"תמיד חשוב לי לראות איך אישה צועדת עם כוח ועוצמה בעולם שלנו ומתגברת על דעות קדומות ושוביניזם", אומרת ל'דבר' רוית מרקוס, שכתבה, ביימה והפיקה את הסרט "נינה". הסרט מספר את סיפורה של נינה גורודצקי, שעלתה לארץ מגיאורגיה ב-1991, ובגיל 17 עברה תאונת דרכים קשה. מאז היא משותקת בפלג גופה התחתון. מגיל 19 היא מתאמנת בבדמינטון, התחרתה כספורטאית מקצועית והגיעה להישגים מרשימים ברמה הבינלאומית.

מרקוס מקווה שהסרט לא רק ירגש, אלא גם יצחיק. גורודצקי, בעלה דור קסל והמאמן שלה ליאון פוגץ׳ מראים לצד הדילמות והאתגרים גם צדדים קלילים. "ההומור בין שלושתם זה פשוט מזל לדוקומנטריסטים. כשזה קורה זה פשוט נס. יש אנשים שהם כל כך טבעיים ומצחיקים מול המצלמה. זה מזל שכל במאי דוקומנטרי מייחל לו".

אחד הדיאלוגים המשעשעים, אולי בגלל שהוא מנוגד כל כך לכובד המתבקש מדיון על נכות, מתקיים בערב במלון בין בני המשלחת בדמינטון שהגיעו לתחרות. הם מדברים על נישואים בין אדם נכה ללא נכה. גורודצקי אומרת: "אילולא הייתי נכה והיו שואלים אותי היום: היית מתחתנת עם נכה? 90% שלא". אמיר לוי, מתאמן נוסף שנמצא בחדר אומר לה: "התחתנת עם נכה בסוף", וגורודצקי צוחקת: "בסדר, אבל נפשי". המאמן פוגץ׳ אומר בחיוך: "אני תמיד אמרתי על דור: או שהוא מלח הארץ ואין אנשים כמותו, או שהוא סוטה", והחבורה כולה צוחקת.

"רק שלא יהיה 'מעורר השראה'"

בשנים שבהן הסרט צולם, גורודצקי הייתה לקראת גיל 40, ועמדה לפני הכרעה בין רצונה להביא ילד נוסף לבין האפשרות להתחרות במשחקים הפראלימפיים, עם כניסת ענף הבדמינטון לראשונה לתחרויות ב-2020. גורודצקי, שמרותקת לצמיתות לכיסא גלגלים, היא אישה בעלת שאיפות מקצועיות ומשפחתיות. נכותה משנית ואינה שיקול בצומת שהיא נמצאת בו.

"זה סרט על אישה שיש לה פשוט חיים מסעירים, האמת", אומרת מרקוס. "אישה חזקה, סקסית, מגניבה, מצחיקה – הכול! אישה מורכבת, לפעמים היא מקשה, היא בן אדם שלם ומלא". הייצוג של נכים בקולנוע לעיתים משמר דעה קדומה עליהם כקורבנות, כמסכנים שמתגברים על כל הקשיים שהם נתקלים בהם וכך הסרט מקבל את התווית ׳מעורר השראה׳. "רק שלא יהיה 'מעורר השראה'. לא רוצה לשמוע את הביטוי הזה! לא רוצה להיות 'מעורר השראה'!"

מרקוס, ילידת ארה"ב, עלתה לארץ בגיל 4.5 עם משפחתה. כבר יותר מעשור היא חיה בלוס אנג׳לס עם משפחתה וחיה על הקו. הנושא של הגירה קרוב לליבה, ואף שלא ציפתה לזה, הרקע של גורודצקי כעולה מבריה"מ לשעבר נוכח מאוד בסרט. "ההנחה של רוב האנשים שפוגשים מישהו נכה היא שזה מגדיר אותו, זה הכול, זה מה שעשה אותו, שינה אותו, בנה אותו. ההרגשה שלי הייתה שבעצם חוויית ההגירה שלה לישראל, שהייתה לא קלה, היא מה שעשתה אותה אישה חזקה שיכולה להתמודד עם כל דבר שהחיים זורקים אליה. זה נותן את הקשיחות הזאת שעוזרת להיות ספורטאי מקצועי".

הסרט מציג את ההישגיות שהייתה ערך גדול בבית גידולה של גורודצקי וניזון גם מהתרבות שממנה הגיעו. "אני מבינה ומזדהה עם מה זה עושה לעבור מקומות – זה מעצב אותך ומחזק אותך ועושה אותך יותר מעניין. אני תמיד רוצה לדעת איך זה היה לאנשים ואיך זה השפיע". אחרי אחת ההקרנות שהייתה בארץ גורודצקי אמרה למרקוס: "וואו, עוד יש לי קצת מבטא, אני לא מאמינה".

הכול נשאר במשפחה

הסרט נולד מתוך רצון של מרקוס לעשות סרט דוקומנטרי על ספורט, אבל היא לא הצליחה למצוא ספורטאי שהיא מכירה ויכולה להתקרב אליו, עד שקיבלה הודעה בקבוצה משפחתית: "תראו את נינה שלנו, היא זכתה בעוד מדליה. איזו גאווה!" מרקוס היא גיסה של גיסתה של גורודצקי: אח של מרקוס נשוי לליבי קסל, ואח של ליבי קסל, דור קסל – נשוי לגורודצקי. "פתאום הבנתי שאני כן מכירה ספורטאית מקצועית". מרקוס פנתה לליבי קסל, שגם היא במאית דוקומנטרית, והציעה לה שיעשו יחד סרט על גיסתה. קסל יצאה לצלם קצת ולבדוק מה הפוטנציאל, וחזרה למרקוס עם סיפור גדול יותר ממה שהן תיארו לעצמן: הבדמינטון נפתח לראשונה כענף פראלימפי וגורודצקי קיוותה להתקבל.

"לא היה נעים לה לסרב למשפחה", מספרת מרקוס, "אבל היא גם לא האמינה שבאמת ייצא מזה סרט, אז אמרה 'טוב, יצלמו קצת, ואז יראו שיש אנשים מעניינים יותר, מה יש לעקוב אחריי?"

משולש הגיסות לא עולה בסרט, אבל ברור שיש אינטימיות גדולה ואותנטיות של המצולמים שהיוצרות הצליחו להגיע אליהן בזכות ההיכרות רבת השנים והקרבה המשפחתית. "אני חושבת שהם באמת הרגישו מאוד נוח איתנו בזכות זה, וזה ממש היה מזל גדול, כי הגישה לדמות בסרט דוקומנטרי היא חצי מהעניין".

צוות הצילום יצא לדרך ב-2019 עם הרבה התלהבות לקראת המשחקים הפראלימפיים שתוכננו להתקיים ב-2020, "ואז הגיעה הקורונה. זה היה מאוד מבהיל כי כל העולם נעצר וזה היה שוק, היה נראה שאולי לא יהיה סוף לסרט. אבל במקום זה נוצרה סיטואציה מאוד מעניינת שהוסיפה לסרט כמה וכמה רבדים".

גורודצקי מחזיקה כמה זהויות: היא אישה, היא אם, היא ספורטאית, היא נכה, היא עולה והיא ישראלית. רוב הזמן הזהויות האלה משלימות אחת את השנייה, אולי מותחות אחת את השנייה, אבל גורודצקי לא נקרעת ביניהן. אבל אז מגיע הרצון שלה להיכנס להיריון, בדיוק ברגע שזה מפריע לשיא בקריירה הספורטיבית שלה. בסרט פוגץ' המאמן של גורודצקי מציב את שני הרצונות שלה כסותרים זה את זה, ואומר שעליה להכריע. בהומור האופייני לו הוא מדגיש את חוסר ההיתכנות של הגשמת שתי המטרות האלה דרך הבטחה שיחזור בתשובה אם תביא ילד לעולם וגם תגיע למשחקים הפראלימפיים.

"מעגל שלם של אנשים בונה עליה, כלומר יש סביבה מעטפת של אנשים שהשקיעו בספורטאית הזאת המון אנרגיה, המון מאמץ, המון תקוות, המון משאבים והיה עליה לחץ. מאוד אהבתי את המורכבות הזאת, ואהבתי גם לראות איך היא מתמודדת עם זה, שיש לה איזה שקט נפשי שאומר: 'אני יודעת מה אני מוכנה לסכן ומה לא, ואני אחיה עם זה'".

באותן השנים שתי ספורטאיות ענקיות, המתעמלת סימון ביילס והטניסאית נעמי אוסקה, עצרו את הפעילות שלהן כדי לקחת זמן לטיפול עצמי. הביקורת עליהן הייתה אדירה. גורודצקי קיבלה את ההחלטות שלה על פי צו פנימי מתוך נאמנות לעצמה. ביום שבו הכריזו שבשל מגפת הקורונה המשחקים הפראלימפיים יידחו, גורודצקי גילתה שהיא בהיריון. חודשיים אחרי ניתוח קיסרי היא חזרה להתאמן והגיעה להתחרות בקיץ 2021 במועד החדש שנקבע למשחקים הפראלימפיים.

"הייתי רוצה שיראו בכל העולם את ההשקעה בספורט הנכים בישראל"

מרקוס מספרת שאחת הקרנות שהיא פנתה אליהן לקבלת תמיכה בסרט סירבה בנימוק שהסרט לא מראה את המחיר שהילדים משלמים על הקריירה הספורטיבית של האימא. ״זה כל כך הרתיח אותי, כי היה לי ברור שעל ספורטאי גבר לא הייתה שאלה כזאת. כל הדברים האלה הוסיפו נדבכים על מה הסרט באמת. האימהוּת והיכולת שלה לשלב את זה הפכה לדבר שמאוד ריגש אותי ועניין אותי, ורציתי לחקור בסוף יותר".

מאז עליית הסרט לאקרנים, גורודצקי נבוכה מהרעיון שכל העולם יראה את זה. מרקוס סיפרה שהיה קשה לה לדמיין שבאמת ייצא מזה סרט. מצד שני, גורודצקי שמחה שזכתה למסמך משפחתי, שמתעד תקופה מאוד מיוחדת בחיים שלה.

הסרט מסתיים ב-2021, אבל גורודצקי עדיין לא פרשה, אף שהיא נחשבת למבוגרת בתחומה (43). אחרי 7 באוקטובר בעלה גויס למילואים, והיא לא יכלה להתאמן או לנסוע לתחרויות חשובות לקריירה שלה במשך ארבעה חודשים. אף שזה הוריד את הסיכויים שלה, גורודצקי שיחקה באליפות העולם והגיעה לתוצאות כל כך טובות שהיא התקבלה על סמך דירוגה הגבוה למשחקים הפראלימפיים בפריז ושיחקה בהם בקיץ האחרון.

מרקוס מאמינה שהסרט מציג סיפור אנושי אוניברסלי, שכל אדם, אישה, ספורטאי ואדם עם מוגבלות יכול להתחבר אליו, אך יהיה קשה להתקבל איתו לפסטיבלים בעולם בשל מוצאו הישראלי. "הייתי מאוד רוצה שיראו את הצד היפה הזה של ישראל, ההשקעה בספורט הנכים היא רצינית. הוועד הפראלימפי והארגון לספורט נכים עושים עבודה נפלאה והייתי רוצה שיראו את זה בכל העולם".

הסרט הוקרן לראשונה בישראל בפסטיבל הסרטים בחיפה בתחילת ינואר. ביום חמישי שעבר הגיע לפסטיבל הסרטים היהודי בלינקולן סנטר בניו יורק. הבכורה העולמית של הסרט הייתה בפסטיבל האינדי הנחשב סלאמדאנס (Slamdance), שם היה הסרט הישראלי היחיד שנבחר, והיה אחד מ-100 הסרטים שהשתתפו מתוך 13 אלף שהוגשו. בפסטיבל הסרטים היהודי של לוס אנג׳לס הסרט זכה בפרס אהוב הקהל.

הקרנה מתוכננת בסינמטק תל אביב לרגל יום האישה הבינלאומי ביום שישי 7 במרץ ב-12:00. להקרנות נוספות ניתן לעקוב אחרי מרקוס באינסטגרם או בפייסבוק.