2024 הייתה השנה שבה אקלים כדור הארץ היה החם ביותר. הצפות קיצוניות באפריל הרגו מאות בפקיסטן ובאפגניסטן. בצורת בת שנה גרמה למפלס נהר האמזונס לרדת לשפל של כל הזמנים. ובאתונה, האקרופוליס היה סגור בשעות אחר הצהריים כדי להגן על התיירים מרמות חום מסוכנות.
מחקר חדש של שירות 'קופרניקוס', העוקב אחרי שינויי האקלים עבור האיחוד האירופי, מאשר ש-2024 הייתה השנה הראשונה מאז תחילת המדידות שבה הטמפרטורה הממוצעת בעולם הייתה גבוהה ב-1.5 מעלות לעומת תקופות קדם-תעשייתיות. ברמה החודשית, סף ה-1.5 מעלות נחצה ב-11 מ-12 החודשים. זו הייתה השנה החמה ביותר שתועדה בכל היבשות מלבד אוסטרליה ואנטארקטיקה.
הגבלת מגמת ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות צלזיוס היא מטרה מרכזית של הסכם פריז, האמנה הבינלאומית שנחתמה ב-2015 בניסיון למתן את שינויי האקלים. 195 המדינות שחתמו על ההסכם התחייבו "לעשות מאמצים" כדי לשמור על ממוצע ההתחממות ארוך הטווח מתחת ל-1.5 מעלות.
ההגעה ל-1.5 מעלות צלזיוס ב-2024 היא נקודת ציון משמעותית, אך חציית הסף הזה לשנה אחת לא מהווה בפני עצמה כישלון ביחס ליעד של הסכם פריז. יש תנודות במזג האוויר בין שנה לשנה, כך שגם אם בשנה בודדת הסף ייחצה, הממוצע לטווח ארוך עדיין עשוי להיות נמוך יותר. הסכם פריז מתייחס לממוצע ארוך הטווח, שכרגע עומד על כ-1.3 מעלות צלזיוס.
הטמפרטורות בעולם נמצאות ברמות שיא כבר כמה שנים, וממשיכות לעלות. 2023 שברה גם היא את שיא החום לזמנה, וכל עשר השנים החמות ביותר שתועדו – הן עשר השנים בעשור האחרון.
גורמים טבעיים תרמו לעליית הטמפרטורות ב-2024, בהם תופעת 'אל ניניו' רבת עוצמה. 'אל ניניו' היא תופעת אקלים שמשפיעה על דפוסי מזג אוויר ברמה עולמית, וגורמת לעליית טמפרטורת הים בחלק הטרופי של האוקיינוס השקט. היא יכולה לגרום לעליית הטמפרטורה הממוצעת, ולהביא לכך שאירועי אקלים קיצוניים יהיו שכיחים ביותר בחלקים מהעולם. התנודות הטבעיות האלו הגבירו את ההשפעה של שינויי אקלים מעשי ידי אדם ב-2024, אך בשנים אחרות הן גרמו לקירור כדור הארץ, מה שאולי הוריד את עליית הטמפרטורה שנצפתה בשנים מסוימות.
עוד לא ברור אם 2025 תהיה חמה כמו 2024 – התנאים הטבעיים צפויים להוביל למזג אוויר קר יותר באוקיינוס השקט הטרופי. אך שיא החום של 2024 צריך להדגיש את ההשפעה העצומה שיש לאנושות על האקלים, ולהוות עבורה קריאת השכמה.
יעדים עוזרים לקובעי מדיניות להתמקד, אך חשוב שלא להתקבע מדי על מה שהוא, מנקודת מבט מדעית, מטרה די שרירותית. חוקרים הראו שהשפעות אסוניות על הסביבה, כמו המסה מהירה ואולי בלתי הפיכה של יריעות הקרח בגרינלנד, נעשות סבירות יותר ויותר עם כל עלייה קלה בהתחממות. התוצאות האלו עלולות להתממש גם אם החצייה של סף מסוים תהיה רק זמנית. בקצרה, כל עשירית מעלה של התחממות משנה.
כותבי המאמר, שכאן מובא חלק מתוכו, הם שלושה חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד שבבריטניה: ניקול ליץ' היא פוסט-דוקטורנטית למדעי האקלים, ומתיו רייט ושירין ארמיס הם תלמידי דוקטורט במחלקה לפיזיקה של האטמוספרה.
מאמר זה פורסם במקור באתר Theconversation.com, ומתפרסם ב'דבר' בכפוף לרשיון Creative Commons. לקריאת המאמר המלא (באנגלית) הקישו כאן.
