בשנים האחרונות רווחת בציבור תפישה שגויה ומסוכנת ביסודה, לפיה מחלת השפעת היא לא יותר מצינון קל, מטרד עונתי בר חלוף. העובדה שמודעות עצמית וסביבתית מהווה מרכיב מרכזי ביותר בכל הנוגע לבלימת התפשטות של מחלות זיהומיות, לצד העובדה שהשפעת היא בעלת פוטנציאל נפיץ להפוך לגורם תמותה משמעותי בישראל ובעולם, מחייבת שינוי תודעתי מהותי בציבור הישראלי שלא מתייחס למחלה ברצינות הראויה.
השפעת נחשבת לאחת המחלות הזיהומיות הקשות, בשל סיבוכים כמו דלקת ריאות, דלקת קרום הלב וסיבוכים נוספים. קרוב ל-5,000 איש מתים בממוצע מדי שנה בסיבוכי זיהומים ושפעת ביניהם, נתון שממצב אותה בראש רשימת הגורמים המסוכנים שעלולים לגרום לתמותה לאנשים בגיל השלישי, חולים כרוניים עם מערכת חיסונית ירודה.
הנגיף גם אחראי ללא מעט מקרי תמותה בישראל מדי שנה, בעיקר בקרב אוכלוסיות בסיכון ובראשם ציבור הקשישים ונדבקים עם מחלות רקע; מחלות אחרות בקבוצת המחלות הזיהומיות דוגמת דלקת ריאות, (שאף היא נגרמת לעיתים קרובות כסיבוך של שפעת), ממוקמות במקום השני. קבוצה נוספת באוכלוסייה בעלת סיכון גבוה והמועדת ביותר להפצת המחלה הם ילדי הגנים ובתי הספר, ובעיקר ילדים מתחת לגיל 5 שחשופים לזיהומים וסיבוכים משניים. הווירוס יכול לגרום להתפתחות של חום גבוה במיוחד שעלול להיות מסוכן, בעיקר בקרב ילדים בעלי מחלות רקע, או כאלו שנולדו לפני הזמן, ואף להוביל במקרי קיצון להתכווצויות דמויות אפילפסיה.
ילדים בגילאים הצעירים נחשפים תדיר לזיהומים חדשים ומעבירים אותם בקלות לאחרים, כולל לסבים ולסבתות. הצפיפות בגני הילדים והאינטראקציה החברתית יוצרות כר פורה להפצת המחלה, ולכן ההמלצה היא לא לשלוח ילדים חולים למסגרות חינוכיות. זה לא רק מסייע לילדים להחלים בצורה טובה יותר, אלא גם מונע את התפשטות המחלה לסביבה.
גם בני נוער, שלעיתים נתפשים כעמידים ביותר להתפרצות מחלות, עלולים להיות בסיכון מוגבר לסיבוכים. דווקא בגילאי ההתבגרות, לעיתים קשה יותר לזהות את התסמינים המוקדמים, מאחר שהקשר שלהם כנוער מתבגר עם מערכת הבריאות (כמו כל גורם אחר שדורש עמם אינטראקציה כלשהי) פחות הדוק בהשוואה לילדים קטנים. לכן, מוטלת על ההורים החובה להיות ערניים ולדאוג שבני נוער יגיעו לקבלת טיפול במידת הצורך. כאשר ילד מפסיק לאכול או לשתות בעקבות המחלה, יש צורך לפנות במהירות למוקדי רפואה או לחדרי מיון, גם אם לא ניכרים סימנים חמורים אחרים.
כאן נכנסת לתמונה סוגיית החיסונים: להורים שמביעים התנגדות לחיסון ילדים מתוך אג'נדה אישית, חשוב להבין שהם בראש ובראשונה לוקחים סיכון משמעותי על בריאות קרוביהם. לכן, חשוב לדעת שפעולת חיסון יכולה להציל חיים מאחר שילדים מחוסנים לא רק מוגנים יותר בעצמם, אלא גם מפחיתים את הסיכון להדביק אוכלוסיות מבוגרות ובעלות מחלות רקע. השנה התחסנו בארץ נגד שפעת רק 14% מבוגרים וכ-10% ילדים, נתון המציב את מדינת ישראל במקום בעייתי מבחינת חשיפה וסיבוכי שפעת.
ישנם צעדים פשוטים שכל אחד יכול לנקוט כדי לצמצם את הסיכון: שטיפת ידיים תכופה, הימנעות ממגע עם אנשים מצוננים, והקפדה שלא להגיע חולים לעבודה או למסגרות חברתיות. לפני שנוקטים באמצעי המניעה השונים, הטיפ החשוב ביותר הוא ללכת להתחסן. החיסון לא רק מגן מפני סיבוכים חמורים כמו דלקת בקרום הלב או הכליות, אלא גם מקצר משמעותית את משך המחלה ומונע סיבוכים; בהתחשב בעובדה שקיימים חיסוני שפעת באמצעות תרסיס תוך-אפי שמתבצע ללא זריקה, הוא גם מאיין כל חשש פסיכולוגי חרדתי ממחטים אצל ילדים.
ד"ר מרינה צדקין תמיר, פרמקולוגית קלינית, מומחית לזיהומים, מרצה בתכנית לסיעוד במכללה האקדמית רמת גן
