירה את זה בכך שהרקע שלה כאקטיביסטית של שלום ידוע, ושהמרחבים שהיא מופיעה בהם הם של אנשים שמתעסקים ברוחניות, ומארחים אותה כחברת קהילה. "כל הטורים בחו״ל מחזקים אותי מאוד ומחזירים אותי לפה עם מלא כוח. הם לא פגועים, אז אני יכולה לשיר איתם בלי חסמים ולהרגיש את הכוח".

"אחרי 7 באוקטובר הרגשתי שאני חלק מהעם הזה בעל כורחי. כל כך כאב לי פיזית. הבנתי שאני חלק ממשהו, תא מאיזושהי ישות. הגוף הזה כל כך נפגע שאפילו התאים כואבים ואני אחד מהם"

היא מספרת על מעגלי השירה שהיא עורכת, שלא מזמן חזרה מאחד בברלין. יושבים במעגל, בעיקר נשים, דקלבאום מנחה מדיטציית פתיחה ומלמדת שירים וכולן שרות יחד. ״היה מעגל של כ-250 נשים ואיזה שלושה גברים והם שרו ואני בכיתי בסוף מהתרגשות, מכמה שהן מעניקות אהבה ואנרגיה וכוח ועוצמה ואמונה וטוב ותמימות״.

Surrender הוא אלבום הסולו השישי שהיא מוציאה, ובכל זאת, היא חיה ופועלת בשוליים המקומיים. השקפת העולם שלה אינה תואמת את הרוח הכללית, והמוזיקה שלה לא התקבלה למיינסטרים הישראלי. עם זאת, תחושת השייכות שלה בלתי מעורערת. "אחרי 7 באוקטובר הרגשתי שאני חלק מהעם הזה בעל כורחי. כל כך כאב לי פיזית, הייתי קמה באמצע הלילה ובוכה כאילו פצעו אותי. הבנתי שאני חלק ממשהו, תא מאיזושהי ישות. הגוף הזה כל כך נפגע שאפילו התאים כואבים ואני אחד מהם".

דקלבאום מנסה להשהות משהו מהלך הנפש שאפיין את כל העם אחרי 7 באוקטובר. הבלבול וחוסר האונים לצד תחושת השייכות לעם היו בעיניה פוטנציאל להשיל את התשובות המוכנות מראש ולחפש יחד דרך חדשה שתפרק את חומות הפילוג. "משהו שהשתנה בי מאוד זה לקבל ולכבד הרבה יותר מפעם את זה שיש כל מיני דעות ואני לא יכולה שכולם יחשבו כמוני".

בסוף השבוע הקרוב תופיע דקלבאום בפסטיבל וודסטוק למען השלום בשיטים, וב-2 בינואר תופיע בהיכל התרבות תל אביב ותארח את גבע אלון ואת אחינועם ניני.