עפ"י דוח הבנק המרכזי של אירופה שפורסם בשבוע שעבר, האינפלציה בגוש היורו הגיע לרמתו הגבוהה ביותר מזה ארבע שנים בחודש האחרון, ועומדת כעת על 2%. נתון זה מהווה היפוך מגמה מהדיפלציה של היורו מאז 2012, ופותח מחדש את הוויכוח על מדיניות האשראי הזול של הבנק המרכזי.

יש לציין כי אינפלציה של 2% היא קצה יעד האינפלציה של הבנק המרכזי. למרות טענת כלכלני הבנק כי מקור האינפלציה המוגברת היא בעלייה במחירי הנפט החודש, נציגי גרמניה בבנק טוענים כי הגיע הזמן לשנות את המדיניות המרחיבה של הבנק ולעלות את הריביות.

האינפלציה – סימן טוב לאירופה

אינפלציה היא פעמים רבות סימן לצמיחה, היות והיא מבטאת ביקוש גדול יותר בשוק. לפי היגיון ההיצע והביקוש, כשהביקוש גובר, עולים המחירים. כל בנק מרכזי מציב לעצמו יעד אינפלציה שנתי, ובדרך כלל משתמש בכלים מסוימים כדי לדאוג שמתרחשת עלייה מקבילה בשכר העובדים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

רובה של אירופה נמצאת ברמות שונות של מיתון מזה שנים, כתוצאה מהמשבר הכלכלי בארה"ב ב-2008, שגרר קריסה של המערכות הפיננסיות גם שם. אחרי הצניחה ב- 2008, קצב הצמיחה באירופה טרם חזר לרמתו לפני המשבר. בהתאם, היות ופחות אירופאים היו מסוגלים לקנות מוצרים, קצב האינפלציה ירד משמעותית, עד שהגיע לשפל דיפלציוני של כמעט 0.5% בתחילת 2015.

מריו דרגאי נשיא הבנק האירופאי המרכזי (צילום: AP Photo/Virginia Mayo).

בשנתיים האחרונות ניכר שיפור בעמידה ביעדי האינפלציה ביבשת, עם אינפלציה הולכת וגוברת מאז תחילת 2015. רבים באירופה תולים הצלחה זו במדיניות הבנק המרכזי, ובעיקר שני צעדים: הורדת הריבית לאפס, כדי להקל על לקיחת הלוואות ובכך לתרום לקצב ההוצאות במשק, ותכנית ההרחבה הכמותית.

תכנית ההרחבה הכמותית של ה-ECB

תכנית ההרחבה הכמותית (Quantative Easing), היא תכנית מוניטרית אותה מיישם הבנק המרכזי באירופה מאז 2015. מטרת התכנית היא להוריד את מחיר האשראי גם אחרי שהריבית עומדת על אפס.

במסגרת התכנית, הבנק המרכזי "מדפיס" כסף, וקונה באמצעותו אג"ח ממוסדות פיננסיים שונים באירופה. באופן זה הוא מעניק הלוואות לבנקים אלו, במחיר אפסי. ככל שיש בידי הבנקים הפרטיים יותר הון נזיל, כך יורד המחיר אותו הם גובים על הלוואות. מצב זה אמור לדרבן בעלי עסקים לקחת הלוואות, ולהרחיב את עסקיהם, לשכור עוד עובדים, ולהמריץ את המשק.

על פי התאוריה המנחה כרגע את המדיניות הפיננסית של הבנקים המרכזיים באירופה, אשראי זול יותר מביא ליותר השקעה, באופן שמעודד צמיחה במשק. הצמיחה לרוב מלווה באינפלציה, שכן ליותר אנשים יש יותר כסף לקנות מוצרים והביקוש אליהם עולה. בהתאם, עולים המחירים במשק.

ואכן, מאז תחילת יישום התכנית, חלה עליה ברמת האינפלציה, שהגיעה מרמה אפסית ב-2015 ל-2% החודש. במקביל, חלה עליה הדרגתית בקצב הצמיחה באירופה. בשנת 2016, הכלכלה האירופית צמחה ב-1.7%, ועפ"י כלכלנים רבים היא מתחילה להראות, סוף סוף, סימנים יש יציאה מהמיתון הגדול בה היא נמצאת מאז 2008.

עם זאת, יש לראות הנתונים האלו כממוצע, ולא כשיקוף של המציאות בכל המדינות באירופה. כך, בגרמניה התקיים החודש 2.2% אינפלציה עם קצב צמיחה של 0.4%, ובספרד נרשמה אינפלציה של 3% עם קצב צמיחה של 0.7%. לעומתם ביוון, התקיימו רק 1.2% אינפלציה, והתוצר קטן ב-0.4%.

טענתם של כלכלנים רבים התומכים בהמשך המדיניות המרחיבה של הבנק היא שרמת האינפלציה איננה משקפת את קצב הצמיחה הריאלי, אלא קשורה בעלייה במחיר הנפט, גורם חיצוני לכלכלת אירופה. כך, לטענתם, על הבנק המרכזי להמשיך את המדיניות המרחיבה, כדי להמשיך ולסייע לכלכלה האירופית לצאת, סוף סוף, מהמיתון.

עם זאת, מתנגדי המדיניות המרחיבה מזהירים כי המשכה של מדיניות האשראי הזול עשויה להביא את האינפלציה לרמות גבוהות יותר מהיעד המוגדר.

התנגדותה של גרמניה

ההתנגדות המרכזית למדיניות המרחיבה של בנק מגיעה מכיוון גרמניה. הגרמנים מתנגדים מזה שנים למדיניות האשראי הזול של הבנק המרכזי, ודורשים כבר שנים להעלות את הריבית באירופה, ולהפסיק את תכנית ההרחבה הכמותית.

"עמדתנו היא שהייתה מדיניות של מצב חירום, ומצב חירום זה עבר", אמר קן וורט, מכון מחקר גרמני. גרמניה טוענת כי האינפלציה היא הוכחה לכך שהמצב שב לקדמותו, לפני המשבר, ויש להפסיק את התכנית המרחיבה. עמדה זו מהדהדת את העמדה הגרמנית המסורתית, לפיה יש לשאוף לרמות גבוהות יותר של ריבית, ולהקשות על קבלת אשראי באירופה.

עם זאת, חשוב לזכור כי לא כל השחקנים במשק מעוניינים בהכרח בקצב צמיחה גבוה. ריבית גבוהה, גם אם פוגעת בקצב הצמיחה של המשק, מיטיבה עם הנושים, מעניקי ההלוואות. מי שעושה את הונו מחלוקת הלוואות ירוויח ממדיניות מוניטרית שמגבילה את כמות הכסף, ולפיכך האשראי, שאפשר לקבל. ככל שיש פחות אשראי, בהתאם להיגיון ההיצע והביקוש, כך עולה מחירו של האשראי- זאת אומרת שעולה הריבית שצריך לשלם לבנקים על הלוואות.

כך, המגזר הפיננסי בגרמניה, החזק ביותר באירופה, נפגע ממדיניות מרחיבה של הבנק המרכזי, ויש להניח שעומד, לפחות חלקית, מאחורי ההתנגדות הגרמנית אליה. לטובת מדינות אחרות באירופה, בהן שיעור הצמיחה עדיין נמוך או אפילו שלילי, יש לקוות כי מריו דרגי, נגיד הבנק המרכזי, לא ייכנע ללחצם של הגרמנים וימשיך במדיניות המרחיבה עד להיחלצות מלאה מהמיתון.