עשרות אלפי מפגינים השתתפו הערב (מוצ"ש) למען שחרור החטופים במוקדים רבים ברחבי הארץ.

שורדת השבי יוכבד ליפשיץ נאמה בעצרת בכיכר החטופים ברחבת מוזיאון תל אביב. "הייתי במנהרות מרצחי החמאס. 449 ימים הם כיום כואב אחד, עד לחזרת כל חטופינו. אני מבקשת דקה אחת דומייה לזכרם של חנה קציר, אשר ליבה לא עמד בכאב ובאובדן, אחרי שבעלה רמי ובנה אלעד נרצחו בידי חמאס.

"תודה רבה שאתם באים, אנחנו צריכים אתכם בהמונים כדי לעורר את ממשלת הזוועות הזאת שתחזיר את כל חטופינו מייד הביתה".

יזהר, בנה של יוכבד ושל החטוף עודד ליפשיץ: "כולנו פועלים להחזרת כל חטופינו, לרווחת כלל נפגעי 7 באוקטובר באשר הם. כל אחד בדרכו ובכבוד, אך יש לפעמים אנשים קטנים בישיבה עם עט גדול ועיתון שעושים צל גדול. זה סימן שהשמש שוקעת. לכל איש יש את אורו, ולכל חטוף יש אור משלו. כוחנו באחדותנו, עכשיו נכתבים גורלות חטופינו. ניתן כוח למקבלי ההחלטות להחזיר את כל חטופינו עכשיו. זה לא זמן לנסים, זה זמן למעשים וקבלת החלטות".

יאיר מוזס, בנם של החטוף גדי מוזס ושורדת השבי מרגלית מוזס: "נמאס לי שהתחלנו סבב נוסף של חגי ישראל בלי שהם איתנו. נמאס לי לא לראות את אבא שלי, גדי מוזס, כבר 449 ימים, לא לדעת מה שלומו ובאילו תנאים הוא מוחזק. לא לדעת אם הוא בכלל חי. נמאס לי, אבל אני לא אפסיק! לא אפסיק ולו לרגע קטן. אבא, אני מחכה לך עם שתי מכונות תספורת מוטענות, וכשתגיע תהיה הראשון שמגלח לי את הזקן הנוראי הזה. אני אוהב אותך".

אופק שאול, אחיו של החטוף אורון שאול: "ציינו לאורון אחד עשר ימי הולדת כשהוא חטוף בעזה, ואנחנו פה, בלעדיו. אתמול ציינו את יום ההולדת ה-31 שלו. פרק זמן בלתי נתפס שבו התחלפו ממשלות, ראשי ממשלה, שרי ביטחון, רמטכ"לים, ראשי שב"כ ומוסד, הכול התחלף, אבל דבר אחר נותר בעינו – ההפקרה. מדינת ישראל הרשתה לעצמה לפספס בעשור הזה כל כך הרבה הזדמנויות, כל כך הרבה. היום זה הזמן להגיד די!"

שורדת השבי רז בן עמי, אישתו של החטוף אוהד בן עמי: "ביום רביעי ציינו את יום הולדתך, בלעדיך. מגיע לך לדפוק ביס גדול בעוגת יום הולדת שלך, ואז להסתובב עם חיוך מרוצה כשכל המשפחה סביבך, מחבקת אותך בחום. אתם שם למעלה, מקבלי ההחלטות – אתם שומעים אותי? אני צריכה אותו. תסיימו את הסיוט הזה. תחזירו לי את האיש שלי".

אלה בן עמי, בתו של החטוף אוהד בן עמי: "יום ההולדת השני של אבא שלי בשבי היה קורע לב, כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותו, רוצים לחבק אותו ולא יכולים. אני כאן היום זועקת, לא רק למען החטופים, לא רק למען אבא שלי, אלא למען המדינה שלי – המדינה הפצועה והמדממת שצריכה אור, שצריכה נסים. אנחנו צריכים שיחזירו לנו את הביטחון ואת האמון".

שרון שרעבי, אחיהם של יוסי שנרצח בשבי ואלי שעדיין מוחזק בעזה: "אני פונה לנתניהו, לקבינט ולצוות המשא ומתן – שהצלת חיי אדם תהיה בלבכם ולנגד עיניכם. בשלה העת לעסקה, אל תמתינו להזדמנות נוספת, כי לא בטוח שתהיה. ומכם, אזרחי ישראל, אני מבקש – אל תנרמלו את המונח 'חטופים' או 'עסקה חלקית' כחלק משגרת יומכם. המשיכו להוביל עם המצפן המוסרי שלכם את הערך הקדוש והחשוב ביותר לעם היהודי – הצלת חיים".

עינב צנגאוקר: "נתניהו ממציא כל פעם תירוץ חדש למנוע עסקה"

"ראש הממשלה שלנו לא רוצה להחזיר את החטופים ולסיים את המלחמה", אמרה עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן צנגאוקר, בהפגנה מול שער בגין. "אנחנו לא נוותר על אף חטוף וחטופה. אנחנו נמשיך להיאבק עד שנחזיר את כולם הביתה. אזרחים ואזרחיות, אנחנו יכולים להביא לסיום הסיוט הזה, אנחנו חייבים אותם בבית, הם התקווה שלנו, הם החמצן שלנו, עסקה עכשיו!"

מוקדם יותר נשאו משפחות החטופים שמפגינות מול שער בגין של בסיס הקריה בתל אביב בקריאה להשבת יקיריהן הצהרה לתקשורת.

עינב צנגאוקר: "היום, נר רביעי של חנוכה, הוא היום ה- 449 שבו אהובינו נמצאים בשבי בגיהנום בעזה. המשא ומתן לעסקה בנקודת הכרעה גורלית: אפשר להגיע לעסקה כוללת, אבל נתניהו מסרב לסיים את המלחמה משיקולים פושעים. בזמן שהוא מורה לכולם להיות בשקט, הוא רץ לטרפד את העסקה בראיונות ותדרוכים לתקשורת. נתניהו ממשיך להיות המטרפד הראשי של העסקה. מי שמצהיר שאין בכוונתו לסיים את המלחמה – לא רוצה להחזיר את החטופים. מי ששוב מכניס תנאים חדשים רגע לפני סגירת עסקה – גוזר גזר דין מוות על החטופים.

אנחנו זוכרים איך ביולי נתניהו הכניס את ספין פילדלפי, היום זה ספין רשימות החטופים. נתניהו ממציא כל פעם תירוץ חדש למנוע עסקה. נתניהו שוב מטרפד בדם קר, ומקריב את אהובינו למען הכיסא שלו. הוא פוחד מבן גביר וסמוטריץ' ומסרב לסיים את המלחמה בניגוד גמור לאינטרס הישראלי. נתניהו וישראל כ"ץ יושבים בחדרים מחוממים ומתרברבים על המשך המלחמה, בזמן שמתן שלי ושאר החטופים קופאים ונרקבים במנהרות. הדם על הידיים שלכם. די לטרפודים! סיימו את המלחמה ותוציאו מהתופת את מתן שלי ואת כל החטופים!"

יהודה כהן, אביו של החטוף נמרוד כהן, פנה לנשיא ארה"ב הנבחר: "כבוד הנשיא טראמפ, נתניהו מנסה להונות אותך. סיום המלחמה והחזרת כל החטופים הם אינטרס של מדינת ישראל. הנשיא טראמפ, אתה אולי הגורם האחרון שיכול ללחוץ על נתניהו. אל תתפשר על עסקה חלקית שהיא גזר דין מוות לשאר החטופים, ולא תביא לסיום המלחמה. אל תאפשר את המשך הטרפודים. הדיבורים של נתניהו ושל שר הביטחון על המשך המלחמה ושליטה צבאית בעזה משרתים את הקיצוניים בממשלה, ומנוגדים לאינטרס הישראלי. כך אומרת מערכת הביטחון וכך אומר רוב הציבור בישראל. רוב הציבור בסקרים מבין שאין עדיין עסקה, בגלל שלנתניהו יותר חשוב שלטונו. רוב הציבור בסקרים מזועזע מכך שנתניהו ממשיך להקריב אזרחים וחיילים, בשביל פוליטיקה זולה. רוב העם אומר שחייבים לסיים את המלחמה ולהחזיר את כל החטופים עכשיו. בני נמרוד כהן וכל החטופים זועקים אלינו מהמנהרות שנציל אותם. ישראל חייבת לסיים את המלחמה בעסקה כוללת שתחזיר את כולם!

יפעת קלדרון, בת דודו של החטוף עופר קלדרון: "חמאס הוכרע, הנהגתו חוסלה, ואין שום הצדקה להמשך המלחמה בעזה, אבל בן גביר וסמוטריץ' רוצים לבנות התנחלויות על הראש של החטופים, ונתניהו משתף איתם פעולה נגד רצון העם. נתניהו ושותפיו הקיצוניים מקריבים אזרחים וחיילים למען הזיות משיחיות, והנה מתברר שגם רבים מאנשי מגזר הציונות הדתית לא מאמינים למנהיגיהם הפוליטיים ולא מקבלים את טירפודיהם. העם רוצה את החטופים בבית ועכשיו. מי אנחנו בלעדיהם?

מי אנחנו בלי הערבות ההדדית של העם שלנו? מה יישאר מאיתנו אם נפקיר את ילדינו, אחינו והורינו בשבי? מה יישאר מהמדינה שלנו אם נשאיר את האנשים שלנו מאחור? היום זהו נר רביעי לחנוכה. אנחנו דורשים מעשים ולא ניסים. חייבים לסיים את המלחמה ולהחזיר את בן דודי עופר קלדרון ואת כל החטופים בעסקה כוללת עכשיו, לפני שלא יישאר את מי להציל!"

אילה מצגר, כלתו של יורם מצגר שנחטף לעזה ומת בשבי חמאס: "איך יכול להיות שעדיין מתקיים דיון על המשך המלחמה? סיום המלחמה הוא לא מחיר שצריך לשלם, סיום המלחמה ועסקה כוללת זה צורך ואינטרס ביטחוני ולאומי. כל החטופים הומניטריים! הם בסכנת מוות מיידית, ונמצאים בעינויים, הם לא ישרדו את החורף. וחיילים לא צריכים ליפול במלחמה פוליטית חסרת הצדקה והיגיון. עד מתי? העם זועק די! תוציאו אותם מהגיהנום בעזה, תצילו את כולם, סיימו את המלחמה בעסקה כוללת עכשיו. ואנחנו שבים וקוראים לציבור: זה מאבק ארוך ומתיש, אבל אלה רגעי הכרעה גורליים. תמשיכו להילחם איתנו. אתם נותנים לנו כוח, אתם נותנים לחטופים חמצן. לא נוותר עד שנחזיר את כולם!"

קהילות בארי וניר עוז הפגינו בכרמי גת

הקיבוצים ניר עוז ובארי קיימו עצרת בכרמי גת בקריית גת. כ-1,500 אנשים ההשתתפו בעצרת. את נרות החנוכה הדליקו ילדי בר המצווה של ניר עוז, רותם מאייר, קרובת משפחתם של גלי וזיוי ברמן, והרב ראובן נתנאל.

נוית סלע שגיא, בתה של שורדת השבי עדה שגיא: "ניר עוז היא לא רק בית פיזי, היא גם קהילה מדהימה של אנשים אוהבי אדם ואדמה, המאמינים בחיים, בטוב ובאנשים. חנה קציר היא אחת מהן. חנה היא אישה חזקה ששרדה תנאי שבי בלתי סבירים, בבריאות ירודה, וגם היא, כמו אימא שלי, חזרה אלינו בדרך נס ועסקה. אבל לצערי הגדול, הלב של חנה לא היה יכול לשאת יותר את הכאב והיא נפטרה, אחרי מאבק ממושך בחיים, לצד האהבה האינסופית של בנותיה. הרצח של רמי בן זוגה בביתם שנשרף ושל אלעד בנה היקר שנרצח בשבי היו גדולים מנשוא וליבה נכנע. היא רצתה לשוב הביתה, לניר עוז, למנוחת עולמים. חנה אהובה, נוחי על משכבך בשלום, שמרי עלינו מלמעלה יחד עם כל החברים האהובים. החג הזה נבקש, נתפלל ונמשיך לפעול לנס אחד נוסף, להחזרתם של האחים והאחיות שלנו הביתה. עכשיו!"

ירון שזר, חבר בארי ובן כיתתו של החטוף איתי סבירסקי שנרצח בשבי: "7 באוקטובר, 12:30 בצוהריים. אחרי רבע שעה שאני נאבק על ידית דלת הממ"ד, המחבלים בצד השני מפסיקים לנסות לפרוץ. אני שומע שהם מקבלים הוראות במכשירי הקשר ואז הם מתחילים לצחוק ולשיר שירים בערבית ותוך כדי ריח חזק של דלק והם שורפים את הבית שלנו. בתוך הממ"ד ארבעתנו בחושך. העשן ממלא את החדר ואנחנו מתחילים להיחנק. מתקשרים לכל מי שאפשר ומתחננים לעזרה אבל אף אחד לא בא. אנחנו לבד. שולחים הודעות פרידה ומבינים שאנחנו צריכים להציל את עצמנו.

"אני ירון שזר מבארי, ושיתפתי אתכם ברגע קצר מתוך הגיהנום שעבר עליי ועל משפחתי באותו יום. ובזמן שאנחנו מדברים כאן יש 100 אנשים, גברים ונשים, שנמצאים עדיין בסכנת מוות מיידית, מוחזקים בתת-תנאים בתוך אזור מלחמה. חלקם שילמו על כך כבר בחייהם ואחרים עלולים לא לשרוד אם המציאות לא תשתנה. ואנחנו, כל עם ישראל, חייבים להיות הקול שלהם, איפה שלא היו עבורנו ב-7 באוקטובר. כל אחד מאיתנו צריך לדרוש באופן ברור ממקבלי ההחלטות: די להפקרה!"

מיכל עוזיהו, ראש מועצת אשכול: "נס לא יקרה לנו ללא רוח האדם ומעשה. חשכה תיפול עלינו אם לא נמשיך לחצוב בסלע, נעלה ההרה עד השבתם! אנחנו לא נוותר, לא נשקוט ולא נחדל, עד שיחזרו הביתה כל החטופים והחטופות. הדרישה להחזרתם אינה פוליטית. זו אינה שאלה של ימין או שמאל, של אידיאולוגיה או השקפה. זו סוגיה מוסרית וערכית, שטמונה בבסיס קיומנו כעם. לאורך ההיסטוריה, ידענו זוועות ורדיפות, אך תמיד שמרנו על ערכים של ערבות הדדית, ואחריות איש לרעהו. הערכים הללו הם שהחזיקו אותנו ושמרו עלינו כעם אחד. הם שיצרו נסים והם אלו שמובילים אותנו היום. חובתנו להחזרת החטופים היא ביטוי של העקרונות היסודיים שמאפיינים אותנו כיהודים, כישראלים וכבני אדם. חנוכה מזכיר לנו שהאור אינו דבר מובן מאליו. הוא דורש מנהיגות, מאמץ, הקרבה ואמונה. אנחנו כאן כדי להדליק את האור הזה".

הרב ראובן נתנאל: "שנה שלמה אני מתייצב כאן בשם ציבור גדול שמחבק ואוהב אתכם, אנשי ניר עוז ואנשי בארי, וכואב את הכאב של כולם. אנחנו איתכם ולא נעזוב אתכם!
משום מה כאילו מצטייר שהעניין המוסרי העליון של החזרת החטופים הפך להיות עניין של צד זה או צד אחר, וזה לא נכון. זה עניין של כולנו, של כל עם ישראל, כולנו שם ובתפילה ובעזרת ה' נזכה לראות את כולם ממש בקרוב".

הרב מאיר נהוראי: "כבר 450 ימים נמצאים 100 חטופים במנהרות החושך. הם אינם יכולים לראות אור יום. הם רעבים וצמאים, נאנקים מכאב וזועקים ומתחננים לנפשם, ואין להם מושיע. אין בית כנסת אחד שאני מכיר שלא מתפללים בו להשבתם של החטופים, אין יהודי אחד שאני מכיר שערך החיים עבורו הוא לא הערך העליון ביותר. כל אחד חייב לזעוק את זעקתם ולכאוב את כאבם. מצוות נר חנוכה היא מצווה שקשורה לבית ובלשון חז"ל – 'נר איש וביתו'. למנהגים מסוימים כל אחד מבני הבית מדליק את הנר שלו. בבתים רבים חסרים נרות דולקים, והנר של כולנו אינו דולק יפה עד אשר יגיעו כל החטופים והחטופות. אנו חפצים בחיים – בשובם של כל החטופים. רק כך יחזור האור אל הבית. השבתם של החטופים היא נס חנוכה של כל עם ישראל. האירוע הזה בכוחו לאחד את כל העם".

יהונתן פרידלנדר, אחיינו של החטוף אוהד בן עמי: "דודתי רז שבה בעסקה בשנה שעברה, אבל דוד אוהדי עדיין בשבי מאז אותה שבת שחורה. קשה לי להאמין שעברו 449 ימים מאז שהמלחמה התחילה, וקשה לי להאמין שהם עדיין לא כאן. מכיתה ד' דמיינתי את העלייה לתורה שלי, ומעולם לא העליתי בדעתי שזאת תהיה המציאות. בעוד שבועיים יש לי בר מצווה, ואני מקווה שדוד אוהדי יחזור בזמן לראות אותי עולה לתורה, שאוכל לתת לו את החיבוק החזק שאני מחכה לתת לו כבר מעל שנה.

"עם הדלקת הנר אבקש את מה שבנות דודות שלי, הבנות של אוהדי ורז, מבקשות מכולנו,
אבקש מכולכם כל יום, לפני שאתם נרדמים, לעצום את העיניים ולדמיין שאתם רואים אותם חוזרים, ונותנים להם את החיבוק הזה שהם כל כך צריכים. זה יכול להיות כל אחד ואחת מאחינו החטופים. לדמיין עסקה, לפעול למענה, ולא להוריד אותם מסדר היום לשנייה.
הם חייבים לחזור הביתה – עכשיו. חייבים להחזיר את האור".