מועד תחילת יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי מתקרב, ובאיחוד האירופי מתקיים ויכוח לגבי המשך הדרך אחרי הברקזיט. ביום רביעי הציג ז'אן-קלוד יונקר, נשיא הנציבות האירופית, מסמך בעל חמש חלופות למדיניות עתידית של אירופה. בין החלופות היו שתיים שכללו שינוי מדיניות מריכוז הולך וגובר של הסמכויות בבריסל לעבר החזרה של סמכויות לידי המדינות החברות.

המסמך הוגש לנציבות האירופית על רקע החלטת בריטניה לצאת מהאיחוד, והתגברות של כוחות במדינות אירופה המתנגדים לקיומו של האיחוד. בהולנד ובצרפת קיים חשש כי בבחירות הקרובות יעלו לשלטון מפלגות התומכות באופן גלוי ביציאה מהאיחוד. "בעוד 15 שנה, אף מדינה באיחוד האירופי לא תהייה חברה בפורום G7 (פורום 7 הכלכלות הגדולות בעולם)" אמר יונקר, ותלה את עובדה זו ב"חולשה גוברת באירופה".

במסגרת ההצעה תוותר בריסל על השליטה בחלקים מסויימים של מדיניות הפנים במדינות החברות. מאז הקמתו, הולך וגוברת אחיזת בריסל במדיניות הפנים של המדינות החברות כתנאי להצטרפות, אך במסמך הציע יונקר כחלופה "לעשות פחות, באופן יעיל יותר". במידה ותתקבל החלטה לאמץ מדיניות זו, יוגדרו מרכיבים בהם תוותר בריסל על שליטה, וכאלו בהם תוגבר שליטתה. במידה ומדיניות זו תתקבל, יהיו לה השלכות קריטיות על עצמאות המדינות לניהול כלכלתן.

המסמך הוגש כהצעה להחלטה בפסגת מנהיגי האיחוד האירופי שתתקיים ב-25 למרץ באיטליה, לציון 60 שנה לחתימת הסכם רומא, ההסכם שיצר את השוק האירופי המשותף, אשר היווה את הבסיס הכלכלי לאיחוד האירופי. בין החלופות שיעלו לדיון ישנם כאלו הקוראות דווקא לריכוז מוגבר של סמכויות בידי בריסל, ואלו נתמכות על ידי גרמניה. מדינות הפריפריה של אירופה נוטות לתמוך בהצעות לביזור הסמכויות. יש להדגיש כי חמשת החלופות העומדות לדיון מוגדרות כהצעות בלבד, ועד לפסגה בסוף החודש יתקיים עליהם מאבק פוליטי.

"הבנק המרכזי הכי פחות עצמאי בעולם המפותח". בנק האיחוד האירופי בגרמניה. צילום: סוכנות AP.

משמעותה של ההצעה

תחת הכותרת "לעשות פחות, באופן יעיל יותר", פרש יונקר חלופה למדיניות אירופית המעניקה למדינות האיחוד בחזרה חלק מהסמכויות הנמצאות היום בידי השלטון המרכזי בבריסל.

במסמך נכתב כי בריסל תוותר על "פיתוח אזורי, בריאות ציבורית, או חלקים ממדיניות תעסוקה ומדיניות חברתית שאינם קשורים באופן ישיר לשוק היורו". כיום מדיניות הפנים במדינות אירופה מוסכמת ברמת האיחוד בנוגע לנושאים אלו.

עוד נכתב כי במידה ותתקבל הצעה זו "גמישות נוספת תינתן למדינות הלאום כדי להתנסות באזורים מסויימים". כרגע קשה לומר מה בדיוק ישאר בידי בריסל ומה יעבור לידי המדינות השונות, אך בכל מקרה יהיה זה שינוי כיוון חד.

עד היום הלכה וגברה שליטתה של בריסל במדיניות הכלכלית (ובמדיניות בכלל) הפנימית של המדינות השונות. באופן הזה, הממשלה המרכזית בבריסל, המורכבת מנציגים מכל המדינות החברות, מקבלת החלטות על אופן ניהולה של המדיניות.

דוגמא מובהקת לצעדים אלו הן ההגבלות על הגדלת התקציב באירופה. לדוגמא, תחת הסכם הנקרא "European Fiscal Compact" אשר נחתם בשנת 2012, קיבלו על עצמן המדינות השונות תקרה של גרעון תקציבי בסך 3%. במקרה ומדינות אינן עומדות בהתחייבות, משמעותו של הסכם זה הוא שמדינות האיחוד מוגבלות ביכולתן לעצב את המדיניות הפיסקלית הריבונית שלהן. הן נאלצות לקבל מסגרת מדיניות שמטרתה להפחית את ההוצאה הציבורית.

רבים ביקרו בעבר את האיחוד על מהלכים אלו, שנתפשים כניסיון לכפות על מדינות האיחוד מדיניות צנע של צמצום תקציבי. הטענה המוטחת באיחוד בדר"כ היא שמדיניות ריכוזית זו מונעת את יכולתן של המדינות לקיים מדיניות ריבונית ביחס לצרכיהם, ומעניקה את ריבונותן לבריסל.

יש להבהיר כי אין בהצעתו של יונקר נסיגה מהסכם זה, אך במסגרת ההצעה הקיימת יתכן ויוקלו ההגבלות הפיסקליות במידה מסויימת כדי לאפשר למדינות השונות חופש לעצב את הוצאותיהן בתחומים אלו. שיחרור מהגבלות אלו עשוי להיות צעד בכיוון הענקת ריבונות מחודשת, אשר רבים באירופה חשים כי נגזלה מהם.

הקמפיין לעזיבת בריטניה את האיחוד האירופי. צילום: סוכנות AP.

תגובת האיחוד

עפ"י סקר שנערך בקרב 10 מדינות מרכזיות באירופה, 42% מהאירופים תומכים בהחזרת שליטה למדינות, ורק 19% אחוז תמכו בהענקת סמכויות נוספות לבריסל.

אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, צפויה להתנגד למהלך כזה, ותתמוך בהמשך תהליך האיחוד, תוך יצירת שותפויות עם מדינות המעוניינות בכך. מרקל הודיעה כי תתמוך בחלופת ה"מולטי-ספיד", לפיה תהליך ריכוז הסמכויות יעשה לפי בחירתן של המדינות השונות, ויווצרו "גושי מדינות" הבוחרות "להעמיק את שיתוף הפעולה אחת עם השניה".

מדינות הפריפריה נוטות לתמוך בחזרה לסמכויות ריבוניות. מיהלי ואגרה, שר האוצר ההונגרי אמר בתגובה כי "השחקניות הגדולות" באירופה עלולות להשתמש במהלך הנתמך ע"י מרקל כדי ללחוץ על מדינות הפריפריה להיכנע לדרישותיהן. מצב כזה עשוי לקרות במידה וגרמניה ומדינות גדולות נוספות יחברו ויצרו בריתות שאינן כוללות את מדינות הפריפריה. דבר זה עשוי להוביל ל"אי יציבות חברתית", לטענת ואגרה.