כמעט שלוש שנים מתחילת המלחמה באוקראינה, רוסיה עדיין מחזיקה באותם ארבעה מחוזות שכבשה עד ספטמבר 2022. עם זאת, כניסת טראמפ לבית הלבן ב-20 בינואר עשויה לשנות את יחסי הכוחות. ארקדי מיל-מן, שגריר ישראל לשעבר ברוסיה ואזרבייג'ן, חוקר בכיר וראש תוכנית רוסיה במכון למחקרי ביטחון לאומי, מספר שהאזרחים הרוסים תומכים בהמשך המלחמה כל עוד אוקראינה מסרבת לוותר על השטחים שנכבשו, וממשיכים להתגייס לצבא.

איך נראה הגיוס ברוסיה היום? הרבה כותבים שמדובר בצבא מתנדבים, זו דרך נכונה לראות את זה?
"אין בין גיוס לצבא הרוסי לבין התנדבות דבר. הצבא ממשיך לגייס כל חודש כמה אלפים ואפילו עשרות אלפי חיילים. יש מכסות שכל ראש אזור חייב להביא. יש מכסות שמפעלים צריכים להביא. כמובן שזה מגיע עם כל מיני תמריצים. נשים רוצות שהבעלים והבנים שלהן ילכו למלחמה, במיוחד במקומות שאין לאנשים כמעט ממה להתקיים. אם הבעל או הבן ייהרגו, אז האישה תקבל חמישה מיליון רובל, זה סכום כסף ענק שהם לא יכלו לחלום עליו אפילו.

"המודיעין האוקראיני הצליח לעקוב אחר שיחות טלפון של חיילים רוסים בתחילת המלחמה. עשיתי לעצמי מחקר בחודש מרץ 2022 והקשבתי למאות כאלו. רוב השיחות, עד 90 אחוז מהן, בין אם זו שיחה עם הבעל או אם הבן, נפתחות בקללות נוראיות: "איפה הכסף, עוד לא העבירו לי כסף, למה לא רואים את המשכורת שלך", מכיוון שאם תהיה פצוע גם תקבל כסף, אז הרבה שיחות הן בסגנון "תירה בעצמך ותצא עם כסף מהמלחמה". זה היחס. אבל חשוב לזכור, יש לא מעט אנשים שיגידו שזו מלחמה צודקת. בעיניי, אם פוטין לא היה מזייף את התוצאות של הבחירות במרץ השנה, שבהן זכה ביותר ל-90% מהקולות, הוא היה מנצח גם ככה, אולי בהפרש קטן יותר. לא מעטים מהעם מאמינים בו."

השלטון נתפס כמושחת, אך אין תמיכה בהפלתו

במבט לאחור, שלוש שנים אחורה, למה המלחמה הזו בכלל התחילה?
"פוטין התחיל את המלחמה באוקראינה לא כי הוא חשש מנאט"ו או מארה״ב, כמו שהוא רצה להציג והציגו אותו. הסיבה העיקרית הייתה שמבחינתו, כל המשטר האוקראיני לא לגיטימי. למה? כי בראייה של פוטין, כשהוא מסתכל על המהפכה השלטונית באוקראינה ב-2014, לא יכול להיות מצב שעם יוצא למחאה נגד השלטון ומביא למפלתו של נשיא. הוא לא היה מוכן לקבל את קיומה של התנגדות אמיתית שתפיל נשיא מכהן, ואולי עוד תזלוג לה בהמשך לתוך רוסיה. בטח כשהוא תופס את אוקראינה בתור הנחלה שלו, חלק מהאימפריה הגדולה שהוא רוצה לבנות שפתאום בורחת לו לאירופה.

"הכרזת המלחמה על אוקראינה ב-2014 הגיעה אחרי מספר שנים של דיכוי קשה של האופוזיציה ברוסיה ורצח האופוזיציונר בוריס נמצוב. איך שאני מבין את זה, ברמה התת-הכרתית היה לשלטון הרוסי פחד  מזליגת רעיונות של דמוקרטיה ושל חופש מאוקראינה לשטחה של רוסיה. חשוב להבין, באותה שנה שאוקראינה הלכה לכיוון האירופאי, הגבול היה פתוח. ל-40% מהעסקים האוקראיניים היו לפני המלחמה בעלי מניות מרוסיה. היו מיליוני זוגות מעורבים נשואים".

מי הרוסים שתומכים במלחמה?
"החברה הרוסית היא מאוד לא מונוליטית. רוסיה היא מדינה בלי מעמד ביניים חזק. יש מעמד ביניים, אבל הוא מאוד מצומצם, ובדרך כלל מרוכז בערים הכי גדולות. האוכלוסייה הכפרית, כרבע מכלל האוכלוסייה, היא ענייה מאוד. בכל האזורים הנחשלים והעניים, גברים הולכים למלחמה ומתגייסים מסיבה אחת פשוטה – כי הם מקבלים הרבה כסף ומשכורות גבוהות, שמעולם לא היו מקבלים אם הם לא היו מתגייסים".

כתבה של הוושינגטון פוסט מנובמבר מצאה שבחצי השנה האחרונה, הבונוס הממוצע למתגייס עבור חתימת חוזה גיוס למלחמה הוכפל מ-2000 דולר ל-4000 דולר. במחוז בלגורוד הוא הגיע עד 30 אלף דולר, ובמוסקבה הוא עומד על 20 אלף דולר. במחוזות המרוחקים של רוסיה, המשכורת החודשית הממוצעת של פועל או חקלאי עומדת עד על כמה מאות דולרים בחודש לכל היותר, ואילו המשכורת החודשית של לוחם בחזית היא 2100 דולר. משפחה שכולה יכולה לקבל עבור יקירה עד 150 אלף דולר, סכום שמספיק לדירה מכובדת כמעט בכל מקום ברוסיה.

מה המוטיבציה המרכזית ברוסיה להמשך המלחמה?
"הצבא הסדיר וצבא הקבע התחילו את המלחמה. לחיילים אמרו שהם נלחמים בנאצים שמתכוננים לתקוף אותם. במשך תקופה ארוכה טרום הפלישה נוהלה עבודת מודיעין יקרה ומשמעותית, שיצרה רושם בקרב ההנהגה הרוסית שהכיבוש יהיה פשוט והחיילים הרוסים יתקבלו בזרועות פתוחות. נבנה נראטיב שגרם להם להאמין בזה.

"כדי להבין מדוע הרבה מהציבור הולכים אחרי זה חשוב להבין יסוד בתרבות הרוסית וההתנהלות החברתית: הכל בנוי מלמעלה לשטח. בשנים האחרונות נעשה ברוסיה סקר מעניין, הוא נערך לפני המלחמה וגם במהלכה. היו שם כארבעים קבוצות מיקוד בארבעים אזורים שונים ברוסיה. המטרה הייתה לגלות איך אנשים רואים את רוסיה של 2033. הוא מורכב מציטוטים ואיורים שאנשים ציירו כשהתבקשו לתאר את היחס בינם לבין השלטון".

התפיסות המרכזיות שעולות מהמחקר, שנעשה על ידי מכון חצי ממשלתי, מבטאות בבירור את מה שמתאר מיל-מן. רואים את זה בציטוטים מהסוג של: 'השלטון הוא כל יכול וההמונים חסרי כל יכולת לעשות דבר', 'הפקידים הם יצורים נבזיים, מושחתים, שמטרתם לדכא את האזרח הפשוט'. רק ב-7 מתוך 1000 ציורים יש ייצוג לאופוזיציה ככוח פעיל שמנסה להתנגד למה שמוכתב לו מלמעלה, וגם בהם היא נשלחת לכלא.

עם זאת, המחקר מגלה שעם כל העוני, המצוקה ואי-שביעות הרצון מהשלטון, רוב הנשאלים ציינו שהמצב הנוכחי נחשב טוב ביחס לעבר וש-30 שנה של רפורמות שוק חופשי היטיבו עם התושבים והם לא רוצים לאבד את הטוב הזה. אף על פי שהשלטון נתפס כמושחת וכמנותק מהעם באופן רחב חוצה מעמדות, אין תמיכה רחבה בהפלתו. רוב המשתתפים סבורים שהפתרון לרוסיה טובה יותר טמון ברפורמות, ולא במחאות פוליטיות. הנשיא נתפס כדמות המבטיחה יציבות, אך גם כאן גוברת הביקורת מצד הדור הצעיר על משך כהונתו.

"בעיניי, המסקנה הכי מעניינת שעולה מהמחקר זה שמהצעירים עד המבוגרים, כולם מבקרים את השלטון, ובו זמנית מצפים שהפתרון לבעיות שלהם יבוא מהשלטון עצמו. זו תפיסת האזרחות הרוסית בקליפת האגוז. השלטון חייב לעשות. כן, הוא רע ומטומטם, למרות שחלקם מזדהים איתו ללא ספק, אבל אני לא אצא לרחוב, אני לא אצא להפגין. באוקראינה, אגב, זה בדיוק ההפך".

הקו של טראמפ: צמצום הערבות האמריקאית לאירופה

על אילו בסיסים מתנהלת המלחמה עכשיו?
"פוטין התחיל את המלחמה כדי לכבוש את קייב ולהחליף את השלטון, זה כבר לא שם. מה שיש להם היום אחרי עשור של לחימה, חוץ מקרים שסופחה ב-2014, זה את ארבעת המחוזות שסופחו בספטמבר 2022. בשטח, לרוסים יש אחיזה צבאית ואזרחית כמעט מוחלטת בכל השטח של מחוז לוהנסק ודונצק בדרום מזרח המדינה, כולל ערי הבירה של המחוזות האלו. אבל במחוזות זאפוריז'יה וחרסון נכבש רק מחצית מהשטח, וערי הבירה נשארו בידיים של אוקראינה. אגב, אף אחד מהצדדים לא יודע בדיוק איך נראים גבולות הסיפוח הזה. האם הם עוברים בקו האש, או שהם חופפים לגבולות האדמיניסטרטיביים שלהם, כפי שנקבעו על ידי השלטון האוקראיני לפני עשורים? יש ערפול מוחלט בעניין. כל מה שאנחנו יודעים הוא שהרוסים רשמו התקדמות משמעותית בכיבושים באזור הזה בשנה האחרונה.

"זלנסקי טוען שהמטרה של אוקראינה היא לחזור ולהחזיק בכל שטחי אוקראינה בשלמותם. אבל גם שם יש כבר חריקות. לפני חצי שנה הוא הצהיר שאת קרים יש להחזיר באמצעיים דיפלומטיים. הוא אומר את זה כי הוא מבין כבר משהו לגבי הסיכוי להחזיר את חצי האי בכוח".

אם בשנה הראשונה למלחמה האפשרות שאוקראינה תנצח את רוסיה נראתה ריאלית, היום כל הצדדים חותרים להסכם. מאמר שפורסם בניו יורק טיימס בתחילת החודש קבע ארבעה תרחישים אפשריים להמשך המלחמה על רקע עלייתו של טראמפ: התרחיש הכי פחות סביר הוא כניסה תהליכית של אוקראינה לנאט"ו. טראמפ צפוי להתנגד לאפשרות כזו, וגם מספר מדינות מפתח בנאט"ו עצמה. תרחיש אפשרי יותר הוא הפסקת לחימה בערבויות אירופאיות, עם או בלי ארה"ב, אך מדיניות הבדלנות שטראמפ מבקש להנהיג באוקראינה היא נגזרת קטנה של אירוע גדול יותר – צמצום הערבות האמריקאית לאירופה בכללי, ומהווה קושי בתרחיש זה.

מדיניות הבדלנות מובילה לתרחיש שלישי, ריאלי יותר, שבו מדינות אירופה נכנסות למשחק ומגדילות את הוצאות הביטחון שלהם משמעותית, ואולי, כמו במקרה של צרפת, שוקלות הצבת חיילים באזור. פולין, אף שהיא מאוימת מאוד מהתרחיש של כיבוש אוקראינה בידי רוסיה, הצהירה שתתנגד להצבת חייליה באוקראינה. התרחיש הרביעי והאפשרי ביותר, אך גם הגרוע ביותר מבחינת אוקראינה, הוא הסכם הצהרת אי-לוחמה. אוקראינה תצהיר שלא תיכנס לאיחוד האירופאי או לנאט"ו ושתחדול מדרישתה לשלוח לשטחה צבאות זרים ונשק מתקדם, כל זאת – רק תמורת הפסקת התוקפנות הרוסית.

אנחנו נכנסים לתקופת טראמפ. האם הוא מביא איתו מומנט של אפשרות לסיום המלחמה? איזה טווח פתרונות הוא מציע?
"בממשל טראמפ אנחנו יכולים לראות שתי גישות. אחת שאומרת שצריך לדבר עם רוסיה מעמדה של כוח. ברור להם שצריך להפסיק את המלחמה, כי זה רצונו של טראמפ והם מאמינים שזה הדבר הנכון. אבל, גם מתוך העמדה הזו, השיח שצריך לנהל מול פוטין צריך להיות של כוח, ומתוכו לנסות להכריח את שני הצדדים להתיישב ולסיים מלחמה. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים מה התוכנית האמיתית של ממשל טראמפ. אנחנו רק מסתמכים על אותו אדם שטראמפ מינה כנציג לנושא רוסיה ואוקראינה, ג'נרל קלוג, מדינאי ואיש בטחון שבאפריל הוציא מסמך שקבע שארה"ב חייבת להקפיא את המלחמה, ושאוקראינה תצטרך להתפשר על השטחים שנכבשו תמורת ערבויות ביטחוניות".

מסמך קלוג מציע, בקווים כלליים, את הקפאת הלחימה בקווים הנוכחיים תוך ויתור אוקראיני על החברות בנאט"ו כפי שדרש פוטין מתחילת המלחמה, בתמורה להסכם "בקרה עם ערבויות ביטחון". כמו כן על פי המסמך, לקייב יסופק נשק רק אם תסכים למו"מ עם הקרמלין. מאוקראינה לא יידרש לוותר רשמית על שטחים שאיבדה, אך היא תתחייב לפעול להחזרתם בדרכים דיפלומטיות בלבד. בכל התבטאויותיו עמד קלוג על כך שכל מהלך מול רוסיה צריך להיות בהסכמות ולא בכוח.

איך יראו ערבויות כאלו?
"יש דיבור על שליחת חיילים זרים. מקרון לא פסל לשלוח חיילים צרפתים לשם. גדודים מהארצות הבלטיות וכו'. באירופה מבינים שהמלחמה של רוסיה מול אוקראינה היא גם המלחמה שלה מול אירופה. אבל אין לדעת באמת מה יקרה.

"אבל זה לא רק ההיבט הביטחוני. יש שם כל מיני דברים שצריך לפתור. על פי הרשויות האוקראיניות, יש כ-20 אלף ילדים אוקראינים שהרוסים חטפו והעבירו לשטח של רוסיה, מה עושים איתם? אוקראינה יכולה פשוט לוותר עליהם? יש את עניין הפיצויים, רוסיה הרסה כמויות עצומות של תשתיות אוקראיניות והיא חייבת להיענש על זה, לא? בעיניי זו נקודה מאוד חשובה. אם אתה לא מעניש את הפושע הוא ימשיך לעסוק בפשעים. הענשה על הפשעים האלו היא גם מסר לסין, צפון קוריאה ואיראן".

מה הגישה השנייה?
"זו גישה המזוהה עם סגן הנשיא המיועד ואנס, והיא אומרת בפשטות שאוקראינה היא בלתי חשובה. לא צריך לעזור לה, לא צריך לערוב לה. כלום. כל מה שצריך זה לגמור את ההתערבות המוגזמת של אמריקה בסיפור כי זה פשוט לא עניינה של אמריקה.

"קשה לי להגיד כמה רפובליקאים בבית הנבחרים או בסנאט תומכים בכל אחת מהגישות. חשוב לזכור שחלקם גם תמכו באוקראינה לאורך השנים האחרונות אז לא בטוח שהם ישנו כל כך מהר את דעתם, וזה גם תלוי בבוחרים שלהם. הם אלו שמביאים אותם לשלטון, ולא טראמפ. אבל בסופו של דבר, הכל תלוי בהצעה שטראמפ יביא לשולחן.

"חשוב לי להדגיש, שלא רק ארה"ב היא המעצב של הסיפור הזה. לאי-היכולת של פוטין לנצח את אוקראינה בצורה חד משמעית בשדה הקרב יש מקום גדול בעיצוב הזירה. לו ולזלנסקי יש מחסום משותף חשוב מאוד – ההגבלה על הכרזת גיוס נרחב יותר. כיום, גם עם עשרות אלפי חיילים צפון קוריאנים הוא לא יכול לקבל הכרעה חד משמעית. וככה גם האוקראינים שנלחמים במחוז קורסק".

"גם החברה הרוסית עייפה"

כמה הצפון קוריאנים משפיעים על יחסי הכוחות?
"זה בעיקר דימוי מאיים, בגלל הכמות שלהם והעובדה שמדובר בחיל מקצועי וטרי. אבל הדימוי הזה לא לוקח בחשבון הרבה היבטים אחרים: איך משלבים צבא דובר שפה זרה, עם תרבות צבאית זרה, בתוך שטח הלוחמה? אף אחד לא יודע כמה זה באמת עובד.

"חוץ מזה, לרוסיה יש את עניין מחיר הנפט. הריבית היום בבנקים ברוסיה היא מעל 20 אחוז, איך אפשר לקיים ככה כלכלה? הדולר כבר תקופה באופן קבוע מעל 100 רובל וזו מגמה".

ברוסיה חוזים צמיחה של 0.5% בלבד לשנת 2025, ואינפלציה שנתית של 9% עד 18%. "לכל הדברים האלו יש משקל. אם ייהרגו עוד 100 אלף או 200 אלף חיילים, זה לא מעניין איש. אין ערך לחיים ברוסיה".

זה גם הסנטימנט ברחוב?
"סקרים מראים שבערך 70% מהאנשים ברוסיה מוכנים לסיים היום את המלחמה. זה אומר שגם החברה הרוסית עייפה. אבל, כשמתחילים לבדוק לעומק מה זה אומר לסיים את המלחמה, מסתבר שרק 30% מסך האוכלוסייה מוכנים לקבל הפסקת אש ועזיבת טריטוריות שסופחו לרוסיה. באוקראינה 50% מוכנים להפסקת אש מיידית, אבל רק סביב 20% מוכנים להפסקת אש וויתור על הטריטוריה. לומדים מזה שעניין השטח יהיה מאוד משמעותי בכל הצעה שטראמפ יניח על השולחן".

למה לזלנסקי ללכת להסכם?
"אצל זלנסקי יש הבנה שאוקראינה לא יכולה להמשיך לנצח במלחמת ההתשה הזאת, כי בסופו של דבר היא תגמור את אוקראינה. אם יכפו עליו הסכם, הוא יודע שהוא כנראה יכול לסמוך על ערבויות שימנעו מרוסיה לחדש את המלחמה עוד שנתיים מהיום. כוחו של זלנסקי בסקרים מתערער כבר זמן רב, אבל לא הולכות להיות בחירות בקרוב כי בחוקה האוקראינית אסור לעשות בחירות בזמן מלחמה, כך שמקומו הפוליטי בטוח. השאלה הכי חשובה פה היא עד כמה זלנסקי יוכל לשכנע את דעת הקהל האוקראינית  לקבל את הצמצום בשטחה של אוקראינה.

"ויש עוד מצב שלא לוקחים בחשבון, אבל חשוב להגיד אותו. נגיד שפוטין לא יסכים להסכם המוצא, שזה תרחיש סביר לחלוטין, מה אז? טראמפ יוכל להתהפך עליו בין לילה. להצהיר שהוא ייתן את כל הנשק שבעולם לאוקראינה וחברות בנאט"ו. מדובר באדם בלתי-צפוי. אבל אם הוא ישיג שקט באזור אצלנו ושקט בין רוסיה לאוקראינה – מגיע לו פרס נובל ללא ספק".

איך אתה רואה את התפתחות האירועים בסוריה והשפעתם על רוסיה?
"כשפוטין נכנס לסוריה ב-2015, זה היה אקט מאוד חשוב מבחינתו כדי להראות כמה רוסיה היא מעצמה. הופתעתי מהבריחה הזו שראינו עכשיו, ומהמהירות שבה הקרמלין שינה את העמדה שלו. זה הזכיר לי שכשאפגניסטן נפלה לידי הטליבאן בסוף שנות ה-80, היא הוכרזה מיד כארגון טרור שאסורים כל המגעים איתו. אבל השגרירות הרוסית נשארה באפגניסטן. טליבאן מחזיק שגרירות במוסקבה, הם מוזמנים לכל הפורומים הכלכליים החשובים ובמקביל לא מוחקים אותם מרשימת ארגוני הטרור. בסוריה אני רואה דבר דומה: עם התקדמות המורדים לדמשק, פתאום שמתי לב איך בערוצי התקשורת הרשמיים ברוסיה, במקום לקרוא להם תחריר א-שאם, טרוריסטים ומחבלים, שפוטין עד לפני רגע איים לחסל אם רק יעזו להרים את הראש – פתאום הם הופכים ל"אופוזיציה חמושה" ומיד אחרי זה באה הודעה של משרד החוץ שמציינת שהיא נמצאת בקשר עם כל הפלגים באופוזיציה הסורית. אני לא אתפלא אם עוד מעט ג'ולאני יגיע ללחוץ ידיים לפוטין במוסקבה".

האירוע הזה מחזיר למרד של יבגני פריגוז'ין, ראש כוח וגנר, ביוני 2023. הוא הגיע עם המיליציה שלו עד 800 ק"מ ממוסקבה בלי שום התנגדות. האפשרות של התקוממות חמושה ברוסיה היא דבר אפשרי?
"ברוסיה כולם מחכים להוראה מלמעלה. אתה רואה את זה מהסתכלות על התנהלות הצבא מהדרגים העליונים ביותר עד הקצין הזוטר בשטח, שלא מסוגל לקבל שום החלטה לבדו. האפשרות של התקוממות כזו היא דבר שאי אפשר בדיוק לחזות אותו. יכול להיות שיום אחד תקום איזושהי יחידת צבאית מתוך שדה הקרב האוקראיני, שתלך עד מוסקבה ושם מספיק שהם יצרו קשר עם אדם אחד שייקח עליהם אחריות.

"אני כרגע לא רואה סימנים להתארגנויות כאלו. כל אנשי האופוזיציה בבתי הכלא. בבחירות האחרונות היה מועמד עצמאי אחד שעשרות אלפי צעירים באו לחתום עליו כדי שיהפוך למועמד חוקי. זו הייתה התנגדות שקטה. הוועדה פסלה אותו כמובן. אבל החוזק והיציבות של המערכת הרוסית הוא גם דימוי. זו מערכת שבסופו של דבר כולה בנויה על שחיתות. היא לא מערכת יציבה וחזקה. אנחנו פשוט עדיין לא רואים את הסימנים לקריסתה".