"אני רואה את התמונות של אמלי, דורון ורומי בתוך הטנדרים ונזכרת בתמונה של חן והילדים. בדיוק אותה תחושה שכל ההמון הסואן הזה מסביב לרכבים, ואלוהים ישמור! שלא יקרה להם שום דבר רע" אומרת ורדה גולדשטיין שבנה נדב ונכדתה ים נרצחו ב-7 באוקטובר, וכלתה חן עם שלושת נכדיה, אגם, גל וטל, נחטפו לעזה וחזרו בעסקה הקודמת לאחר 51 ימים בשבי. "זה עושה שמחה בלב שהן חזרו היום הביתה. מצד שני, צריך לזכור שזיו וגלי וקית' מכפר עזה עדיין לא חזרו, ואסור להרפות מהמאמץ לקדם את שחרורם".
איך נערכים לקליטתן של אמילי דמארי ודורון שטיינברכר חזרה לקיבוץ? גולדשטיין אומרת שהכינו גם להן בתים ברוחמה, במתחם הזמני של קהילת כפר עזה, אם ירצו לבוא לגור שם. "אני מניחה שבשלב הראשון בתהליך הריפוי הם יהיו עם ההורים. ניתן את כל המעטפת שיצטרכו כדי שיחיו חיים טובים רחוק מעיני התקשורת והעולם. זה מה שבנאדם צריך כדי לרפא את נפשו". גם לאגם נכדתה שחזרה מהשבי, לדבריה היא נותנת מרחב: "אני רק מסמסת לה. נותנת לה את השקט שלה, והיא עונה או שלא".
"יש עוד 94 חטופות וחטופים. אנחנו רוצים את כל החטופים בבית, ולא משנה מה המחיר. העסקה הזו תציל אנשים לא משנה כמה היא גרועה" היא אומרת. "אם תתחיל פעילות עויינת, זה התפקיד של צה"ל לקחת את האתגר להגן על התושבים ולא להיפך. אני מניחה שנלמדו הלקחים. צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית ושהאחראים ילכו הביתה". לשבעה על בנה ונכדתה אף אחד מהממשלה לא הגיע. גם כשהנכדים חזרו מהשבי, אף אחד לא להתקשר. "סמוטריץ היה בביקור הזוי בכפר עזה אבל לא נפגש עם תושבים ועם משפחות שכולות. אנחנו לא מעניינים אותם".
היא מדברת מביתה הזמני בקיבוץ רוחמה, שם חיות כ-180 משפחות מכפר עזה שעברו לשתי שכונות של קראווילות, לפי גודל המשפחות. 37 משפחות העדיפו בינתיים להשאר במרכז, בשפיים, ועוד כ-400 מחברי הקיבוץ גרים במקומות אחרים ברחבי הארץ לפי בחירתם. "החיים ברוחמה זה דומה ולא דומה. זה לא הבית, אנחנו אורחים כאן. מנהלים חיי קהילה עצמאיים. שומרים על מערכת חינוך נפרדת. הקימו לנו שכונה לתפארת ומנהלת תקומה התחייבה להתיישבות מחדש בכפר עזה". בקרוב היא מזכירה תחל פריחת הכלניות האדומה והמוכרת במרחב הנגב המערבי.
"אנחנו מניחים שכ-30% מהמשפחות לא יחזרו בסוף לכפר עזה. מקווים שאנשים ישנו את דעתם, וזה תלוי גם במצב הביטחוני. איבדנו את האמון בממשלת ישראל ובצה"ל שהפקירו אותנו ב-7 באוקטובר. זה דבר שהממשלה תצטרך לעבוד בו. הבית שלנו בכפר עזה נהרס ונשרף כליל. כל השכונה של הבתים שנהרסו כבר נוקתה ויש שם שטחים ריקים שמיועדים לבניה. אנחנו החלטנו לבנות מחדש, באותו המקום כמו שאהוד מנור כתב 'אין לנו ארץ אחרת', לא עושים רילוקיישן, מקווה שבדרך דמוקרטית נחליף את השלטון".
"התגעגענו אליהן מאד"
"אנחנו מאוד מתרגשים, כמובן, יש המון שמחה בלב", מספרת בקול רועד ל'דבר' הקולנוענית רונית איפרגן, חברת קיבוץ כפר עזה. "יש לי את השלט עם הפנים של דורון על הדלת. חיכיתי ליום שבו אני אוריד אותו. מאוד התגעגענו אליהן, וגם לקית' שצפוי להשתחרר בקרוב".
אך לצד השמחה, יש גם עצב. גלי וזיו ברמן, חברי הקיבוץ, אינם נכללים בעסקה הנוכחית. "אימא שלהם, מן הסתם, רוצה לראות את הבנים שלה, ואנחנו רוצים לראות אותם. ולא נפסיק להיאבק עד שנראה אותם", אומרת איפרגן. איפרגן מוסיפה כי הזמן הרב שחלף עד לשחרורן מוסיף לקושי. "בפעם הקודמת, לפני שנה, חגגנו את חזרתם של החטופים.
הפעם זה כבר הרבה יותר מורכב וקשה. אז היינו אופטימיים, חשבנו שכולם יחזרו יחד. ולא כך היה. הפעם, אנחנו לא יודעים באיזה מצב הן יגיעו. הן עברו סבל שאנחנו עדיין לא יודעים את מהותו, והזמן הזה הוא בלתי נסבל. זה באמת בלתי נתפס". איפרגן (50), תושבת קיבוץ כפר עזה מזה 15 שנה, הגיעה למקום לאחר שהתאהבה בו במהלך לימודיה במכללת ספיר. כיום היא שוהה עם חלק מהקהילה בשפיים, בעוד רוב הקהילה כבר עברה למגורים ארוכי טווח ברוחמה. היא ומשפחתה יעברו לשם בשבועיים הקרובים.
"גם דורון וגם אמילי היו דמויות בולטות בקיבוץ", היא מעידה. "שתיהן היו חלק מהלב הפועם של הקהילה, נשים עושות, אוהבות ופעילות מאז תקופת נעוריהן. הן היו חסרות מאוד, ואנחנו התגעגענו אליהן מאוד". אך כעת, דורון ואמילי יחזרו לקהילה שעברה 15 חודשים קשים מאוד, ולמקום שאינו ביתן. "רומי גונן חוזרת הביתה. לאמילי ולדורון אין בית – הוא חרב. עשינו כל מה שאפשר כדי שיהיה להן נוח, עם מעטפת שלמה שתספק כל מה שהן צריכות. המשפחות בנו להן יחידות ברוחמה, ויש להן אפשרות לחזור לשפיים אם ירצו. אבל את הבית שלהן ואת המיטה שלהן – את זה אי אפשר להחזיר כרגע".
איפרגן מוסיפה כי האתגר הנפשי משמעותי לא פחות. "אנחנו לא יודעים מה הן יודעות ומה לא. כנראה שנצטרך להודיע להן על כל החברים והחברות שלהן שכבר לא בחיים. הדור הצעיר שלנו עבר מכה קשה מאוד, והרבה מהשכנים שלהן נרצחו. הכי חשוב שהן ירגישו את החיבוק הענק של המשפחה והקהילה שלהן", היא מסכמת. "יש להן משפחות וחברים גיבורים שנלחמו בשבילן המון זמן, הורים מדהימים, וקהילה תומכת".
איפרגן מבהירה כי המאבק אינו נגמר, וחברי הקהילה ימשיכו להילחם להשבת כל החטופים. "אחד הדברים שאמרנו מהבוקר, כל הקיבוץ, הוא שאנחנו רק בתחילת הדרך. עד שלא יחזרו כולם, אנחנו לא יכולים לעצור. על החלקים הבאים של העסקה כנראה שנצטרך להילחם – על גלי וזיו, על חטופי קהילת שער הנגב צחי עידן ועמרי מירן, וגם על האחרים".
"קהילת כפר עזה חיבקה במשך שנים את המשפחות של הדר גולדין ואורון שאול. עשינו אירועים, נפגשנו כל יום שישי, דיברנו והתפללנו איתם במשך עשור. אנחנו לא שוכחים ולא מוותרים. לא נוותר לרגע על אף אחד מהחטופים. לא ניתן למדינה להיכנע ללחצים של קיצוניים. אנחנו נראה את כולם בבית".
