"אחרי 7 באוקטובר חשבתי שאולי אני צריך לפרק את הלהקה", מודה בראיון ל'דבר' קובי פרחי (49), סולן להקת 'אורפנד לנד', להקת המטאל הישראלית המצליחה ביותר בעולם, ובעולם הערבי בפרט. מאז הקמתה בתחילת שנות ה-90 חרתה הלהקה על דגלה לקרב לבבות ולאחד, באמצעות מוזיקה שמשלבת את הסלסול המזרח תיכוני עם שאגות 'גראול' המאפיינות את המטאל, ואת התפילות של שלוש הדתות עם גיטרה חשמלית ודיסטורשן. אבל המתקפה הרצחנית של חמאס והתגובות אליה בעולם ובארץ אילצו את חבריה לבחון מחדש את מקומם. "הייתה תחושה שזהו, זה נגמר, שאין מקום יותר לחלום הזה. אבל בחרתי להעמיד את זה במבחן".
גם הקהל בישראל התקשה להתמודד עם הדיסוננס. "קיבלתי הודעות מאנשים שביקשו ממני: 'בבקשה אל תשיר שירים עם מילים בערבית בהופעה, הבן שלי בעזה וזה קשה לי'. יש לנו שירים עם אזעקות, או עם קולות ירי שהחלטנו להוריד בהופעות כי אנחנו מבינים שיש גם אנשים פוסט טראומטיים בקהל. אימא שלי התקשרה אליי לשאול אם אני יכול לשנות את המילים של השיר 'Brother' שעוסק ביחסים בין העמים. עניתי לה שלא, השיר כבר יצא לעולם. בכל מקרה לא הייתי משנה אותו. אבל מאז גם לא שרתי אותו בהופעות. יש שירים שכתבתי, שלי עצמי קשה איתם עדיין". לאט לאט, הוא אומר, החלו להחזיר בהדרגה חלק מהשירים.
![הופעה בשווייץ ב-2019. "אני מופיע עם כאפייה מאז 1996, הרבה לפני רוג'ר ווטרס" (צילום: Cretch, ויקישיתוף)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2025/01/switz2-2019-credit-Cretch-wikicommons-768x512.jpg "הופעה בשווייץ ב-2019. "אני מופיע עם כאפייה מאז 1996, הרבה לפני רוג'ר ווטרס" (צילום: Cretch, ויקישיתוף)")
אחי, שמע את תחינתי הלילה
עייפתי משנות מאבק אינסופיות אלה
מאבן פינה קטנה נוכל לבנות את ממלכת האור שלנו
אנא שמע אותי, אחי
(מתוך Brother)
בהופעה האחרונה שנערכה במועדון הגגרין בתל אביב בנר ראשון של חנוכה, ושסיכמה מסע בן 37 הופעות ברחבי דרום אמריקה ואירופה ו-3 הופעות נוספות בישראל, הוא כבר שר בערבית 'حَيَّ عَلَى السَّلَام' – 'מהרו לשלום', בהשראת קריאת המואזין לתפילה. עם זאת, את הכאפייה האופיינית, שבמשך כשלושה עשורים ליוותה את המיקרופון שלו, עדיין לא החזיר. "אני מופיע עם כאפייה מאז 1996. הרבה לפני רוג'ר ווטרס. היום כל מוזיקאי קונה כאפייה בעלי אקספרס ונהיה 'פרו-פלסטיני'. אנחנו עשינו את זה ממקום מקרב. זה תמיד היה המסר של המוזיקה שלנו".
אחרי 7 באוקטובר הרגיש שהכאפייה פחות מתאימה. "אנחנו מרגישים אחריות כמוזיקאים. זה קשה. כל דבר שאתה אומר, אתה מרגיש שלא מבינים אותך. מעריצים עוזבים אותנו. אנשים נעלבים. אנחנו לא להקה ששרה על מיתולוגיות, אנחנו להקת מחאה ששרה על דברים שקורים כאן ועכשיו".
הצעירים הישראלים שפרצו לעולם הערבי
את הלהקה הקימה קבוצת נערים מיפו ומבת ים, שגדלו במרחב מעורב, בצל הסכסוך ומלחמת המפרץ. אל ז'אנר המטאל האפל החליטו להכניס דווקא מסרים של אהבה, אחדות ושלום. "רצינו ליצור סגנון שלא היה לפני כן. לקחנו את המטאל שאנחנו מאוד אוהבים, ושילבנו בו דרבוקות, קאנון, פיוטים, עברית וערבית, תפילות מבית אבא. יצרנו זרם חדש שלא היה קיים לפני כן: אוריינטל מטאל. כתיכוניסטים הקלטנו קסטות דמו ומכרנו אותן ב'אוזן השלישית' בסנטר בתל אביב. הצלחנו להעיף איזה 1,500 קסטות ומהר מאוד קיבלנו תשומת לב, הוחתמנו ופרצנו. על האלבום הראשון שלנו, 'סהרה', שחגג בדיוק עכשיו 30, בחרנו לא לשים ציורים של אש, חרבות וגולגולות, אלא דווקא תמונה של מסגד".
הבטחה עתיקה בארץ יתומה
אגרוף קפוץ הופך לכף יד פתוחה
כוחות חמושים שופכים דמם על חולות קדושים
שוב ושוב איננו מצליחים לראות שהכול אחד
(מתוך All Is One)
מאז הספיקו להופיע כבר ביותר מ-50 מדינות ולזכות בשבעה פרסים יוקרתיים, חמישה מהם על פעילותם למען השלום וקירוב לבבות. התגבש סביבם קהל שמגיע מכל חתכי האוכלוסייה. המוזיקה שלהם בהחלט רועשת ואגרסיבית, ובכל זאת, בהופעות שלהם אפשר לראות ילדים בני 7 עם אוזניות למיתון הרעש, עולים לבמה ומנענעים את הראש כמו מטאליסטים ותיקים, לצד מבוגרים בני 70 שמקפידים להגיע כבר עשור ויותר. "זה ייחודי בסצנה. אפשר לראות בהופעות שלנו ממש את כל קשת החברה הישראלית – יהודים, ערבים, להט"ב, חב"דניקים, אתאיסטים. זה עולם שיש בו מקום לכולם. כולם מנופפים בידיים ושרים יחד את אותו שיר. כולם מתאחדים והופכים למשפחה, לשעתיים. באוטופיה שלנו, אנחנו מדמיינים שאפשר לחיות ככה".
"פתאום ביום אחד אני מתעורר למצב שלשלושה מעריצים משלוש מדינות ערב שונות יש קעקוע שלנו, אנחנו בספר של שייח' מצרי ומעריץ שלנו נזרק לכלא לחצי שנה רק על זה שהאזין לנו"
על ההדים שעשו בעולם הערבי הם למדו ב-2001, כשיצאו להופעה בטורקיה. "פגשנו שם שני מעריצים של הלהקה מירדן, שהגיעו להופעה באוטובוסים דרך סוריה. הם נתנו לי ספר של שייח' מוסלמי ממצרים שעוסק בכת השטן. בספר היה כתוב על מצרי שתפסו אותו מאזין ל'אורפנד לנד' ואסרו אותו לחצי שנה בכלא בגלל שהקשיב לנו". לאחד הירדנים שפגשו היה קעקוע עם סמל הלהקה על היד. הם הראו לחברי הלהקה תמונות של קעקועים נוספים של סמל הלהקה, שעשו מעריצים אחרים, מדובאי ומלבנון. "פתאום ביום אחד אני מתעורר למצב שלשלושה מעריצים משלוש מדינות ערב שונות יש קעקוע שלנו, אנחנו בספר של שייח' מצרי ומעריץ שלנו נזרק לכלא לחצי שנה רק על זה שהאזין לנו.
"עד שהאינטרנט הגיע, לא הבנו את היקף התופעה, אבל היום אני יודע שדיסקים שלנו נמכרו בהסתר, מתחת לשולחן, כבר בשנות ה-90". בהמשך, כשהוציאו ב-2010 את האלבום The Never Ending Way of ORWarriOR, החליטו לפתוח את האלבום להורדה חוקית עבור מעריצי הלהקה ממדינות ערב שבהן נאסר למכור את הדיסק, באישור חברת התקליטים. "המטרה שלנו תמיד הייתה לחבר. עשרות אלפים הורידו את האלבומים שלנו, ועד היום רבים שומעים אותם בהיחבא. בסוריה, במרוקו, במצרים ובמקומות רבים נוספים".
המלחמה פגעה, כמובן, בקשר עם המעריצים הערבים. "זה נוראי להיות 'אורפנד לנד' ברגעים הללו. יש לנו מעריצים מכל הקצוות. לכל אחד יש נרטיב, וכולם מצפים מאיתנו שנהיה עם הנרטיב שלהם. בשום שלב לא אמרנו שאנחנו אנטי-פלסטינים, אבל בהחלט אמרנו בקול רם שכישראלים אנחנו קודם כל עומדים עם ישראל. זה הספיק להרבה מעריצים שלנו כדי להפנות לנו גב ולהגיד שאנחנו תומכים בג'נוסייד או באפרטהייד".
מעריץ אחד כתב שהוא שורף את כל הדיסקים של הלהקה. "עניתי לו 'תעשה מה שאתה רוצה – הנכד שלך יחזור. אנחנו נמות, אתה תמות, והשירים האלה יישארו'. יום אחד אנשים יחבקו אותם והם יהיו מודל והשראה לדרך אחרת עבור בני אדם. אומנם עדיין לא חזרנו לכל החומרים שלנו, אבל דווקא השנה הזו לימדה אותנו על הכוח שיש למוזיקה".
"למדתי השנה שלפעמים המסר חזק יותר מהשליח. לפני שאני הסולן של 'אורפנד לנד' ששר על שלום, אני גם אדם, אבא שבורח עם הילדים שלו על הידיים לחדר המדרגות בכל אזעקה, אזרח ישראלי"
פרחי מספר על שותף פלסטיני של הלהקה, שמרבה לכתוב ברשתות החברתיות נגד ישראל. "אני לא יכול להתחבר כמעט לאף פוסט או סטורי שלו – לא כי מה שהוא משתף זה לא נכון. לא כי אנשים וילדים בעזה לא מתים, אלא משום שהוא ואני מאשימים בכך צדדים אחרים. אבל כשאנחנו מתכתבים, עוד יש שם חמלה והבנה. אני עוד מזהה אותו. אחרי 7 באוקטובר הוא כתב לי שהוא לא מזדהה עם מה שחמאס עשו וכינה אותם חיות אדם. יש לי חברים בלהקה שכועסים עליו כי לא פרסם גינוי פומבי על 7 באוקטובר. אבל זה כל כך מורכב. גם מאיתנו דורשים לפרסם גינויים.
"אחד הדברים שלמדתי השנה יותר מהכול, הוא ש-'Somtimes the messege is stronger than the messenger'. לפעמים המסר חזק יותר מהשליח. לפני שאני הסולן של 'אורפנד לנד' ששר על שלום, אני גם אדם, אבא שבורח עם הילדים שלו על הידיים לחדר המדרגות בכל אזעקה, אזרח ישראלי. אני מוצא את עצמי אומר הרבה פעמים למעריצים שלנו שאולי המסר שלנו גדול יותר מאיתנו, ממי שכתב אותו. זה כנראה גם יופיע באלבום הבא שלנו באיזושהי צורה".
אם ישתוק הזמר
בדצמבר 2023, חודשיים בלבד לאחר הטבח, תוכננה כבכל שנה הופעת 'חג האור-פנד לנד' המסורתית של חג החנוכה בתל אביב, אבל ללהקה היו ספקות ומחשבות שזה לא הזמן. "בחודשיים שאחרי 7 באוקטובר התקשיתי לשמוע מוזיקה, לא כל שכן לשיר. כמו חצי מהמדינה. אבל אנשים אמרו לנו שהם צמאים לזה כמו למים. זו הייתה הופעה קשה. עמדנו דקה דומייה בחדר האומנים. חצי מהקהל בכה".
![חג האור-פנד לנד, דצמבר 2023. "עמדנו דקה דומייה בחדר האומנים, חצי מהקהל בכה" (צילום: ניצן צבי כהן)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2025/01/chag-2023-nizzan-zvi-768x576.jpg "חג האור-פנד לנד, דצמבר 2023. "עמדנו דקה דומייה בחדר האומנים, חצי מהקהל בכה" (צילום: ניצן צבי כהן)")
בינואר ובמרץ 2024 היו אמורים לצאת לסיבוב הופעות בעולם, אבל הרגישו שהם לא יכולים, ודחו אותו לספטמבר ונובמבר. באפריל קיימו הופעה נוספת לציון 20 שנה לאלבום 'מבול', ובו הקדישו את השיר Building the Ark, לזכרו של נוי שוש ז"ל מקיבוץ בארי. שוש נורה ונרצח כשהחזיק את דלת הממ"ד בקיבוץ בארי והגן על זוגתו מחול ושלושת ילדיו. השיר שהוקדש לו היה שיר הכניסה שלהם לחופה.
לקראת ספטמבר, שבו תכננו לצאת לסיבוב ההופעות שנדחה, שוב עלו ספקות. "שאלנו את עצמנו אם לצאת או לא. המל"ל אמרו 'לא להבליט ישראליות' ואנחנו הרי להקה ישראלית, זה חלק מהזהות שלנו וכתוב על הפוסטרים. כולם יודעים לאילו מועדונים אנחנו מגיעים ומתי. היו המון פחדים וניהלנו על זה הרבה שיחות. אבל הרגשנו שאנחנו לא יכולים לשבת בבית. שהמיקרופון הוא הנשק שלנו, ואנחנו חייבים לצאת. אסור לתת לפחד לשתק. שכרנו מאבטח ויצאנו".
![מעריצות בהופעה בליל, צרפת, נובמבר 2024. "הרגשנו שאנחנו לא יכולים לשבת בבית. שהמיקרופון הוא הנשק שלנו, ואנחנו חייבים לצאת" (צילום: דוב ינאי)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2025/01/lil-france-dov-yanai-768x346.jpg "מעריצות בהופעה בליל, צרפת, נובמבר 2024. "הרגשנו שאנחנו לא יכולים לשבת בבית. שהמיקרופון הוא הנשק שלנו, ואנחנו חייבים לצאת" (צילום: דוב ינאי)")
הם יצאו לסבב של 5 הופעות בדרום אמריקה ועוד 32 הופעות באירופה. "סיבוב ההופעות האחרון גרם לנו להבין שאנחנו עדיין רלוונטיים. ההופעות היו עמוסות בקהל. הגיעו המון מקומיים, וגם ישראלים ומעריצים ערבים שחיים באירופה. כמעט בכל הופעה היו סורים, מצרים, לבנונים. סטודנטים ומהגרים שחיים שם. בהרבה הופעות ראינו דגלי ישראל, שלאו דווקא ישראלים הביאו. היו הופעות מדהימות ומרגשות. חזר לנו הרעיון ששירים הם נצחיים".
הוא מספר שיום אחד פנה אליו מנהל סיבוב ההופעות באוטובוס וסיפר שיש בעיה, ושההופעה שתכננו בברצלונה צפויה להתבטל לאחר שפעילי BDS פנו למועדון ומהלכים עליו אימים, שאם ההופעה לא תבוטל, יעשו עליו חרם שיגרום לו נזק כלכלי. פרחי כתב לבעל המועדון וסיפר לו על הלהקה ועל פועלה, צירף קטעי עיתונות ומילות שירים, ואלה נגעו לליבו. בעל המועדון החליט, למרות האיומים עליו והעליהום ברשתות החברתיות, לקיים את ההופעה. "הוא כתב לי 'לא מגיע לכם שיבטלו לכם את ההופעה, אתם להקה שעשתה כל כך הרבה, ואני גם לא מוכן שיכתיבו לי מה לעשות'".
![הופעה בברצלונה, נובמבר 2024. על השלט: "ארץ גנובה, קולוניאליזם וטיהור אתני הפכו את הפלסטינים ליתומים מארץ" (צילום: שחף לאופר)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2025/01/barcelona-shahaf-laufer-768x512.jpg "הופעה בברצלונה, נובמבר 2024. על השלט: "ארץ גנובה, קולוניאליזם וטיהור אתני הפכו את הפלסטינים ליתומים מארץ" (צילום: שחף לאופר)")
![הפגנה מחוץ להופעה בברצלונה. על השלט: "פלסטין היא לא ארץ יתומה, אין מקום לאפרטהייד" (צילום: מתוך רשתות חברתיות, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2025/01/barcelona-27a-768x346.jpg "הפגנה מחוץ להופעה בברצלונה. על השלט: "פלסטין היא לא ארץ יתומה, אין מקום לאפרטהייד" (צילום: מתוך רשתות חברתיות, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)")
פעילי BDS איימו לערוך הפגנה מחוץ לאולם בזמן ההופעה, וחברי הלהקה החליטו להגיב להם במכתב פתוח, ופרסמו אותו בפייסבוק: "אתם מציירים את עצמכם כמקדמי זכויות אדם בעודכם תוקפים להקה שפועלת למען השלום כבר יותר מ-30 שנה", כתבו, וסיפרו על מסע הופעות משותף שקיימו בעבר עם להקה פלסטינית ושיתופי פעולה מוזיקליים רבים נוספים שעשו עם אומנים פלסטינים ומוסלמים מרחבי העולם.
"אני חושב על רוג'ר ווטרס, איך גאון מוזיקלי כזה הפך כל כך טיפש. אם היה כותב אלבום על הסכסוך שגם ישראלים וגם פלסטינים אוהבים, הוא היה משיג כל כך הרבה יותר"
"המחויבות שלנו לאחדות היא לא סמלית. אנחנו חיים אותה, עושים סיבובי הופעות באותם אוטובוסים, חולקים ארוחות, עושים כביסה ומופיעים אחד לצד השני. השיטה שלכם של חרמות וכפייה יוצרת פילוג, ואילו אנחנו מקדמים דיאלוג, הבנה ואחדות. אנחנו מבקשים שתכבדו את הגישה השונה שלנו לקידום אותן מטרות. גם לפלסטינים וגם לישראלים מגיעים שלום ואחדות, ואנחנו לאורך שנים הוכחנו שהקיום המשותף הזה אפשרי. הוכחנו זאת בפעולות ולא בסיסמאות". את המכתב חתמו בהקלטת ביצוע לשיר הדרום אמריקאי "Si Se Calla Ell Cantor, Calla La Vida, porque la vida, la vida misma es todo un canto" – אם ישתוק הזָמר, ישתקו החיים, כי החיים, החיים בעצמם הם שיר".
An Open Letter to the Prou Complicitat Amb Israel CoalitionHa Shalom Aleichem, A-Salamu Alaikum,I hope this message finds you well.For weeks now, you’ve been working to cancel Orphaned Land’s December 8th show at Razzmatazz in Barcelona. (To our fans reading this: the concert is going ahead as planned—we can’t wait to see you!) You’ve pressured the venue and promoter, following a pattern of intimidation against those who refuse to align with your views, arrogantly deciding that your way is the right way. You portray yourselves as advocates of human rights and peace while raging against a band that has been advocating for the same for over 30 years.Your main argument seems to be that we dare to question the effectiveness of cultural boycotts, that you dislike our choice of vocabulary when being outspoken against our government, and are angry at our suggestion that the conflict that you first took interest in a few years ago and we have lived through our entire lives might be more complex than “Israel bad, Palestine good”. And you don’t seem to like the fact that I expressed my love for my friends, family and neighbours in Israel by saying I like Israelis.We have spent the last 34 years fostering dialogue and understanding through music with Orphaned Land. Despite having few resources, we have achieved real impact. On the other hand, since its inception in 2005, the worldwide BDS movement has failed to achieve any of its goals. Nineteen years of boycotts and cancellations have not influenced the policies of the Israeli government – who we oppose – in any way. Instead, BDS has deepened division, fuelled antagonism, and increased hate and distrust between people on both sides. By any measure, this is failure.While Orphaned Land disagrees with boycotts as a strategy, believing instead in open dialogue and cooperation, we must question the motives of any movement that targets a band like ours—a band that has dedicated its entire existence to spreading a message of peace and unity. As an Israeli who has been showing solidarity with my Palestinian brothers and wearing a Keffiyeh since before most of you were even in diapers, it is quite surreal to find myself trying to explain the futility of your attempt to boycott us. I cast my mind back to our show in Turkey, where fans from Countries across the Middle East and North Africa – Iraq, Iran, Tunisia, Syria, Lebanon, Egypt – some of those Countries that have been at war with both Israel and each other – came together, united by a love of music, highlighting the stupidity of the conflicts the powers that be drive us towards, and the idiocy of boycotts that would prevent moments like these from ever happening.I was born in Jaffa in 1975, long after the wars of 1948, 1967 or 1973, and grew up in a city where Jews, Muslims, and Christians live side by side. Experiencing this co-existence that sadly was all too often interspersed with hate, death and violence had always been a part of my reality and daily life. It is this upbringing that shaped our worldview and our music and the message that we carry today, even though this most difficult and horrific of times.Releasing our debut album “Sahara” in 1994, we pioneered “Oriental Metal,” blending Hebrew and Arabic lyrics, regional instruments, and themes of coexistence, taking influence from the Christian, Muslim and Jewish cultures that surrounded me.Our first album cover featured a mosque—unprecedented in Israeli music—and included the word “Allah” in our lyrics, earning us a significant following among Arab metal fans. From the start, we have been embraced by listeners across the Middle East, transcending borders and conflict. We have used the platform our international success has provided us to bring a Palestinian band on tour all over Europe – the only band in the long history of heavy metal to do so – and when we were awarded Metal Hammer’s Global Metal Award, insisted they received it alongside us. We have collaborated with Palestinian and Muslim artists, and brought Lebanese and Syrian belly dancers on tour with us. While our “leaders” fight and “activists” boycott, we unify.We’ve participated in five collaborations with Palestinian musicians, including one during the current war that we will release via documentary. Our commitment to unity is not symbolic; we live it – touring together on the same bus, sharing meals, doing laundry, and performing side by side.Our music consistently advocates peace. Songs like “Brother” reflect on the shared lineage of Jews and Arabs. “All Is One” calls for an end to holy wars, emphasizing our shared humanity. Tracks like “Children” and “Through Fire and Water” mourn the innocent victims of conflict, while others like “New Jerusalem” envision a city of peace for all religions. These are just a few examples amongst dozens and dozens across our recorded music.We’ve received five peace awards—not because we sought recognition, but because others recognized our efforts. We’ve released albums as part of The Peace Series, and many of our songs feature Hebrew and Arabic lyrics, blending cultures to promote the idea of harmony.Your suggestion that our name, Orphaned Land, is tied to Theodor Herzl’s quote about “a land without people” is unfounded. The name reflects our disillusionment with the so-called “Holy Land,” perpetually stained by bloodshed. It has nothing to do with your claims and there are hundreds of interviews you can read where I’ve been asked about the origins of the band’s name. I’d urge you to read them.We believe both sides must be engaged to achieve peace. Like a dove needing both wings to fly, progress requires balance.Your method—boycotts and coercion—creates division. Our way emphasizes dialogue, understanding, and unity. We ask that you respect this different approach to our shared goal.Both Palestinians and Israelis deserve peace and dignity. For decades, we’ve shown that coexistence is possible. We’ve proven this through action, not slogans, sharing meals, conversations, and daily life in the small confines of a tour bus. This experience became a powerful example of what could be achieved.With millions of Israelis and Palestinians living side by side on this land, the only path forward is to learn to live together, to become friends, and to foster understanding. This must begin with education, instilling these values in future generations. We must find leaders who prioritize peace and coexistence.The alternative is an endless cycle of conflict and war. It’s time to choose the path of unity, not division.Your attempts to silence us only highlights your unwillingness to engage in true dialogue and furthers the division that keeps this cycle of conflict going.Given our songs, collaborations, our embrace of multiculturalism in our music, our artwork, our live performances and the fact I have been wearing the Keffiyeh decades before any of todays modern musicians ordered theirs online, I’d argue that it’s very difficult to find an artist who has so consistently preached a message of equality and harmony between all peoples, particularly Israelis and Palestinians. And yet here you are choosing to try and shut us down.Music transcends borders and ideologies. Our songs will outlive us, carrying messages of hope long after we’re gone. Lluis Lach's Catalan song “L'Estaca” will forever be stronger and more impactful than even 300 years of your activism. Silencing singers under the guise of activism serves no one and nothing. “Canto que ha sido valiente, siempre será canción nueva” (A song that has been brave will always be a new song) – Victor Jara"Si Se Calla Ell Cantor, Calla La Vida, porque la vida, la vida misma es todo un canto" (If the singer is silenced, life is silenced, for life itself is a song) – Horacio GuaranyTo our beloved friends and all the people of Barcelona, we welcome you to come to our concert on December 8th at the Razmatazz and judge us by our music, lyrics and message we carry for 34 years now.Tickets link – https://www.salarazzmatazz.com/en/08-12-2024/orphaned-land-dirty-shit-royal-rage-ring-of-gyges-strleWith huge love and respect,Kobi Farhi,Orphaned Land
Posted by Orphaned Land on Friday, December 6, 2024
בסופו של דבר, אומר פרחי, ההופעה הייתה מהמוצלחות שעשו בסבב הנוכחי: בתפוסה מלאה, ומול הפגנה זעירה של פעילי BDS ספורים שנערכה בחוץ. מאות הגיבו בפייסבוק בהודעות תמיכה בלהקה.
"דמיינו שאתם עומדים בחדר אחד עם דתיים, חילונים, אתאיסטים, נוצרים, מוסלמים, להט"ב ודוסים. כולם שרים יחד 'נורא אל נורא', ומנופפים בידיים. האירוע הזה של האחדות – רק מוזיקאים יכולים לייצר אותו"
"תנועת ה-BDS קיימת 19 שנה, והם לא שינו בשום צורה את המציאות, חוץ מקידום של אנטגוניזם, שנאה וריחוק", אומר פרחי. "אני חושב על רוג'ר ווטרס, איך גאון מוזיקלי כזה הפך כל כך טיפש. אם היה כותב אלבום על הסכסוך שגם ישראלים וגם פלסטינים אוהבים, הוא היה משיג כל כך הרבה יותר. הוא היה יכול לעשות את מה שאנחנו עושים, רק בקנה מידה הרבה יותר גדול. אבל הוא בחר להצטרף לתנועת החרם במקום לקדם דיאלוג דרך מעריצים בשני הצדדים. זה פספוס אדיר.
"למוזיקאי יש פריוויליגיה שאין לאף אחד. דמיינו שאתם עומדים בחדר אחד עם דתיים, חילונים, אתאיסטים, נוצרים, מוסלמים, להט"ב ודוסים. כולם שרים יחד 'נורא אל נורא', ומנופפים בידיים. האירוע הזה של האחדות – רק מוזיקאים יכולים לייצר אותו. לא תראה את הרכב הקהל הזה בבית כנסת. גם לא במשחק כדורגל. אבל כן בהופעה של מוזיקאי. זה התפקיד שלנו".
![מסיבוב ההופעות האחרון. "בא אלינו בן אדם אחרי 387 ימי מילואים ואמר לי שההופעה שלנו היא ניקוי רעלים" (צילום: אריה ארנוביץ')](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2025/01/sivuv-arie-arnovich-768x432.jpg "מסיבוב ההופעות האחרון. "בא אלינו בן אדם אחרי 387 ימי מילואים ואמר לי שההופעה שלנו היא ניקוי רעלים" (צילום: אריה ארנוביץ')")
בהופעות האחרונות בישראל החליף את הכאפייה בגלבייה, שאיתה הוא מופיע מסורתית בחו"ל. "בתקופה הזו אני מרגיש שהתפקיד שלנו יותר רוחני. בא אלינו בן אדם אחרי 387 ימי מילואים ואמר לי שההופעה שלנו היא ניקוי רעלים. היום יותר מתמיד המשימה שלנו היא לתת כוח. זה מדהים לראות שכשאתה נעמד על הבמה, אנשים פורשים את הידיים ומזילים דמעה. וחשבתי שלהביא את הגלבייה ייתן איזה מקום רוחני. לא של רוקסטאר בגופייה. מראה יותר נבואי שנותן תקווה לאנשים".
סיבוב ההופעות שקיימה הלהקה ברחבי העולם בחודשים האחרונים נחתם בשתי הופעות מלאות עד אפס מקום בתל אביב בתחילת חנוכה: הראשונה לציון 30 שנה לאלבומם הראשון 'סהרה', והשנייה היא הופעת חנוכה המסורתית. לאחר חודשים אינטנסיביים, פרחי מספר שהלהקה תקדיש את השנה הקרובה לכתיבה ויצירה של אלבום חדש. "אני מעריך שהוא יהיה חייב להתעסק במה שקרה, ב-7 באוקטובר ובמה שקורה מאז. בדרך כלל אנחנו נוגעים בנושאים הללו לא ישירות אלא דרך אלגוריות: סיפור המבול באלבום 'Mabool' או משל המערה באלבום 'Unsung Prophets & Dead Messiahs'. גם הפעם זה יהיה סביב הנושאים שתמיד נגענו בהם".
