הילדים בגן מציירים ציורים של רומי. המבוגרים מתקשים לנשום. בכפר ורדים התעוררו לחדשות להן קיוו כל-כך במשך למעלה משנה ושלושה חודשים – רומי גונן, בת היישוב, חוזרת הביתה. "אי אפשר לנשום. אי אפשר לעבוד. זה מחנק של התרגשות ועכשיו – שרק חס וחלילה לא יקרה משהו", אומרת בינת שוקרון. מחוץ למתחם החינוך במרכז הכפר עומדת שורה של מכוניות, וילדים קטנים רצים אליהן עם תמונות של רומי עליהן, צועקים: "רומי חוזרת, רומי בבית".
כל ההורים דומעים. המורות מבקשות שלא להתראיין כדי לא לפתוח פה לעין הרע, ונשארו עוד כמה שעות להעברת החטופות. עבור שוקרון, שגדלה עם אחיינה של רומי ומכירה אותה מגיל קטן, מדובר ב"וואו, פשוט וואו". "זו הייתה שנה קשה מאוד עבורנו. רואים את ההורים של רומי ברחוב, מתקשים להגיד שלום, רק להוריד את הראש ולהמשיך", מספרת שוקרון. ילדיה הקטנים, הראל ושקד, מכירים את סיפורה של רומי היטב. "ברור שהילדים יודעים. מספרים להם שיש ילדה שנעלמה, שמחכים לזה שהיא תחזור".
תמונתה של רומי תלויה גם מעל מיטתה של בתה של אלה בר. מאז הבוקר, אלה ובעלה אביב לא מצליחים לתפקד. "הילדים שואלים מדי פעם, 'מה יקרה אם רומי לא תחזור'. זו שאלה מחרידה. משהו שלא הרשנו לעצמנו לחשוב עליו בכלל כל הזמן הזה", היא מספרת. לדבריה, זה יום מורכב – המחשבות כעת הן על השלב הבא בחיי המשפחה: ההתמודדות עם החזרה והטראומה. "זה שיקום לכל החיים", היא אומרת. לדבריה, ייתכן שגם הקהילה כולה, שנכנסה עמוק לתוך האירוע במעורבות ובדאגה, תידרש לתהליך עיכול ממושך.
"לדעתי, עבור הכפר זו קודם כל שמחה גדולה, אבל כשנכנסים לרובד העמוק יותר – מבינים שהולכים לפגוש אדם שסחב את כל זה במשך 15 חודשים. זה מציף בהרבה מאוד מחשבות", מספרת דינה, שעובדת במרכז המסחרי של הכפר. היא מוסיפה שרבים בכפר, גם אלו שלא הכירו אישית את המשפחה, נדבקו באנרגיות החיוביות ששידרה המשפחה בצעדות ימי השישי. "רומי תשוב בחיים – זו הייתה המנטרה שליוותה אותנו כל הדרך".
בכפר ורדים חיים כ-8,000 תושבים. בשנה האחרונה, חלק גדול מהם השתתף בצעדות החטופים בימי שישי, מהכניסה לעיר עד קיר החטופים, שתמונתה של רומי פותחת אותו. המסלול מסתיים במיצג של פרפרים סרוגים. בימי רביעי, אחת לחודש, כל היישוב לובש תלבושת מנומרת כמחווה למרקם האהוב על רומי. "יש פה כעס, ושמחה, ועצב, וזעזוע. איך נתנו לזה להימשך כל-כך הרבה זמן", אומר משה, שעובר ליד מיצג החטופים בדרכו הביתה לצפות בחדשות. לדבריו, עד שכל החטופים יחזרו, הוא לא יצליח להירגע. "וגם אחרי שיחזרו, אין מחילה על ההפקרה".
בחזרה להורים שמחכים מחוץ לבית הספר – ביתה של קרן מטסרו מספרת לה שהבוקר ציירו הילדים בגן ציורים לרומי. קרן מחויכת ושמחה, כמו שלא ראתה אותה מזה חודשים. "זו שמחה של כל היישוב. של שכנים שרואים אחד את השני ומחייכים", אומרת מטסרו. "היו לנו חודשים קשים מאוד במלחמה הזו, וחזרתה של רומי זה הניצחון הקטן של הכפר. עוד ננצח בגדול, נכסח את מי שצריך. אבל קודם שרומי תחזור".
