מעגלי שיח שהתקיימו הערב (ראשון) בנוף הגליל עם בני משפחות חטופים ותושבי העיר אפשרו דיון מתוח אך מכבד בין בעלי עמדות שונות ומנוגדות על עסקת חטופים והמשך המלחמה. את המפגש, שנפתח בהדלקת נר חמישי של חנוכה, יזמו שתי קהילות משימתיות המתגוררות בעיר: הקיבוץ העירוני משעול, של בוגרי תנועת 'המחנות העולים', והגרעין התורני, שפועל בעיר במסגרת הקרן להתחדשות קהילות בישראל.

שלושה בני משפחות חטופים הגיעו לבית הקהילות בשכונת הר יונה, וסיפרו את סיפורם: דליה קושניר, גיסתם של החטופים יאיר ואיתן הורן מניר עוז; גל גורן, בנם של מיה ואבנר גורן ז"ל מניר עוז, שאמו נחטפה ונרצחה בשבי וגופתה הושבה לישראל ביולי, ואביו נרצח בקיבוץ; ונירית לביא אלון, אמו של נועם אלון, בן זוגה של ענבר הימן ז"ל, שנחטפה ממסיבת הנובה ונרצחה בשבי חמאס, וגופתה עדיין מוחזקת על ידי חמאס.

בפתיחת האירוע הוקרן סרטון שהפיקה תנועת המחנות העולים על איתן הורן, שהיה רכז אזור בתנועה, וסרטון על ענבר הימן ז"ל. לאחר מכן הוקרא קטע שכתב גל גורן על הוריו אבנר ומיה. תומר זית, חברת קיבוץ משעול וממארגנות האירוע, אמרה: "הגיעו לכאן אנשים מכל קצוות העיר, ממקומות שונים. אנחנו שמחים לארח אתכם. באנו לראות, לפגוש ולהכיר".

הרב דובי הולץ, רב בגרעין התורני של נוף הגליל, הדגיש את חשיבות המפגש: "יש חלקים מהעם שלנו שאין להם הזדמנות להיפגש. אנחנו צריכים לתת את ההזדמנות להיות חלק מזה. חנוכה הוא חג של גבורה. כל אחד הוא אור קטן, וביחד אור איתן. רצינו כמה שיותר להגביר את האור, גם בזמנים שהם יותר חשוכים".

נירית לביא אלון הודתה לאנשים שבאו. "אני לא יודעת אם הסיפורים שלנו יביאו אור, כי אני מרגישה בחושך", אמרה, "אבל יש גם נקודות אור. לא מובן מאליו שכל כך הרבה הגיעו בקור הזה, אז תודה".

גל גורן על עסקת החטופים הראשונה: "בכל ערב אתה מקבל טלפון, אמא לא ברשימה"

אחרי הפתיחה, הנוכחים התחלקו לשלושה מעגלי שיח, בהם סיפרו בני משפחות החטופים את סיפוריהם ונערכה שיחה פתוחה. הסיפור המטלטל של גל גורן הוביל לדיון סוער.

"בבוקר השבעה באוקטובר הייתי בקורס צלילה באילת", סיפר גורן, "אני מתקשר לאמא, התחושה היא של עוד סבב רגיל. כעבור רבע שעה נשלחת הודעה ראשונה שמדווחת על מחבלים בקיבוץ. מתחילות המון המון הודעות וחדשות ומידע, גם מקיבוצים אחרים. בשמונה ורבע אני מדבר עם אמא שלי בפעם האחרונה (מיה גורן הייתה בבוקר 7 באוקטובר בגן בניר עוז, בו עבדה כגננת, והכינה אותו לחזרה מחופשת סוכות – ג"ר). היא מספרת ששמעה יריות, ומקווה שזה הצבא, אבל זה לא היה. הקשר האחרון איתה מתנתק בערך ב-09:30.

"ב-10:30 אני מדבר עם אבא בפעם האחרונה. שואל אותו אם הצבא הגיע, אמר שאין לו מושג ושהמצב קשה. ב-10:43 הקשר מתנתק. האחים שלי אסיף ובר ואחותי דקל שולחים הודעה כל עשר דקות. מגיעות מהקיבוץ המון הודעות, 'יורים עלינו', 'מנסים לשרוף אותנו'.

"באותו יום נכנסו 130 מחבלים במכת הפתיחה בלבד, מהחמאס ומהג'יהאד האיסאלמי.  משם הזרם לא פוסק, שמעתי כל מיני מספרים. באזור 13:00-12:30, חמאס נסוג על דעת עצמו. ב-13:30 לא נשאר אף מחבל בקיבוץ. ג'יפ בודד של של יחידת הימ"ם נכנס באזור 14:00-13:45, וזו היתה הכניסה הראשונה של כוחות הביטחון. מאוחר יותר הגיעו גם כוחות של השייטת ואגוז. כוחות הביטחון לא ירו כדור אחד בניר עוז. רק כיתת הכוננות, שרובה נרצחה או נחטפה או גם וגם. הם החזיקו שעתיים וחצי קרב בלתי אפשרי.

"ב-17:30 אני סוג של נושם לרווחה. האחים שלי בר ודקל מחולצים. בסריקות לא מצאו את אמא ולא את אבא. 70 אחוז מניר עוז הפיזית נשרפה ישירות. יש בערך חמישה בתים שלא נגעו בהם, וזה מקרי. בר ודקל מגיעים לבית ההורים, ואין זכר להורים. בשמונה בערב מפנים את חברי ניר עוז לאילת, איפה שאני הייתי.

"ביום השלישי חזרתי לשירות הצבאי שלי, כמדריך באילת בפרק משימה לאומית במסלול הנח"ל. זה היה אקט הישרדותי.

"ביום התשיעי למלחמה המדינה יוצרת איתנו קשר לראשונה. ב-16 באוקטובר שני ההורים שלי הוגדרו כחטופים. יומיים אחרי זה אבא נמצא בשדות והוגדר כנרצח. קברנו אותו.

"אחרי שבוע של שבעה, ועוד שבוע וחצי במלון, חזרתי לשירות. ממשיכים. אנחנו קצת רחוקים מהמאבק להשבת החטופים בשלב הזה. המאבק מאוד מאוד מאוד עצים.

"באמצע נובמבר מגיעה הישועה, והפסקת האש הראשונה והיחידה עד כה נחתמת. הסכם שהציל חיים של 105 בני אדם. כל יום, בעצם כל שעה בהסכם הזה הוא רכבת הרים. בכל ערב אתה מקבל טלפון: אמא לא ברשימה.

"הרגע שיוצאים חטופים זה רגע של נשימה לרווחה. 40 תושבי וחברי הקיבוץ השתחררו במסגרת העסקה הראשונה. ושוב הטלפון שאמא לא חוזרת. עד היום ה-55, שבו העסקה מתפוצצת.

"קצת לפני העסקה, באמצע נובמבר, אנחנו מקבלים מידע מדויק על החטיפה של אמא. פגישה ראשונה עם קצין המודיעין שליווה אותנו כמה חודשים, והוא אומר לנו שהיא פצועה. שבוע לאחר מכן, קצין רפואה אומר לנו משפט שלא אשכח לעולם: "היא נפצעה במצב שדורש טיפול מציל חיים מיידי."

"בדצמבר מודיעים לנו שאמא לא בחיים, ומסבירים איך הבינו שהיא נרצחה. בעצם מהרגע שקיבלנו מידע ממצלמות האבטחה, הסיפור היה לנו די ברור, והעדויות הנוספות היו רק כדי לוודא, ובעזרתן הבנו סופית שהיא נרצחה. לגבי אבא, אנחנו יודעים שלקחו אותו מהבית, ומצאו אותו בשדה, ואנחנו לא יודעים מה קרה באמצע".

מחלצים את גופתה של מיה: "אני קורא לזה נס, כי הסיכוי לזה שואף לאפס"

"בינואר אנחנו מתחילים להשתלב במאבק להשבת החטופים, ובפברואר אני מצטרף בצורה יותר רצינית. במאי אני משתחרר מהצבא, ומאז אני משרה מלאה במאבק. עד 24 ביולי, שאז מגיעה הבשורה שאני קורא לה נס – חילצו את גופתה של אמא שלי. לא כי אני מזלזל בפעילות כוחות הביטחון, אלא כי הסיכוי למצוא חטופים בהסתעפות ספציפית של מנהרה שואף לאפס, ואלו מילים של מפקד אוגדה 98. אי אפשר להציל יותר מבודדים במבצע צבאי.

"עם הזמן אנחנו, המשפחות, מפרסמים דברים שלא חשבנו שנפרסם ולא רצינו לפרסם, כדי להפעיל לחץ".

"ביולי אני יוצא להפסקה מהמאבק ונרשם ללימודים במכללה האקדמית עמק יזרעאל. כשמגיעות החדשות על עוד חטופים שנרצחו, אני מבין שאני לא באמת מסוגל לא להיות במאבק וחוזר לזה. במקביל אני מתחיל ללמוד עבודה סוציאלית.

גורן מציג לנוכחים תמונה של החטוף דוד קוניו מניר עוז. "כשהוא ושרון הגיעו לקיבוץ הם עברו לגור ליד הבית של הוריי, והילדות שלו, אמה ויולי, הצטרפו לגן של אמא שלי. כשהתחיל הסגר בקורונה, אמא מאוד עזרה לשרון. היא מכנה את אמא 'הסבתא השלישית של אמה ויולי'". בשבעה באוקטובר, ארבעת בני המשפחה נחטפו. שרון ובנותיה שוחררו בעסקת החטופים הראשונה, דוד נשאר בשבי. "השחרור של שרון, אמה ויולי הוא אחד הרגעים המשמחים ביותר שחוויתי", אומר גורן, "אבל דוד נשאר שם".

"בלי ערבות הדדית וקדושת החיים, ישראל לא יכולה להמשיך"

גורן מספר על התחושות המעורבות בניר עוז ביחס לחזרה לקיבוץ, ומה מבחינתו צריך לקרות כדי לחזור. "יש קבוצה קטנה שבטוחה שלא חוזרים, וקבוצה קטנה שבטוחה שתחזור. הרוב באמצע, לא בטוחים. מבחינתי, שיקום לא יכול להתחיל לפני השבת החטופים וועדת חקירה ממלכתית שתחזיר את האמון בממשלה ובכוחות הביטחון".

האמירה הזו פתחה דיון נוקב. אחת מחברות הגרעין התורני אומרת לגורן שקשה לה עם האמירה שלו שחייבים עסקה בכל מחיר. "אני חושב שיש שני ערכים שבלעדיהם מדינת ישראל לא יכולה להמשיך: ערבות הדדית וקדושת החיים. במשך שנים הם הופקרו, והתוצאה היא שבעה באוקטובר. מאמין שגם בלי לשבת ברצועה אנחנו מסוגלים להגן על עצמנו. לדעתי, ההצלחה להגן קשורה בשמירה על הערכים הללו, קדושת החיים וערבות הדדית".

חבר בגרעין התורני שואל על הערבות ההדדית: מצד אחד יש ערבות לחטופים, אבל אם אנשי חמאס יחזרו לרצועה בעסקה, אז תושבי העוטף ייפגעו. גורן משיב: "התפיסה שלי היא שאם מניחים שמה שהיה הוא שיהיה, אז אין לנו עתיד. אנחנו העם, ואנחנו יכולים לדרוש ולפעול לשינוי המצב".

חבר אחר מהגרעין התורני אומר: "אם חמאס יחזרו לעזה, ילדים יוכלו לגדול רק בכיכר המדינה. הגבולות שלנו יתרוקנו".

גורן: "אם נעמוד על זה מספיק ונרצה, נוכל להגן על עצמנו. אנחנו לא רגילים לדמיין מציאות שונה ממה שאנחנו מכירים. עשרות שנים התרגלנו שאנחנו לא יוזמים ולא עושים כלום, ולכן בצדק אנחנו חושבים שאם נצא מהרצועה נמשיך לא לעשות כלום. אנחנו צריכים לנקוט אמצעים אחרים. קשה לדמיין את זה כי התנהלנו אחרת.

"אנחנו צריכים לדמיין שאנחנו מסוגלים כאזרחים ללחוץ על השלטון להפעיל את הצבא. היה טווח של פעולות שלא נעשו. למשל חיסולים של ראשי חמאס, שישה בתקופה נתניהו ואחד בתקופת לפיד ובנט, שלא נעשו. או יחידת צלצל במוסד, שיכלה לחנוק כלכלית את חמאס ונסגרה באבחה".

הרב הולץ: "עד שאנחנו לא רואים את זה קורה, את המנהיגים פועלים אחרת או אותנו לוחצים עליהם, זה מאוד מפחיד ההצעה הזו".

יאיר רביב, קיבוץ משעול: "בתור איש שמאל, אני אומר שמדינת ישראל במידה רבה ויתרה, ויתרנו ביחד, על היכולת להגן על הגבולות שלנו בשנים האלו. זה היה נכון בעזה, שעם כוחות לא גדולים היה ניתן לעצור את המתקפה של חמאס. בלבנון היו דרושים כוחות גדולים יותר. גם ירדן הוא גבול מורכב. אם לא תהיה לנו היכולת להגן על הגבולות, לא נוכל להתקיים. זה אחד התיקונים. וזה חלק מהשיח שלא מתקיים בשנה הזאת. ואני חושב שזה גם קשור לשאלת החטופים".

מישהו שואל את גורן האם הוא מאמין שיש סיכוי לעסקה. לדבריו, "הכול מבוסס על ספקולציות, יש הדלפות מכל מקום. לצערי הרב, ככל שהלחץ הצבאי ממשיך, נהרגים חטופים בשוגג, או עקב פעילות צה"ל בקרבתם ללא מודעות. מאינדיקציות מסוימות אנחנו יודעים שככל הנראה חמאס לא יסכים לעסקה שלא כוללת את סיום המלחמה. אני אומר אינדיקציות, כי לא ניתן להאמין לארגון טרור, אבל אם אפשר אני חושב שצריך ללכת על עסקה של כל החטופים בעבור סיום המלחמה.

"אני בתהייה לגבי סיום המלחמה, עם כל חייל שנופל ועוד אלמנות ויתומים", מוסיף גורן, "לא ברור לי איך מדינה שתפיסת הביטחון שלה הייתה מלחמות קצרות ומהירות נמצאת במלחמה מתמשכת. גם מהצד שלנו, לא ברור לי האם נכון לקיים אותה".

המעגל לא הסתיים בהסכמה. יאיר רביב מקיבוץ משעול סיכם: "היכולת לשבת יחד, אנשים עם עמדות שונות, זה אחד התיקונים הכי חשובים שאנחנו צריכים לעשות. יכול להיות שאנחנו לא מסכימים, אבל ברור לי שכולם פה חשוב להם החטופים, ואכפת להם, ללא קשר לעמדה שלהם על עסקה זו או אחרת".