נשיא סין שיי ג'נפינג, שעלה לשלטון ב-2013, שם לעצמו מטרה: להפוך את המדינה המאוכלסת ביותר בעולם למעצמת כדורגל, ובעתיד אף לארח טורניר מונדיאל. כדי לעשות זאת הוא הפך את הליגה הסינית לליגה עם הצמיחה הכלכלית הגדולה בעולם, אישר הגדלת תקציבי הקבוצות המקומיות ואף הורה להקים 20 אלף בתי ספר לכדורגל ברחבי המדינה. כדי לחזק את הנבחרת המקומית הוחתם המאמן האיטלקי האגדי מרצ'לו ליפי בן ה-68  שזכה בעבר ב-5 אליפויות איטליה עם יובנטוס ובאליפות עולם עם נבחרת איטליה במונדיאל 2006. ליפי נבחר לתפקיד כי הוא מכיר כבר את הכדורגל הסיני אחרי שאימן במשך 3 שנים מוצלחות את אלופת סין ר.פ גוואנגז’ו אתה זכה ב-3 אליפויות רצופות ובאליפות אסיה לקבוצות.

לצד פיתוח הפרויקט הלאומי, בשנה האחרונה תפסה הליגה הסינית תאוצה עם רכישות בעלות כללית של 517 מיליון יורו. בעזרת הכסף הזה נחתו בליגה המקומית כוכבים ברמה העולמית כמו הולק, קרלוס טבס, אוסקר, אובי מיקל, אקסל ויסטל, רמירז, פאוליניו ואפילו ערן זהבי שלנו.

בנוסף לשמות המוכרים הגיע גם החלוץ הניגרי אודוין איגהלו בן ה-27 שעבר מווטפורד האנגלית לצ'אונגיצ'און יאטאי תמורת 20 מיליון ליש"ט. שמו אולי מוכר פחות מכוכבים אחרים שהיגרו מזרחה, אך מאחוריו מסתתר סיפור ייחודי על בן אדם שהגיע ממציאות חיים קשה, ובחר להשתמש בחלק מהכסף הגדול שירוויח בסין בכדי להשקיע בילדים הקטנים שהחיים לא האירו להם פנים, בשכונה קשת היום בה גדל במחוז לאגוס בניגריה. בזמן שהמיליונרים החדשים בסין מפרסמים תמונות עם מכוניות פאר וחיי לילה טובים. אודוין איגהלו לא שכח את מה שעבר ומאיפה הגיע והחליט לבנות בית היתומים בשכונה בה גדל.

איגהלו גדל בשכונה קשת יום בניגריה. כשהיה ילד, התאמן במגרש הכדורגל המקומי בעל השם המחייב "המרקנה". הוא נהג לבעוט בפחיות ברגלים יחפות מסביב לרחוב הראשי של הגטו אג'יגנל בעיר לאגוס בזמן שאמו עבדה 17 שעות ביום במכירת משקאות קלים ומים מינרליים בשביל לקנות לאיגהלו, הקטן שבשבעת ילדיה, נעלי כדורגל ראשונות.  "אני הגעתי מהגטו, שלא היה בו 24 שעות חשמל או מים טובים" הוא מספר, "היו כבישים רעים והשכונה הייתה קשוחה. היינו הולכים לשחק יחפים ברחבי הרחובות והיינו בועטים בפחיות ישנות, בבקבוקים ולפעמים אפילו בתפוזים".

עוד הוא מספר כי בזמן ששיחק בקבוצתו הראשונה ה'אולודי ווריורס' במגרש "המרקנה" המקומי,  באחת מנקודות הקרן ישבו נערים סוחרי סמים ולעתים היה מתפתח קרב יריות בינם לבין המשטרה המקומית. איגהלו וחבריו לקבוצה היו נשכבים על הרצפה, מחכים שהיריות יפסיקו, וממשיכים את האימון כרגיל. בגיל 17 זכה להזדמנות הגדולה בחייו ועבר לקבוצת לין בליגה הנורבגית. כשירד מהמטוס הוא ראה לראשונה שלג והחליט לטעום את טעמו. ההתחלה במדינה הצפונית הייתה קשה לילד בן ה17 שפתאום היה לבד עם 2 צעירים ניגרים נוספים במדינה זרה ומרוחקת, עם מזג אוויר קר, תרבות אחרת ושפה לא מובנת. כשאחד מחבריו הניגרים החליט לחזור למולדתו, גם איגהלו חשב לעצמו להצטרף אליו. לבסוף בחר, ולא בפעם האחרונה בחייו, להישאר ולהתמודד עם הקושי. הוא סיפר שהוא חשב לעצמו שהוא כבר עשה דרך כל כך ארוכה וקשה כדי לצאת מהגטו, שאין סיכוי שהוא ישבר ויחזור לשם שוב.

אחרי 20 משחקים בהם כבש 9 שערים נמכר הכישרון הצעיר לקבוצת אודינזה האיטלקית השייכת למשפחת פוצו. אחרי עונת בכורה קשה בליגה האיטלקית, נשלח בהשאלה לקבוצה השנייה של משפחת פוצו, גראנדה הספרדית. בספרד המשיך אודוין איגהלו להתקדם ותוך שנתיים עזר לקבוצתו לעלות 2 ליגות עד ליגה הבכירה. ב-3 העונות שלו בלה-ליגה התקשה להרשים וכבש 13 שערים ב73 משחקים. בקיץ 2014 נשלח שוב להשאלה, הפעם לאנגליה לקבוצה השלישית של משפחת פוצו, ווטפורד האנגלית שבאותו הזמן הייתה בליגה השנייה – הצ'מפיונשיפ. שם סוף סוף התפרץ הכישרון האדיר והחלוץ התחיל לכבוש בצרורות. את עונת הבכורה שלו סיים עם 20 שערי ליגה ועליה לליגת הפריימר ליג. בווטפורד הניגרי הפך ליקיר האוהדים ולאחד מכוכבי הקבוצה. הוא המשיך את בכושר מצוין גם בפרמייר ליג, וכבש 16 שערי ליגה בעונת הבכורה שלו. בכך היה לשחקן האפריקאי הראשון מאז יעקובו, אקס מכבי חיפה, שכובש 16 שערי ליגה בעונה אחת בפרמייר ליג.

העונה האדירה שלו משכה תשומת לב והתעניינות מקבוצות רבות מרחבי אירופה, אנגליה וסין, אבל החלוץ בחר להישאר נאמן לקבוצתו וסרב בנימוס לכל ההצעות. עם זאת, בעונה זו נרשמה ירידה חדה ביכולותיו של החלוץ, שכבש רק שער אחד מתוך 18 משחקים ואיבד את מקומו בהרכב. ירידה זו הובילה לכך שהקבוצה והחלוץ החליטו להיפרד. איגהלו רצה להישאר באנגליה אבל ווטפורד העדיפה את ההצעה הנדיבה יותר של הסינים בעלות של 20 מיליון ליש"ט.

במהלך המעבר אודוין איגהלו התראיין וסיכם תקופה בחייו "אני מודה לאלוהים שהיה טוב אליי. הייתי הרבה שנים אם משפחת פוזו, אבל הרגשתי שאני צריך ללכת בגלל שאני רוצה לשחק יותר" איגהלו לא רצה לעבור לסין, אבל ווטפורד הכריחה אותו. "היו לי עוד הצעות באנגליה, אבל הקבוצה רצתה עוד כסף. אני לא אומר שאני לא אוהב כסף, אבל הייתי מעדיף להמשיך לשחק באנגליה".

ואולי דווקא בסין יתחיל שוב מחדש את מסע הקסם שלו, ולא רק בכדורגל. צעד חשוב לעבר המסע הזה הוא עשה כאשר במהלך המעבר הודיע על בנייתו המתקדמת של בית היתומים "איגהלו" שנבנה בימים אלו בעזרת כספו בשכונה ממנה הגיעה מלאגוס. "אני מתכוון לפתוח בית יתומים בלאגוס שנה הבאה. אני לא עושה את זה כדי שאנשים ישבחו אותי. אני תורם עוד לפני שהצטרפתי לווטפורד. מאז שאלוהים בירך אותי אני עוזר לילדים ואלמנות בניגריה. אני לא מיליונר אבל יש הרבה אנשים שחשובים לי בלאגוס ואני רוצה לעזור להם". הבחירה של אודוין איגהלו להשקיע בילדים שגדלים בסביבת עוני ופשע בשכונת הגטו בה הוא גדל בהחלט אינה מובנת מאליה, בעולם הכסף והזוהר של כדורגלני העולם בימינו. שוב מוכיח איגהלו שבדרך שעשה, יש הרבה יותר מרק כדורגל.