מספר דקות לאחר שיצא מהבריכה, החלו דמעות לשטוף את פניו של יהונתן יצחקי, אלוף ישראל במקצה ה-100 מטר חזה. הוא היה על גג העולם. "התחלתי לבכות", הוא מספר בריאיון ל'דבר', "יצאתי החוצה לקור כדי לרגע להיות לבד, ולעכל את מה שקרה. זה רגע שאני אזכור לנצח". לאחר שהקריין הכריז על זכייתו בתחרות, יצחקי התיישב על חבל המסלול בבריכה, והחל לחגוג את הרגע שלו עם הקהל הנלהב והמפרגן: "זה היה החלום שלי מאז שאני זוכר את עצמי פחות או יותר. האמת, זה היה הפיק שלי מבחינת התרגשות".

יצחקי הוא פייטר, שלא עוצר עד שיגשים את החלומות שלו וישיג את מטרותיו. במהלך אליפות ישראל בבריכות קצרות, הוא הפך לראשונה בקריירה לאלוף, וחקק את שמו כשיאן ישראלי: "זה היה רגע בלתי נתפס. היה לי את הזכות לשבור את השיא הישראלי ולחגוג ביחד עם כולם באווירה המדהימה שהייתה שם. כאשר הכרוז אומר את השם שלך וכל הקהל עומד ומוחא כפיים, זה אחד הרגעים הכי מרגשים שיכולים להיות".

עיניים למטרה: מהתחרות הראשונה, לחגיגות הניצחון

יצחקי הגיע לאליפות שנערכה בסוף חודש דצמבר בכושר טוב, והציב לעצמו מטרה ברורה בקריירה: להפוך לראשונה לאלוף ישראל לבוגרים: "המטרות שלי היו מאוד גבוהות לפני האליפות, וידעתי שאני יכול לעשות שם דברים גדולים. מאז התחרות הראשונה שלי בגיל 10, חלמתי להיות אלוף ישראל. כילד, ראיתי שחיינים גדולים כמו יעקב טומרקין ויונתן קופלב עולים על הפודיום וזוכים במדליית זהב, הצבעתי עליהם ואמרתי: 'יום אחד אני רוצה להיות כמוהם'".

כבר ביומה השני של אליפות ישראל יצחקי זכה להגשים את חלום הילדות שלו. הוא פתח בצורה נהדרת את התחרות, עם זכייה מרגשת במקצה 200 מטר חזה, אותו סיים ב-2:06.76 דקות: "באותו הרגע ממש התפרקתי. סיימתי את המשחה וחגגתי בטירוף. רציתי שכל השחיינים בבריכה יראו איזה אושר זה להיות אלוף ישראל".

למחרת הדברים לא הלכו כמו שתכנן. יצחקי סיים במקום השני במשחה ה-50 מטר חזה, עם תוצאה של 26.75 שניות. מאוכזב מהביצוע שלו, יצחקי החל להתכונן לקראת המשחה האישי השלישי שלו בתחרות ה-100 מטר חזה: "היומיים האלו הראו לי איך הכול בלתי צפוי, ואיך אתה צריך לעבוד לזה כל פעם מחדש. המציאות נתנה לי סוג של כאפה, שעזרה לי לחזור, להיות בזון ולהתפקס".

בסיומו של משחה נהדר, יצחקי זכה בפעם השנייה בתואר אלוף ישראל, ושבר את השיא הישראלי ב-15 מאיות כשעצר את השעונים על זמן של 57.56 שניות: "אני שמח מכל הדרך שעשיתי, הוכחתי את מה שרציתי להוכיח. יש לי עוד הרבה לאן להשתפר, ומבחינתי זאת רק ההתחלה. כבר למחרת חזרתי לעבוד קשה, יש לי מטרות מאוד גדולות להמשך, ועוד המון חלומות להגשים. אני ממש לא עוצר פה".

ילדות בלי אבא, בבית דתי-לאומי בפתח תקווה

יצחקי, בן 21, גדל בפתח תקווה והיום מתגורר ברחובות. אחד הדברים המשמעותיים באופי החזק שלו, אלו האתגרים שניצב בפניהם ועיצבו אותו מגיל צעיר. כאשר היה בן שבע אביו נטש את המשפחה, ניתק את הקשר והשאיר את אימו לגדל אותו ואת אחיו.

"מאז לא ראיתי אותו במשך שלושה עשר שנים", הוא מספר בגילוי לב. "לקח לי זמן עד שאזרתי אומץ, ורק לפני כמה חודשים התקשרתי אליו. במשך כל הילדות שלי לא דיברתי איתו ולא ראיתי אותו, פשוט גדלתי בלי אבא. אני חושב שזה אחד מהדברים שפיתחו את האופי שלי.

"באיזשהו מקום, בזכות השחייה הצלחתי לשרוד. השחייה הייתה התרפיה שלי ועדיין זאת התרפיה שלי. בשניה שאני נכנס למים, אני לוקח נשימה עמוקה ופתאום אני משחרר את כל הלחץ שהיה עצור בתוכי במהלך היום"

מגיל צעיר למדתי להסתדר לבד. גם אם המצב היה קשה, ודברים לא לגמרי הסתדרו, אז הייתי צריך באיזשהו מקום להגיד 'אוקיי, הכול בסדר', ולהתגבר. זה משהו שמאוד חיזק את האופי שלי ובנה את מי שאני היום. למזלי, יש לי את האמא הכי מדהימה בעולם! היא הכי תומכת, עוזרת ועובדת כל כך קשה כדי לפרנס אותנו. בזכותה אני מי שאני היום, חד משמעית".

כשהיה בן שש, אימו רשמה אותו ביחד עם אחיו ללימודי שחייה: "ממש אהבתי את זה. מתוך עשרה ילדים, רק אני ואחי עברנו את הקורס והתקדמנו לקבוצה הבאה, כל השאר נכשלו. ישר הבנו שזה משהו שאנחנו טובים בו, ואני פשוט המשכתי לשחות בעוד חוג ועוד חוג".

באופן טבעי, הבריכה הפכה למקום המפלט שלו ולמקום בו הוא גדל ומתפתח כבן אדם: "באיזשהו מקום, בזכות השחייה הצלחתי לשרוד. השחייה הייתה התרפיה שלי והיא עדיין. בשנייה שאני נכנס למים, אני לוקח נשימה עמוקה ופתאום אני משחרר את כל הלחץ שהיה עצור בתוכי במהלך היום. יש לי כל כך הרבה מזל בחיים והרבה דברים להודות עליהם. שחייה זה רק אחד מהדברים האלה, אני אוהב את הדרך שעשיתי ואת האנשים שאני עושה את זה איתם".

בגיל 10, יצחקי הצטרף למועדון הספורט בפתח תקווה והחל להתחרות. "כשהייתי קטן לא הייתי מאוד מוצלח בשחייה", הוא מודה, "בגיל 11 הגעתי למקום חמישי, ולהשיג מדלייה הפך לחלום שלי". אבל, בניגוד לחלומו, יצחקי רק המשיך ללכת אחורה. הוא ראה איך שאר הנערים איתם התחרה מתקדמים, כאשר יחסית נעצר: "פשוט הפסקתי לגדול, היתה לי סוג של עצירה והם המשיכו".

במקום להישבר, יצחקי החליט להילחם על החלום שלו, הוא עבד הכי קשה מכולם במטרה להגיע הכי רחוק. לנגד עיניו הוא ראה רק את המטרה: "שם בניתי את ההרגלים שלי שמשרתים אותי, אותם יש לי עד היום. הפכתי את השחייה למרכז החיים שלי, כל מה שרציתי זה לזכות במדליה".

ההתרחקות מאורח החיים הדתי

העבודה הקשה השתלמה, ובגיל 15 הוא זכה לראשונה במדליית ארד באליפות ישראל במקצה 50 מטר חזה: "אני לא אשכח את הרגע הזה בחיים. אני זוכר שישר אחרי המשחה בכיתי על הפודיום, ומי שהיו בשני המקומות הראשונים היו מופתעים ושאלו אותי 'תגיד למה אתה בוכה? מה נסגר איתך?', זה רק מראה את הפער. כמה בשבילי זה היה משמעותי ולאחרים המדליות היו כבר די מובנות מאליו. אבל בשבילי זה היה כל העולם, ממש בכיתי והתקשרתי לאמא שלי".

במהלך אותה התקופה, יצחקי התמודד עם אתגר חדש בחייו. הוא גדל בבית דתי לאומי, למד במוסדות חינוך דתיים, ובגיל 13 הוא החליט ביחד עם משפחתו להתרחק מאורח החיים הדתי: "באותה התקופה הייתי מאוד מושקע בשחייה, והיו דרישות מהצד הדתי שקצת פחות התחברתי אליהם. הפסקנו ביחד כל המשפחה לשמור שבתות, ולאט לאט גם התרחקנו יותר ויותר. היהדות עדיין נשארה חלק מאוד משמעותי בשבילי, ואני חד משמעית מגדיר את עצמי כיהודי ואני מאוד מחובר למסורת היהודית".

הזכייה באליפות ישראל לנוער

לאחר שפרץ את המחסום הראשון, יצחקי המשיך להתקדם בעולם השחייה. בגיל 18 זכה לראשונה באליפות ישראל לנוער, והשיג לראשונה את הקריטריון לאליפות אירופה לנוער: "זה נחשב גיל מאוד מאוחר לזכות באליפות ישראל ולעשות קריטריון לתחרות בין-לאומית ראשונה. לקח לי קצת יותר זמן להתפתח ולהצליח, אבל זה מה שהפך אותי למי שאני היום. אני מגדיר את עצמי כאנדרדוג, שדברים אולי לא מגיעים לו הכי בקלות, אבל יש לי את המוסר העבודה, האמונה והרצון להצליח".

ביוני 2024, יצחקי השתתף לראשונה באליפות אירופה לבוגרים שנערכה בסרביה. בדיוק כמו שהוא אוהב, הוא השיג את הקריטריון, במשחה ההזדמנות האחרונה שהייתה לו. "זו הייתה ממש ההזדמנות האחרונה, בתחרות האחרונה. אלו דווקא הרגעים שאני הכי מתעלה על עצמי ומצליח".

"זה רגע שאתה מבין שאתה בזירה הכי טובה שיש", הוא מספר, "אתה רואה מימינך ומשמאלך את השחיינים הכי טובים שיש, שעשו כבר דברים בקריירה שלהם. אתה רואה אותם לידך וזה רגע עצום. זה רגע שאתה פתאום קולט, וואו, אני שייך לכאן".

רגע השיא האישי שלו באליפות הגיע עם העפלה לחצי הגמר במשחה 100 מטר חזה, אותו סיים במקום ה-9 עם תוצאה של 1:00.58 דקות: "זה ההישג הכי גדול בחיים שלי. התחרות שהייתה עם הכי הרבה לחץ ותפקדתי הכי טוב אי פעם. "זה היה רגע שממש התעליתי והייתי כמה מאיות מלעלות גם לגמר. הוכחתי לעצמי אני שייך לרמות האלו. בודדים השחיינים בישראל שיכולים להגיד, שהם הגיעו למקום התשיעי באליפות אירופה".

למחרת, יצחקי היה שותף להישג נפלא נוסף של נבחרת ישראל באליפות אירופה הטובה ביותר שלה בהיסטוריה. הוא שחה בשלב המוקדמות, במקצה 4X100 מעורב מיקס שליחים, והיה שותף לעלייתה של ישראל לגמר. שם שחו ארבעה שחיינים אחרים של הנבחרת, וזכו במדליית הזהב: "הייתה לנו מטרה אחת מאוד ברורה, לעלות לגמר. ידענו שאנחנו קבוצה חזקה ורצינו לסיים במקום טוב, כדי לתת מסלול טוב לנבחרת ששחתה בגמר".

לאחר שהנבחרת זכתה במדליית הזהב, במשלחת קיימו טקס חלוקת מדליות מרגשת לחברי הנבחרת שהשתתפו בשלב המוקדמות: "בערב עשינו טקס לכל מי ששחה בשליחים בשלבי המוקדמות. זה היה רגע מרגש לכל מי שהיה שם וגם הודיתי לכל הרביעייה ששחתה בערב, הם שחיינים מדהימים אחד אחד. היה לי את הכבוד להיות חלק מהדבר הגדול הזה, וזה משהו שאני אזכור כל החיים".

שואף לאליפות העולם: "הם יצטרכו לעבוד קשה כדי לנצח אותי"

כעת, יצחקי מסמן את המטרה הבאה שלו: אליפות העולם, שתיערך בחודש יולי בסינגפור. הוא מספר: "אליפות העולם זאת הבמה הכי גדולה, עם השחיינים הכי טובים בעולם. המטרה שלי היא לא להגיע רק כדי להשתתף, אלא להראות שאני כאן כדי להיות תחרותי. אני לא הולך לוותר. הם יצטרכו לעבוד קשה כדי לנצח אותי".