המדור לטייל בארץ ישראל מופק בעזרת 'מכון אבשלום' – מכון לידיעת הארץ ע"ש חיים אבשלום, מיסודה של הסתדרות העובדים הכללית החדשה.

על רכס נישא, 810 מטרים מעל פני הים גובהו, מדרום להר הבית וממזרח לדרך עתיקת היומין שחיברה מאז ומעולם בין הערים הקדושות ירושלים וחברון, קמו שתי שכונות גנים וקיבוץ חלוצי. הסיור, ברגל וברכב, לאורך הרכס מזמן מפגש עם תצפיות נוף מעוררות השראה, שכונות שהיו ביטוי לחשיבה חברתית ונופית פורצת דרך, שכיות חמדה אדריכליות, סיפורי גבורה מימי המאבק לעצמאות, וביקור בבתים בהם התגוררו אישים מרכזיים בתרבות העברית.

טיילת ארמון הנציב ( צילום: מיכל לברטובסקי).

במסורת הנוצרית מסופר כי ברכס זה התקיימה המועצה בה התכנסו מנהיגי היהודים בביתו של כייפא הכהן הגדול והחליטו להסגיר לידי השלטון הרומאי את ישוע הנוצרי. משום כך ידוע ההר בשם 'הר העצה הרעה'. אין יודע אם אכן התקיימה מועצה שכזו ואולי זהו רק סיפור אגדה מאוחר. כך או כך, היהודים שילמו במרוצת הדורות מחיר דמים כבד בעוון האשמה זו. בטיולנו, נשתדל שלא נעסוק כלל בעצה הרעה אלא רק בעצות טובות.

ארמון הנציב

ניסע אל דרך חברון בירושלים ונפנה מזרחה. משמאלנו חורשה המהווה שריד יחיד למחנה אלנבי, שפעל כאן בימי המנדט הבריטי ובשנותיו הראשונות של צה"ל. נחלוף על פני הכיכר ונחנה ליד מפרץ החניה המשיק מימין לדשא רחב ידיים. בלב המדשאה עיגול אבן ועליו מוטבע פסיפס המתאר את מהלכה של אמת המים ההרודיאנית מהרי חברון אל הר הבית בירושלים. אורך האמה היה 62 קילומטרים, והיא כללה אמות מים ומנהרות שנועדו לשמור על שיפוע קבוע של המים באופן שאיפשר את זרימתם הסדירה. אמת המים נחשפה למלוא אורכה בעזרת אנשי בית ספר שדה כפר עציון. במרכז עיגול הבטון המשופע נבחין בבור עתיק, שריד לאמה הקדומה אשר ניתן גם לבקר בה, התיאום.

ארמון הנציב (צילום: מיכל לברטובסקי).

מולנו נראה את הכניסה למתחם הענק שנבנה כמוקד שלטוני של המנדט הבריטי וזכה בפי הירושלמים לכינוי 'ארמון הנציב'. הארמון תוכנן על ידי האדריכל אוסטין האריסון, לאחר שמשכנו הקודם של הנציב העליון, בכנסיית אוגוסטה ויקטוריה, נסדק קשות ברעידת האדמה שפקדה את ירושלים ביום 11 ביולי 1927. הארמון, כך התבטאו הבריטים, נועד לאלף שנים! בפועל, שימש הארמון עד סיום המנדט הבריטי, ביום 14 במאי 1948. עם סיום המנדט הבריטי, הבית נתפס על ידי הצלב האדום ולאחר מכן על ידי האו"ם, שעושה בו שימוש עד היום.

נוף רב משמעויות

נצעד לאורך הטיילת ונשקיף על נופה עתיר המשמעויות של ירושלים. נבחין בהרים אשר אופפים את ירושלים מכל עבר, בצריחי המגדלים אשר עוטרים את קו הרקיע שלה, בשכונותיה הרבות, בגגות הרעפים ובכיפת הזהב אשר נבנתה במאה השביעית על ידי המוסלמים על חורבות בית המקדש.

בית בן יהודה ( צילום: מיכל לברטובסקי).

נמשיך, ברגל או ברכב, אל רחוב בית"ר שבשכונת תלפיות. נעצור ליד הבית שבפינת רחוב עין גדי על פי השילוט "בית בן יהודה". ניתן להתבונן מבחוץ בבית האבן על שתי קומותיו ועל המרפסת שהשקיפה אל העיר העתיקה. המגרש הוענק על ידי וועד שכונת תלפיות לאליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית. האיש שנחשב כמחולל אחת המהפכות התרבותיות המרתקות בתולדות תקומת ישראל. בן יהודה לא זכה לגור בבית זה כי נפטר בשנת 1924 לפני השלמת הבניה. רעייתו חמדה אשר ניווטה במרץ ובכישרון את מלאכת ההקמה התגוררה כאן עד שנפטרה בשנת 1951. כאן ערכה חמדה והוציאה לאור שלושה מבין ששת כרכי המילון של בן יהודה. עם פטירתה של חמדה נמכר הבית לאגודת "פקס" (שלום) הקרויה גם "אות הכפרה והשלום". אגודה גרמנית זו עוסקת בפעילויות המבטאות ניסיון לכפרה על חטאי הנאצים כלפי העם היהודי.

הבית של ש"י עגנון

נעלה ברחוב עין גדי אל רחוב קורא הדורות ונפסע במתינות לאורכו. נוכל להתרשם מצביון הבניה והתכנון הסביבתי של שכונת הגנים שאטתה תכנן האדריכל הנודע ריכארד קאופמן. רעיון שכונת הגנים ביקש למזג בין השלווה המאפיינת כפר ובין אורח החיים העירוני.

מול הפניה לרחוב קלאוזנר נבחין בגדר המקיפה שתי מצבות אבן. זהו בית קברות צבאי בריטי בו נטמנו חיילים הודים שנפלו במלחמת העולם הראשונה בקרבות שניטשו סביב ירושלים. גופות החיילים ההינדים נשרפו על פי אמונתם דתם וגופות החיילים המוסלמים נטמנו.

בית הקברות הבריטי ( צילום: מיכל לברטובסקי).

נפנה ברחוב קלאוזנא עד לבית שמספרו 16. כאן התגוררה משפחת בני הזוג אסתר ושמואל יוסף עגנון. בית עגנון שומר. ניתן ורצוי לבקר בו (בתיאום ובתשלום) וכאן ניתן להתרשם באורח חייו ויצירתו של אחד מענקי הספרות העברית בכל הדורות.

רמת רחל

מבית עגנון כדאי לנסוע דרומה, דרך שכונת ארנונה, ששמה ניתן לה בשל העובדה שממנה נשקף נוף נחל ארנון ולהגיע לבית ההארחה של קיבוץ רמת רחל. הקיבוץ נוסד בשנת 1926 על ידי הפלג השמאלי של אנשי גדוד העבודה. ברחבת הדשא ניצב פסל שיצר האמן דוד פולוס בהשראת דמותה של  רחל אמנו. האמן, אשר יצר את פסל אלכסנדר זייד בשייח' אבריק, נטל לעצמו חירות אמנותית ועיצב את רחל כדמות של לוחמת נועזת אשר אוחזת בידה לפיד.

זו היא מעין מחווה לגבורתם של אנשי רמת רחל אשר קיבוצם חרב כליל במאורעות הדמים שהתחוללו בקיץ 1929 (מאורעות תרפ"ט) הם שבו ושיקמו את ביתם אך בשנת 1938 ניצבו מולם שני צבאות אויב, הלגיון הירדני והצבא המצרי, שהיו נחושים לכבוש את הקיבוץ שהיה המגן האחרון של ירושלים. ילדי הקיבוץ פונו לגליל ים והאבות נותרו להיאבק לצד לוחמי הפלמ"ח ואצ"ל. רמת רחל החזיקה מעמד וקו הפסקת האש (הקו הירוק) סומן מדרום לה.

גדר ההפרדה (צילום: מיכל לברטובסקי).

נמשיך לכיוון הגן הארכיאולוגי שהוכשר ממערב לבית ההארחה. זהו אתר ייחודי המשלב ממצאים ארכיאולוגיים שנחשפו בחפירות שנערכו כאן, יצירות של האמן רן מורין, בן רמת רחל, הנצחה ללוחם השייטת יאיר אנגל שנהרג בתאונת צלילה בדצמבר 1996 ונוף נפלא המשקיף אל דרומה של העיר ירושלים.

עופר רגב – סופר, מרצה וחוקר תולדות ארץ ישראל