את המקום שבו מתרחש הקסם הגדול של ענף הקשתות בישראל, בפינה קטנה ונסתרת מתחת לכביש הראשי של מכון וינגייט, רק חדי העין או יודעי דבר יודעים למצוא. מגרש אימונים חבוי, שאי אפשר לראות מעבר לעצים המקיפים את השביל שאליו, גלוי רק למי שמלכתחילה מחפש להיכנס בשעריו.

בשעות הבוקר המוקדמות עומדים חברי נבחרת ישראל ויורים לשורת מטרות בטווח של 18 מטר. אווירה רצינית וריכוז שיא מתחלפים ברגעים קטנים של חיוכים ואושר. בין המטרות והקשתות מסתובבות שתי חתולות עם עיניים בוהקות מסקרנות. הן מסתכלות על המתרחש במגרש, מדי פעם מגניבות את מבטן לעבר אחד מחברי הנבחרת, כמו מנסות להשתלב גם הן באירוע.

ענף הקשתות נמצא בתנופה אדירה בשנה האחרונה. הקשת האולימפי רועי דרור זכה באליפות אירופה לנוער ובאליפות אירופה עד גיל 21 באולמות; איתי שני זכה במדליית הכסף באליפות אירופה באולמות; שמאי ימרום זכה באליפות אירופה לבוגרים באולמות ובאליפות אירופה לנוער בקשת קומפאונד (קשת לא אולימפית); ונבחרת ישראל זכתה בחמש מדליות אישיות וקבוצתיות נוספות באליפות אירופה עד גיל 21 באולמות ובאליפות אירופה לנוער.

לגייס כסף, לתכנן רחוק

בצעד יוצא דופן, בענף החליטו לצאת בשבועות הקרובים לקמפיין מימון המונים של חצי מיליון ש"ח, במטרה להמשיך לפתח את הענף ולהגדיל את פעילותו. "היה לנו דיונים מאוד עמוקים על הנושא הזה" מספר ל'דבר מנכ"ל איגוד הקשתות גיא מצקין. "מצד אחד, כסף הוא כלי להגשמת המטרות שלנו והחזון שאנחנו יודעים לעשות. מצד שני, אנחנו לא רוצים להצטייר כאילו אנחנו מקבצים נדבות ועמותה נזקקת".

"הסיבה שכן החלטנו ללכת על המהלך הזה, היא כי ראינו במשחקים האולימפיים בקיץ האחרון שספורט הוא כלי להעלאת המורל הלאומי" אומר מצקין. "בתחילת הקיץ היינו בנקודת השפל שלנו במלחמה, המון פחד ולחץ, עם העיניים לצפון ולחיזבאללה. ואז הספורטאים הישראלים התחילו לזכות במדליות אולימפיות, וזה עשה משהו לציבור הישראלי. ואם לציבור אכפת, אנחנו רוצים אותו במשימה הזאת איתנו."

איגוד הקשתות גייס עד כה שמונים וארבעה אלף ש"ח, ונותר כשבוע לקמפיין. מצקין: "בעזרת הכסף נוכל לצאת לתחרויות בחו"ל, לעשות עוד מחנות אימונים ולקנות חצים נוספים, דברים שלא יכולנו לעשות אחרת."

באיגוד מתכוונים להשתמש בתקציב הנוסף שיגייסו כדי להמשיך לקדם את הענף, במטרה להביא לראשונה מדליה לישראל במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028. "אם אנחנו מסתכלים על שני המחזורים האחרונים, אז במחזור לטוקיו היה לנו רק את איתי שני שירה מעל ה-MQS (הנקודה המינימלית כדי לקבל ניקוד, Minimum Qualifying Score, ל.ב.). שזה אחד משני התנאים שצריך כדי להעפיל לאולימפיאדה. במחזור בפריז כבר היו לנו עשרה. שישה בגברים, ארבעה בנשים. זה מראה את העומק שנהיה בענף. אין לי שום ספק שבמחזור ללוס אנג'לס זה יהיה עוד יותר גדול."

"זה חלק מתוכנית עשר שנתית, שאמורה להתגשם בלוס אנג'לס. בהרכב הנוכחי, המטרות המוצהרות שלנו הן להכניס שלישיית גברים, ולהכניס קשתית. אני לא מתבייש להגיד שאנחנו מכוונים למדליה. בקשתות הכול יכול לקרות. באולימפיאדה האחרונה שבה ליסה ברבלין מצרפת זכתה בארד, אחרי שדורגה במקום ה-30 בשלב המוקדמות".

לשבור שיאים, לצבור ניסיון

הקשתית מיכאלה משה הייתה אחד הסיפורים הגדולים של אולימפיאדת פריז. אחרי חמש עשרה שנה בענף ההתעמלות, החליטה משה לעבור מנבחרת הבוגרת בהתעמלות אומנותית לענף הקשתות. הנסיקה שלה בענף היא תופעה יוצאת דופן, גם ברמה העולמית, ומעלה תהיה עד כמה גבוה היא עוד יכולה להגיע. במשחקים האולימפיים בפריז היא הראתה את קצה הקרחון של הפוטנציאל שלה, וסיימה במקום ה-18 במוקדמות, עם שיא ישראלי של 660 נקודות.

"זה היה מדהים, חלום שהתגשם" אומרת משה. "נהניתי מאוד מהמשחקים עצמם, מהאווירה ומהתחרות. אני חושבת שהייתי ממש טובה במוקדמות, אבל בשלב הנוקאאוט קצת פחות. בסך הכול, אני די שמחה מאיך שהופעתי שם".

"המיקום הסופי במוקדמות קצת הפתיע אותי, אבל ידעתי שאם אני עושה את הכי טוב שלי, אני יכולה להגיע למקום כזה. ברגע שראיתי שאני עושה את הכי טוב שלי, התחלתי גם לכוון למקום גבוה."

תחרויות קשתות מתחילות בשלב מוקדמות, שבו כל המתחרות עומדות בשורה אחת ויורות למטרות שלהן את מספר החיצים הנדרש (72 חצים במקרה של המקצה האולימפי). בתחרויות לא אולימפיות גם בשלבי המאצ'ים, שבהם יש דו קרב בין שתי מתחרות, כל השלבים עד הקרב על המדליות מתנהלות בצורה דומה – כאשר כמה מאצ'ים קורים קורים  במקביל, בשורה אחת. "כולם יורים ביחד, ואין לך תזמון", מסבירה משה את האתגר, "לא מקריאים לי כמה נקודות יריתי, וכמה היריבות שלי".

בסיבוב הראשון של הנוקאאוט בפריז, פגשה משה את מדאלינה אמאיסטראיה מרומניה, מול קהל של ששת אלפים צופים ושידור חי מול כל העולם. הלחץ והניסיון השפיעו, ומשה הפסידה 7:1, מה שהביא להדחתה מהמשך התחרות. "אני צריכה לצבור עוד ניסיון, בעיקר על במות כאלו כמו באולימפיאדה. היה חסר לי ניסיון במעמדים מהסוג הזה, תחרות בשידור ישיר".

מצקין מתאר מה מתרחש בתחרויות שאינן על מדליה. "יש לה כל פעם תשעים שניות לירות את שלושת החצים (של הסט). היא לא רואה כמה היא עשתה, היא גם לא יודעת מה היא עשתה. היא יכולה להיות מרוכזת לגמרי רק בירי שלה".

הכול משתנה במאצ'ים משודרים, כמו שהיה במהלך המשחקים האולימפיים. משה מספרת: "במאצ' משודר יש קריין, ואת רואה את עצמך על מסך מהצד. הוא מקריא לך את התוצאות שלך, כל אחת יורה חץ אחד בתורה ובין חץ לחץ יש לכל אחת עשרים שניות לירות את החץ שלה, ואת לא יכולה לירות מתי שנוח לך".

אחרי הופעת הבכורה שלה במשחקים האולימפיים, משה לא נחה על זרי הדפנה, והמשיכה לעבוד קשה גם בהמשך העונה. בדצמבר היא שברה פעמיים את השיא הישראלי בירי 18 מטר באולמות. "מאוד רציתי לשבור את השיא, ראיתי שאני מצליחה לשבור אותו באימונים וכיוונתי לזה גם בתחרות."

בפעם השנייה משה שברה את השיא בתחרות ברלין הפתוחה היוקרתית, ועשתה היסטוריה עם מדליה ראשונה לקשתית בתחרות בכירה "ממש שמחתי לזכות במדליה. הרגשתי הרבה פעמים בשנה שעברה הייתי מאוד קרובה לזה. הפעם סוף סוף הצלחתי לשבור איזשהו מחסום, ואני מקווה שזה ימשיך ככה."

באופן אבסורדי היציאה של נבחרת ישראל לתחרות החשובה בגרמניה, שבה שברה משה את השיא הישראלי וזכתה במדליה ההיסטורית של הענף והמדליה הראשונה שלה, מומנה בידי הספורטאים עצמם.

"יכולתי להביא את הכסף בעצמי לתחרות בברלין, אבל אני לא יכולה לעשות את זה לאורך כל העונה" אומרת משה, ומדגישה את החשיבות של קמפיין גיוס המונים אותו החל האיגוד ובו ניתן לתרום לה באופן ואישי ולנבחרת כולה. "התקציב הנוסף ייתן לי את האפשרות להגיע לניסיון ברמות הגדולות, במאצ'ים המשודרים, את ההזדמנות להמשיך להשתפר ולהגיע להישגים גדולים יותר".

להתאמן עד שמחשיך, לבנות עתיד לענף 

קמפיין מימון ההמונים נערך לא רק כדי לקדם את הספורטאים המובילים של הנבחרת הבוגרת, אלא גם למען ספורטאי העתיד. הראל מור בן ה-16 מאבן יהודה הוא אחד מאותם צעירים מוכשרים. מור החל את דרכו בענף בגיל תשע ביחד עם אחיו הגדול. "אחי אהב את סרטי משחקי הרעב. בעקבות זאת הוא הלך לנסות קשתות, ואז אמר לי: בוא תראה, זה מגניב. ניסיתי גם ואהבתי".

מור הוא אחד מחמשת חברי הנבחרת שלומדים ומתאמנים בתוך האקדמיה בוינגייט. המהלך הזה אמור להפוך את הדור הצעיר למקצועי יותר, ונותן אפשרות לעסוק בענף עם מעטפת מקצועית מלאה. "יש פה רפואת ספורט, פיזיותרפיה ותזונאית. אנחנו מקבלים את האימונים הכי טובים שאפשר עם המאמן של האקדמיה, איתי שני, ועם המאמן של הנבחרת ריצ'רד פריסטמן. אתה פשוט כל הזמן בתוך הספורט. אז זה הופך אותך ליותר רציני וממקד אותך במטרה".

מצקין מספר שמור הוא הקשת שעובד הכי קשה בנבחרת. "הראל החליט שהוא עושה שלושה אימונים. אם אני נמצאים בלילה במגרש האימונים, הוא יכול להישאר גם אחרי שכולם הולכים, יחכה עד שאנחנו נכבה פה את האורות. הוא ינצל את החצי שנייה האחרונה שיש פה מישהו רק כדי להמשיך להתאמן ולירות".

רגע השיא של מור בקריירה הגיע באליפות אירופה לנוער, שם הוא סיים ביחד עם שלי הילטון במקום השישי בזוגות מיקס. "זה הישג שיא של הנוער, להיות במיקס טים עד היום בנוער ובבוגרים" אומר מצקין, "הם הראשונים ששברו את תקרת הזכוכית של רבע גמר ויביא הישג קבוצתי מטורף השנה באליפות העולם לנוער. שניהם באותו הגיל, ושניהם קשתים מעולים, שעובדים קשה ביחד".

לצד ההשקעה וההתמסרות המוחלטת של מור לענף הקשתות, הוא אימץ לעצמו הרגל  שעוזר לו להמשיך להשתפר מתחרות לתחרות. מור מחזיק ביומן אישי שאותו הוא לוקח לכל תחרות, ובו הוא רושם בסיום יום התחרויות את המסקנות האישיות שלו. "בשנה השנייה שלי בקשתות המאמן שלי, היה אומר לי המון דברים, וזה היה בורח לי מהראש. אז הוא אמר – פשוט תכתוב את זה."

מור אימץ את הרעיון באדיקות. "התחלתי לכתוב. בהתחלה זה היה רק דגשים טכניים – תזכור לסובב את היד, או להשאיר את הראש במקום. עם הזמן התחלתי להוסיף גם תובנות מנטליות ודברים שאני מרגיש שעוזרים לי בתחרות האחרונה. אני רושם את זה, שיהיה לי לתחרות הבאה."

מור מספר שבעזרת היומן הוא הצליח ליישם מסקנות שלקח מהפסד בחצי גמר במהלך תחרות נוער בקפריסין. כעת הוא עובד על יישום המסקנות מהתחרות האחרונה של הנבחרת בברלין.

"שמתי לב שבאימונים אני 'מתקיף' ומצליח להגיע לניקוד גבוה, ואז אני מגיע לתחרות,  הדופק עולה, ואני מתחיל קצת יותר 'להגן' והניקוד שלי היה יורד. אז מדדתי את הדופק באימון, ומדדתי את הדופק בתחרות, והבנתי מה ההבדלים ואיך אני מווסת את הדופק. עכשיו אני יודע שאני צריך בתחרות הבאה, להגיע לדופק מסוים, כדי לירות טוב יותר ולהגיע לתוצאה דומה כמו באימונים."

התחרות בברלין הייתה התחרות הראשונה שלו בבוגרים, אך גם הוא כמו מיכאלה משה ושאר חברי הנבחרת, הוא מימן את הנסיעה מכספו האישי. "זאת הייתה חוויה מעולה. התחריתי מול הספורטאים שאותם הייתי רואה כילד קטן בטלפון ומתלהב. ראיתי שכולם בני אדם, וזה לא מה שדמיינתי. אני דמיינתי שהם מושלמים, אבל הם לא, הם בדיוק כמו כולם."

מור מקווה שהצלחה בגיוס הכספים תעזור לו להמשיך ולהתקדם בענף. כדי לעשות זאת, הוא חייב להשתתף בכמה שיותר תחרויות בינלאומיות, ולצבור ניסיון. "קשתות זה ספורט יקר. אצלי, בשלב שאני נמצא כרגע, אני חושב שהכי יועיל לי עוד ניסיון בתחרות בינלאומיות. מבחינת הפן הטכני, אני שם. אני רק צריך לצבור את הניסיון והביטחון בתחרויות בינלאומיות. רוב חברי הנבחרת הם מאוד צעירים, ואנחנו עוד צריכים את הניסיון הזה".

לקראת סיום הראיונות, הגיע ילד בן שמונה עם אביו. כמנהג המקום, הוא מתקבל בחיוך גדול, וקשת קטנה התואמת לגילו. במהרה הוא נשאב לאווירה, והחל ללמוד מאחת חברות הנבחרת הצעירות איך יורים למטרה. אולי יום אחד המעגל ייסגר, ואותו ילד יהפוך לנער ובוגר, ואז הוא יספר, שיום אחד הוא הגיע עם אביו לפינה קטנה, נסתרת וקסומה למגרש האימונים של ענף הקשתות, וכך התחיל את דרכו הארוכה לאולימפיאדה ב-2036.