מאות אנשים נרגשים הגיע עם שעות בין ערביים לכיכר החטופים בתל אביב, לצפות בשובן של שורדות השבי רומי גונן, אמילי דמארי ודורון שטיינבכר, שחזרו לביתן היום (ראשון) עם תחילת מימוש הסכם הפסקת האש ועסקת חטופים. מתח והתרגשות אחזו בקהל לאורך כל השעות עד שחרורן המיוחל. בכל פעם שתמונתן מהסרטונים הזרים שודרה על המסך, הקהל מחא כפיים סוערות.
השידור על המרקע עבר מערוץ 12 לכאן, ומדי פעם הועבר השידור לכיכר החטופים, שם התלחשש הקהל בניסיון לחפש את צוותי השידור. בין המוני הצופים שגדשו את הכיכר, התרוצצו עשרות צוותי שידור של רשתות זרות. מרוב התרגשות ולחץ, הקהל לא היה מרוכז בכל רגע מהשידורים והסתובב בעצבנות. "התלבטתי אם לשבת בבית או לבוא לצפות", סיפרה תמי של (עבודי) מתל אביב.
"החלטתי שאני אבוא בשביל להרגיש את האנרגיות וההתרגשות. אני שמחה שבאתי כי התחושות הללו מורגשות מאוד", היא מוסיפה. "התחושות מעורבות, קשה לדעת שיש עוד כאלה ששם, ואין לי אמון בממשלה שתביא את כולם".
איתי רג'יניאנו (19) מרמת גן, חניך במכינת 'פארן': "באתי כי רציתי לראות פרצופים של אנשים ולהרגיש תחושת שייכות. אני מרגיש מצד אחד שמחה ענקית, ומהצד השני זה מרגיש שזאת עסקה עם השטן. מנסים להתרכז בשמחה ובזה שהן השתחררו, אבל זה שלא כולם חוזרים עכשיו, זה לא פשוט".
המחאה ליד הקריה קטנה, אבל המפגינים נחושים
בגשר בגין, ליד הקריה, האווירה הייתה קודרת יותר. התכנסו שם עשרות מפגינים, הדבקים במאבק להחזרת החטופים כולם.
עמית ברנע, בת 37 מיפו: "הצטרפתי למחאת בגין לפני שנה והיא דרשה עסקה בה כולם יחזרו. המסר הוא שכולם כולם צריכים לחזור. כבר חודשים ארוכים אני מגיעה כל יום. בעולם הציני שאנחנו חיים בו לחץ ציבורי זה הדבר היחיד שעוזר. אני חוששת שהציבור יהיה מדושן עונג מהחזרה של השלב הראשון".
יוחאי דוננה, יליד ניר יצחק המתגורר בקיבוץ יקום, סיפר שהוא מגיע לבגין מדי ערב. "כל כמה שבתות אני נוסע לכרמי גת, מקום מושבם של מפוני ניר עוז. אני מגיע לפה בגלל ליאור רודאיף וטל חיימי שנרצחו באותו יום ונחטפו. גדלתי עם ליאור ואני מכיר את טל. צריך לזכור שלא כולם חוזרים, להילחם עד החטוף האחרון".






