דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי כ"ז בסיון תשפ"ו 12.06.26
24.2°תל אביב
  • 19.4°ירושלים
  • 24.2°תל אביב
  • 22.5°חיפה
  • 24.4°אשדוד
  • 23.3°באר שבע
  • 34.3°אילת
  • 23.2°טבריה
  • 19.8°צפת
  • 23.9°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
חברה במלחמה

חברי קיבוץ געתון בגליל המערבי הדליקו נרות חנוכה: ״הקהילה החזיקה אותנו במלחמה״

חג החנוכה צוין לראשונה מאז ה-7 באוקטובר בקיבוץ שספג ירי בלתי פוסק מלבנון במשך חודשים ארוכים | הדס צימרמן, תושבת ורכזת התרבות הקיבוץ: ״מוזר לחגוג כשאנשים עדיין במנהרות, מאמינה שילדינו כבר חזרו לשגרה אבל המבוגרים לא״ | נקודת אור - חנוכה תשפ"ה

הדלקת נרות בקיבוץ געתון (צילום: דוד טברסקי)
הדלקת נרות בקיבוץ געתון (צילום: דוד טברסקי)
דוד טברסקי
דוד טברסקי
כתב חברה וכלכלה
צרו קשר עם המערכת:

חברי קיבוץ געתון בגליל המערבי ערכו היום (שני) הדלקת נר שישי של חנוכה במבנה המועדון בקיבוץ, כשהם עדיין מנסים להשתקם מחודשי המלחמה הרבים שעברו, ובצל המחשבה על 100 החטופות והחטופים שעדיין בשבי חמאס ברצועת עזה.

"החטופים שבעזה – הם הקושי האמיתי היחיד של כולנו פה לחזור לשגרה ולשמוח", אומרת ל'דבר' הדס צימרמן, חברת הקיבוץ ורכזת התרבות שלו. "פשוט מוזר ולא קשור לחזור לחגוג כשהם עדין במנהרות". זה החג הראשון בקיבוץ לאחר תקופה שנה וחודשיים של מלחמה וכחודשיים של לחימה ממושכת עד להפסקת האש. חברי הקיבוץ שלא פונה נאלצו להישאר בו ולספוג את הירי מלבנון.

צימרמן מספרת שגם בתוך המלחמה התנהלה שגרת תרבות אבל עכשיו יש הזדמנות לשינוי משמעותי: "זה החג הראשון שמאפשר לנו להתניע מחדש את התרבות בקהילה. חג החנוכה ממוקד מאוד באירועים עבור הילדים אבל אירועי הסילבסטר המסורתיים של הקיבוץ, שמיועדים לקהל הבוגר יותר, צומצמו כמעט לחלוטין מתוך תפיסה שלא ראוי לציין אירועים שמחה המוניים כל עוד אין עסקה״.

הדס צימרמן, חברת קיבוץ ורכזת התרבות ובתה עומר באירוע הדלקת נרות בגעתון (צילום: דוד טברסקי)
הדס צימרמן, חברת קיבוץ ורכזת התרבות ובתה עומר באירוע הדלקת נרות בגעתון (צילום: דוד טברסקי)

"הקיבוץ והקהילה הם שהצילו את האנשים", מסבירה צימרמן. "לא סתם אנשים לא עזבו גם כשהיה נורא ואיום. הביחד, החדר אוכל, הבלתי פורמלי, הגנים. כולם עבדו עבור זה שיהיה לנו פה קן של שפיות".

עכשיו, חודש להפסקת האש שהביאה שקט, גם אם יחסי, המלחמה עדיין מרגישה כמשהו שכל הקהילה בתוכו "יש לנו עדיין מפונים מחניתה ואיילון, שכבר הפכו לחלק מהקהילה, שלא יכולים עדיין לחזור לביתם. אני חושבת שבגלל שאנחנו קיבוצניקים יש לנו הזדהות ייחודית עם המצב הזה, שעדיין ממשיך גם אם הוא לא נוגע בנו ישירות. עד שאלו שפונו מהגבולות בצפון ובדרום לא יחזרו הביתה  – זה לא באמת ייגמר".

עומר, בתה בת ה-4, הפכה לדברי האם לילדה שונה עם סיום הלחימה העצימה בצפון. ״רגועה, הולכת בחופשיות בקיבוץ. לא מחפשת ממדים או מיגוניות להסתתר בהן. המעבר ממלחמה לאי-מלחמה, עבר עבור הילדים הקטנים די מהר, אבל גם עכשיו שירים עם באסים חזקים במסיבה יכולים להוציא מהם שאלות בסגנון: ׳יש אזעקה?׳״.

"אני רואה שאלו דווקא בני הנוער, וההורים, שסוחבים את האירוע הרבה יותר" לדעתה, עבורם המעבר חזרה לשגרה היה מהיר מדי, ולא אפשר לרובם לעכל את הלחץ העצום שחוו במהלך הסתיו האחרון. "בני הנוער נדרשו לקום ולחזור לספסל הלימודים. אנחנו ההורים, שהיינו צריכים להיות מוחזקים, בשליטה, לשדר חוסן וקור רוח פתאום חווים נפלת מתח – פשוט חוזרים בשגרה. זה לא באמת עובד ככה".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
פעמון

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״

נרשמת!