"גיבוש תוכנית מזון בראייה לאומית היא צעד הכרחי וחיוני למדינה", אמר שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר. "אתגרי אספקת המזון במלחמת 'חרבות ברזל' חשפו את ישראל לסיכוני מחסור במזון בסיסי, עקב פגיעה קשה בחקלאות וביכולת היבוא. אתגרים אלו חיזקו את התפיסה שעל המדינה להגביר ייצור מקומי של פירות, ירקות ומוצרים בסיסיים שיש למדינה יתרון בהם. זוהי ליבת הרעיון בתוכנית הזו". דיכטר אמר את הדברים בכינוס להצגת תוצרי הביניים של צוותי העבודה הבין-משרדיים לגיבוש התוכנית הלאומית לביטחון המזון עד שנת 2050, שהתקיים אתמול (רביעי). לפי לוח הזמנים שהציג ראש מנהל ביטחון המזון במשרד החקלאות, יובל ליפקין, התוכנית השלמה תוצג באפריל 2025.

התוכנית המתגבשת לביטחון המזון בישראל היא תוצר של שיתוף פעולה רב-תחומי שמוביל משרד החקלאות וביטחון המזון. בתהליך שותפים משרדי הבריאות, הכלכלה והתעשייה, הגנת הסביבה והאנרגיה, המטה לביטחון לאומי (מל"ל), צה"ל, רשות החירום הלאומית (רח"ל), נציגי המגזר העסקי ונציגים מהאקדמיה.

מנכ"ל משרד החקלאות אורן לביא: "כשעוסקים באזרחים ובעתידם במדינה, חשוב שמשרדי הממשלה יידעו לשתף פעולה. לא אחת נשמעת ביקורת ציבורית על התפקוד ויכולות העבודה של משרדי ממשלה בשגרה ובחירום. העבודה המשותפת של צוותי העבודה לגיבוש תוכנית משותפת מוכיחה גם לנו וגם לציבור שאפשר לעבוד יחד למען האינטרס הציבורי והלאומי".

התוכנית הלאומית לביטחון המזון 2050 נועדה להבטיח אספקה סדירה של מזון בריא, מגוון ובר-השגה לכלל האוכלוסייה בישראל. התוכנית מכוונת לקידום חקלאות ותעשיית מזון מקומיות ומערכות מזון מקיימות המותאמות לאתגרי האקלים. בבסיס העבודה על התוכנית נקבעו עקרונות מנחים, שלפיהם נדרשים תכנון אסטרטגי ארוך-טווח ושיתוף פעולה בין-משרדי.

לדברי ליפקין, להשגת ביטחון מזון, המדינה נדרשת לבחון את כושר הייצור ולשפרו כדי לעמוד ביעדי הצריכה ל-25 השנים הבאות. על המדינה לקדם ולעודד חדשנות באופן רוחבי לאורך כל מערכת הייצור ואספקת המזון ולקדם ייצור מקיים ומותאם-אקלים. על הממשלה לקבוע תמהיל של ייצור מקומי ויבוא, תוך ניהול סיכונים וקידום תחרות. יש לבחון תרחישי שינוי והשפעה על הרגלי התזונה ולקדם ייצור וצריכה של מזון בריא.

שש קבוצות עבודה שפועלות באינטנסיביות בארבעת החודשים האחרונים בחנו היבטים שונים של ביטחון המזון במטרה לגבש תוכנית אסטרטגית לאומית, משותפת לכלל משרדי הממשלה. צוותי העבודה הציגו בכינוס את האתגרים והחסמים המרכזיים, לצד פתרונות אפשריים. הנושאים שנבחנו: הרכב סל המזון של תושבי המדינה, הרגלי הצריכה, תוצרת חקלאות מקומית, סחר ושיתופי פעולה בינלאומיים, תעשיות המזון, פיתוח וחדשנות ואובדן מזון ומחקר.

סל המזון והרגלי הצריכה: תזונה אופטימלית עד 2050

הקבוצה בחנה כיצד ניתן לעצב סל מזון בריא ומקיים, בהתבסס על הנחיות תזונה לאומיות שבאחריות המדינה לספק לאזרחיה. מבחינה זו תיגזר הערכה של כמות האספקה הנדרשת לתזונה אופטימלית ב-2050.

לדברי ד"ר מורן בלייכפלד מגנזי, מנהלת אגף התזונה בחטיבת בריאות הציבור במשרד הבריאות, השינויים המדוברים נדרשים ברמת הפרט וברמת המערכת כולה, החל משלב התכנון, הייצור והגידול. האתגרים המערכתיים נוגעים להיעדר כלים ממשלתיים לאכיפה ותמרוץ של ייצור וצריכה של מזון בריא והיעדר סנכרון בין-משרדי.

ברמת הפרט, יש להעלות את רמת האוריינות הבריאותית ולהתמודד עם העדפה תרבותית למזון מעובד. שיעורי ההשמנה בישראל גבוהים, וצפויים להמשיך לעלות בשנים הקרובות. נוסף על הסיכון הבריאותי, מתלוות לתופעה השלכות כלכליות ישירות ועקיפות שמגיעות לכ-20 מיליארד שקלים בשנה. מצד שני, יותר ישראלים חיים באי-ביטחון תזונתי.

כיווני פעולה מוצעים: גיבוש אסטרטגיה לשינוי מקיף במערכת המזון, בהתבסס על שיקולים בריאותיים וסביבתיים, ושינוי נורמות צריכת המזון בישראל. ההיבטים האופרטיביים של השינוי יכללו חינוך לתזונה בריאה ושינויים בהרגלי האכילה לפי קבוצות מזון, הגדלה של צריכת מזון מהצומח, הפחתה ושינוי תמהיל מזון מן החי ומזון אולטרה-מעובד ושיתוף פעולה עם תעשיית המזון לקידום ייצור ושיווק של מזון בריא יותר.

חקלאות מקומית: הגדלת הפריון והתמודדות עם משברים

הקבוצה התמקדה בהגברת הייצור החקלאי המקומי ובהגדלת הפריון החקלאי, לצד התמודדות עם משברים סביבתיים ושינויי אקלים. הקבוצה אמונה על גיבוש יעדים להגדלת הייצור החקלאי המקומי, על בסיס תרחישי אספקה נדרשת, סיכוני ייבוא וכושר תחרות.

מנתונים שהציג סמנכ"ל מחקר כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות, אורי צוק בר, עולה שבעוד שמרבית הצריכה של ירקות, פירות, ביצים, עוף ומוצרי חלב מסופקת מייצור מקומי, כשמדובר בקטניות, דגים, שמן, גרעינים, ודגנים ומוצריהם, המשק הישראלי נסמך בעיקר על ייבוא. גם הזנת בעלי החיים בישראל מתבססת בעיקר על מזון מיובא.

בעיות מרכזיות שסומנו: עלייה בייבוא וירידה בייצוא מלוות בסטגנציה בהיקף הייצור של ירקות ופירות, שמביאות לעלייה במחירי הפירות והירקות. החסמים המרכזיים: חוסר הוודאות של החקלאים לטווח הארוך ותלות בעובדים זרים.

פוטנציאל להרחבת הייצור החקלאי המקומי נשען על מו"פ, קידום ואימוץ חדשנות, הדרכה חקלאית והשקעות, לצד הגדלת הזמינות של גורמי ייצור כמו קרקע ומים. לדברי צוק בר, ניתן להגדיל את ייצור העגבניות בישראל, שעומד כיום על 130 אלף טון, בעזרת שימוש בכלים כמו מו"פ לפיתוח זנים עמידים יותר לתנאי חום וסבילים לחרקים, מערכות צינון וחימום באזורים רלוונטיים וגידול על מצעים מנותקים להתמודדות עם בעיות קרקע. שימוש בכלים אלה יכול להעלות את ייצור העגבניות ב-20%-500%, בהתאם לשיטות הגידול השונות.

כיווני פעולה מוצעים: בחינת הכלים הנדרשים להבטחת ודאות וכלכליות בענפי מפתח; תעדוף ענפים בפעולות משרד החקלאות על בסיס יעדי ייצור; חיזוק ההגנה על שטחי חקלאות; עידוד כניסת חקלאים חדשים והעלאת האטרקטיביות של העיסוק בחקלאות; צמצום התלות בעובדים זרים בסיוע טכנולוגיה; שמירה על גיוון של גידולים וענפים לצד צורות משקים; השקעה במו"פ חקלאי, הטמעת ידע וחדשנות – טכנולוגיות חדשניות ומיכון מתקדם לייעול הייצור; הבטחת משאבי הסביבה לטווח ארוך; התמודדות עם שינויי אקלים ושיפור הוודאות בייצור לטווח ארוך באמצעות טיפול בשרשרת הערך והתחרותיות.

סחר ושיתופי פעולה בינלאומיים: גיוון מקורות היבוא

הקבוצה הציגה ניתוח סיכונים בשרשראות האספקה העולמיות והציעה דרכים להגברת הייצוא ולייבוא רציף לצד הגנה על ייצור מקומי והתייחסות ליוקר המחיה.

לפי נתונים שהציג סמנכ"ל לסחר ושיתוף פעולה בינלאומי במשרד החקלאות, יעקב פולג, 99.6% מסחר החוץ של ישראל הוא ימי, כמו מרבית הסחר העולמי של מזון. מעבודת הצוות עולה צורך בפיתוח מודל שישקף את כמויות הייצור המקומי ומקורות הייבוא בתרחישים שונים, שישקלל סיכוני סחר ושיקולי עלות-תועלת. את התהליך יובילו נציגים ממשרדי החקלאות, הכלכלה והאוצר, בסיוע המל"ל ומומחי תוכן. לדברי פולג, שיתוף הפעולה הוא חיוני למימוש המודל שיאפשר לייצא ולייבא מזון בשגרה ובחירום. על ישראל לגבש מערך בין-משרדי לניטור סיכונים, כדי להבטיח אספקה רציפה ויציבה של מזון והתמודדות הולמת עם שינויי האקלים. יש לקדם גם הסכמי סחר עם מדינות בעלות חוסן אקלימי גבוה.

כיווני פעולה מוצעים: הרחבה וגיוון של מקורות היבוא והגדלת מספר הספקים בעולם, לצד הגברת הייצור המקומי שתאפשר את הגברת הייצוא. יש ליצור "ביטוח סיכונים" למדינת ישראל בעזרת הסכמים הדדיים לייצוא טכנולוגיה ופיתוחים בתמורה לייבוא תוצרת חקלאית ממדינות שנחשבות ספקיות מובילות של מוצרי בסיס. התוכנית תכלול גם יוזמות להבטחת זמינות מזון במצבי חירום כמו תוכנית "אוצר הים". התוכנית תבטיח אספקה של מוצרים חיוניים לתפקוד רציף על פי תעדוף, גם במצבים של הפרעות גלובליות, באמצעות הפעלת שיט חלופי לייבוא סחורות למשק. יש לבחון מודלים לאספקת מוצרים קריטיים לחירום ממדינה צד ג'. כל אלה דורשים השקעה מטעם המדינה לעידוד סחר בינלאומי, בייחוד בתנאי תחרות קשים ועלויות ייצור הגבוהים בישראל.

תעשיות המזון: טכנולוגיות חדשות למזון בריא

הקבוצה בחנה כיצד ניתן לחזק את הייצור המקומי של מזון בריא ובר-השגה, תוך שילוב טכנולוגיות חדשניות. נבחנו גם תשומות הייצור הדרושות לתעשייה כדי לתת מענה בתרחישי חירום ובשגרה.

לפי נתונים שהציג ראש מערך תעשיות מזון במשרד הכלכלה והתעשייה, גיל ארז, שוק המזון בישראל מוערך ב-130 מיליארד שקלים בשנה. ערך התוצרת החקלאית הטרייה, כ-21% מהשוק, מוערך ב-28 מיליארד שקלים בשנה, מהם תוצרת מיובאת בערך של 3 מיליארד שקלים. המזון המעובד מוערך ב-89.5 מיליארד שקלים. האתגרים המרכזיים בתחום זה נוגעים לחוסר ודאות ויציבות לתעשייה הישראלית, תלות בייבוא חומרי גלם, עלויות ייצור גבוהות. לדברי ארז, הצמיחה בפריון ובפיתוח תשתיות של תעשיית המזון הישראלית יציבה אך נמוכה, במיוחד במפעלי מזון חדשים.

כיווני פעולה מוצעים: שינוי תמהיל המוצרים לכיוון בריא ומקיים יותר, עידוד פיתוח תעשיית הפוד-טק ותעשיות תחליפי החלבון בישראל ושיפור שרשראות האספקה להפחתת עלויות ולהגברת יעילות הייצור. הומלץ להקים צוות עבודה רב-משרדי לגיבוש תוכנית עבודה להקמה והרחבה של מפעלי מזון בישראל ולהבטחת רציפות תפקודית במצבי חירום.

מו"פ וחדשנות: סביבה מחקרית מתקדמת

הקבוצה עסקה בדרכים לפיתוח חדשנות טכנולוגית בחקלאות ובתעשייה משלב הגידול החקלאי, עבור בעיבוד והייצור, האחסון, ההפצה והמכירה ועד שלב הצריכה. בעבודת הקבוצה הושם דגש מיוחד על פיתוח סביבה מחקרית מתקדמת, להתמודדות עם האתגרים והסיכונים בהווה ובעתיד.

כיווני פעולה מוצעים: חיזוק הקשר בין מחקר לאקדמיה ולתעשייה; עידוד יזמות של אגרו-טק, פוד-טק וחקלאות מים; הקמת מפעלי מזון חדשניים; פיתוח תשתיות מחקר וידע; זיהוי תתי-ענפי ייצור שיש בהם פוטנציאל להגברת פריון. דגש על חיבור בין מו"פ תשתיתי תיאורטי למו"פ יישומי הממוקד במוצר ובתהליכי הייצור ופיתוח חקלאות מתקדמת. לשם כך דרושות תשתיות השכלה, הכשרה וידע.

לדברי ראש מערך אסטרטגיה וחדשנות במשרד הכלכלה והתעשייה, מיכל פינק, יש להשקיע במחקר ופיתוח המצאתי, לצד הטמעה בשטח של טכנולוגיות מהארץ ומחו"ל. פינק הדגישה את היטשטשות הגבולות בין חקלאות לתעשייה, שדורש מהממשלה להתגמש חוקית וסטטוטורית כדי לקדם חדשנות.

קבוצת העבודה עוסקת בפיתוח כלים לתעדוף תמיכות ממשלתיות לקידום מו"פ וחדשנות בעלי אימפקט גבוה על מערכת המזון. פינק הדגישה את הצורך בפלטפורמה רב-משרדית למימושם. הקריטריונים לבחינת האימפקט: תמיכה בסל המזון, פוטנציאל כלכלי בינלאומי, ערכים תזונתיים, תועלת סביבתית, תרומה למשק והיתכנות הפיתוח והייצור.

אובדן מזון: מודלים אזוריים להסטת עודפים

הקבוצה הציגה נתונים מדאיגים על היקף אובדן המזון בישראל, המגיע ל-37% מהמזון המיוצר, בערך של 23 מיליארד שקלים. המחיר הסביבתי מוערך ב-3.9 מיליארד שקלים בשנה. מצד שני, 1.4 מיליון אנשים חיים באי-ביטחון תזונתי. לפי הערכות, ניתן להציל מדי שנה כ-1.1 מיליון טון מזון. ההמלצות כוללות פיתוח מנגנוני מדידה והפחתת אובדן מזון בכל שלבי שרשרת האספקה ופיתוח אמצעים לטיפול בעודפים ובפחת, לצד הגברת המודעות הציבורית לנושא; וגיבוש צוות בין-משרדי בנושא הצלת מזון בדגש על התרת חסמים, תיאום והאחדה של נוהלי איסוף וחלוקת תרומות מזון. הממשק בין משרדי הממשלה חיוני בסוגיות של צמצום אובדן במקור ולאורך שרשרת הייצור והאספקה, הסדרה של סוגיית תאריכי התפוגה, עבודה מול התעשייה והמשווקים, הצלת מזון, גיבוש מודלים אזוריים להפחתת אובדן ובזבוז ולהסטת עודפים.

ח"כ שוסטר: "אם האוצר לא ישתף פעולה, נקדם את התוכנית במליאת הכנסת ובוועדת הכלכלה"

ח"כ אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): "יש כאן שותפות רחבה וכוללת בתהליך מתוך מיקוד בביטחון המזון, שהוא נדבך רב חשיבות בחשיבה רחוק והתקדמות לאור חזון, בצורה רב-תחומית. ברור שלא על הכול מסכימים. משרדי ממשלה שונים רואים דברים מזוויות שונות, אבל טוב שנתווכח על דברים קונקרטיים בין משרדי הממשלה מתוך ידיעה לאן אנחנו הולכים במשותף. אחרי שתושלם הפעילות המקצועית, התוכנית צריכה להיות מגובה בתקציבים. לצערי, אף שנדרשת שותפות של משרד האוצר לכל אורך התהליך, האוצר עוד לא איתנו. האוצר חייב להיות שם. אם לא, נצטרך להשתמש בזרועות נוספות, כמו מליאת הכנסת וועדת הכלכלה, שם יש לנו אוזן קשבת".

ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, ד"ר שרון אלרועי פרייס: "כולנו נמצאים פה בשביל האזרחים. מה שמניע את כולנו זה לעשות טוב לאזרחי ישראל. עומד בפנינו אתגר משולש: להסתכל רחוק, דבר שמשרדי הממשלה בישראל אינם טובים בו ללא קשר למלחמה; לשבור את החיץ בין המשרדים – ברור לכולנו שמול האתגרים וכדי לפתור את הבעיות אנחנו חייבים לעבוד ביחד, בחיבור בין המשרדים ועם גורמים בחוץ, באקדמיה ובתעשייה, גם כשיש אינטרסים מנוגדים. עלינו לראות את התמונה הרחבה ולתת תשובות מקיפות וכוללות".