חבריהן ובני משפחותיהן של דניאלה גלבוע, לירי אלבג, נעמה לוי וקרינה ארייב צפו בהתרגשות בשחרורן משבי חמאס לאחר 477 ימים. סביב בתי המשפחות התארגנו חגיגות עממיות ונשמעו קריאות שמחה כשהשחרור הפך לוודאי.

חברותיה של דניאלה גלבוע בפתח תקווה: "חזקות ביחד, שמחות ביחד"

חברותיה של התצפיתנית דניאלה גלבוע מפתח תקווה התכנסו בביתה של החברה טל יוסף לצפות יחד בשחרורה. שירה חן (21), חברה טובה של גלבוע עוד מימי חטיבת הביניים, מספרת על ההתרגשות הגדולה: "וואו, כיף, אושר, אושר לא נורמלי", היא אומרת ומשתנקת, "לראות אותה ככה, חוזרת הביתה, לראות את הפנים שלה שוב, לראות אותה שמחה, מרימה ידיים כניצחון. זה משהו מדהים, אי אפשר לתאר אפילו".

"אנחנו חוגגות, שמחות, בוכות, שרות, מה לא", אומרת חן, "אנחנו מכירות מימי החטיבה, היינו כולנו יחד עם דניאלה באותה הכיתה. חלקנו חברות יותר טובות, פחות טובות, אבל מאוד התגבשנו גם בעקבות המצב, מתחילת המלחמה, ונהיינו מין חבורה כזאת גדולה. ועכשיו אנחנו ביחד, חזקות ביחד, שמחות ביחד".

"היה לנו כל כך הרבה פחד עד עכשיו, ויש חשש וחוסר ידיעה לגבי המצב שלה מכאן והלאה, אבל אני חושבת שכל עוד היא פה, הכל בר תיקון", מספרת חן, "כל מי שאוהב אותה נמצא פה ומקיף אותה. גם מי שלא מכיר אותה, נמצא פה ומקיף אותה. ואני חושבת שהסיוט מאחורינו, ומכאן זה להשתקם כמה זמן שצריך ובאיזו דרך שהיא תרצה ותוכל, כמובן, בכל הפרטיות שניתן. אנחנו ניתן לה את הכול. וכל עוד האימה מאחוריה, אפשר להתגבר על הכול".

"משמח שהשכונה כולה כאן. לא מובן שקיבלנו את דניאלה בחזרה"

ברחוב העצמאות בשכונת כפר גנים, בו מתגוררת גלבוע, התכנסו מאות חוגגים. שלוש מהן למדו עם גלבוע בבית הספר: טליה דן (19), שירה קמר (20) ורותם דשט (20). "אני מאוד מתרגשת שהיא חזרה אלינו", מספרת דשט, "זה שווה יותר מהכול. אנחנו מחכות לכולם". לדברי קמר, "אין לנו מילים לתאר את ההתרגשות. חיכינו לה יותר מכל דבר, זה משמח מאוד שהשכונה כולה כאן, אנחנו שמחות בשבילה". דן אומרת: "זה כל כך לא מובן מאליו שקיבלנו אותה חזרה, ואנחנו מחכות לראות את כולם בבית".

אלה נוריאלי (10), שכנתה של גלבוע: "אני כל כך מתרגשת. אני מחכה שהיא תבוא. שנה וחצי חיכינו להודעה שהיא חוזרת. כל המשפחה מאוד מתרגשת".

ברחוב עומדות שושי בן יורם (76), שמתגוררת ברחוב של גלבוע, ושולי שרב (68) שבאה לתמוך. "זה מאוד מרגש אותי לדעת שהילדה מהשכונה שלי חוזרת", אומרת בן יורם, "אין שמחה יותר גדולה. ברגע ששמענו כל כך התרגשנו". שרב אומרת: "זה מרגש, עוצמתי. אי אפשר להסביר את הרגש הזה. פשוט התחלתי לבכות ולשמוח שהן יצאו מהגיהנום".

רבים מניפים את דגלי ישראל, חלק מכינים שלט ענק עליו נכתב 'ברוכה הבאה'. אחד התושבים מציב במקום עמדת די-ג'יי מאולתרת ומתחיל להקפיץ את כולם עם מוסיקה שמחה. תושבים חרדים ודתיים שמתגוררים בשכונה אינם מתקרבים, כדי לא לחלל את השבת, אך מתבוננים בנעשה מרחוק.

בכניסה לבניין בו מתגוררת משפחת גלבוע הוצבו שני שלטים מאולתרים. על אחד נכתב "גיבורה שלנו, אוהבים אותך" ועל השני "דניאלה, שמחים שאת בבית".

מושב ירחיב: צעדת דגלים ספונטנית

במושב ירחיב שבשרון, בו מתגוררת התצפיתנית לירי אלבג אורגנה באופן ספונטני עצרת שמחה ותהלוכה. ילדי המושב עברו בין הבתים וחילקו דגלי ישראל, והצועדים הגיעו עד לצומת הכניסה למושב, שקרוב מאוד גם ליישוב מתן הסמוך.

אמיר מלאכי, ליעד דפנה, ודביר חדד, בני 13, השתתפו בארגון התהלוכה. חדד: "ראינו בטלוויזיה שהיא חזרה, אבא שלי לא ראה כי הוא שומר שבת". מלאכי: "ישר שלחנו הודעות בקבוצות שכולם יבואו, לקחנו דגלים, ועזרנו לארגן". הם מספרים שפלג, המדריך שלהם בתנועת הנוער, ארגן את העצרת יחד עם ליאת מלאכי, אמו של אמיר, וחברתה גלית אדם.

אריאלה אקשם, תושבת המושב, מספרת: "אנחנו בעננים, זו היתה שנה וחצי של סיוט, זה לקום עם לירי, לישון עם לירי". גלית אדם מוסיפה: "עם כל החטופות, אבל אחת שהיא במיוחד, שלנו מהמושב". אקשם: "לראות אותה בטלוויזיה, מחויכת, רעננה, שמחה, זה מרגש. ההורים שלה, אלי ושירה עברו גיהינום, תקופה לא פשוטה. אבל אנחנו האמנו שהן יגיעו, דיברנו על זה בדרך, בכל הפרשות החלה שעשינו עם המשפחה, ידענו. ועדיין יש תחושה קשה על החטופים שלא חזרו".

דניאלה שמחי, תושבת המושב ומורה להיסטוריה, מספרת שהתלבטה עם חברתה האם ללכת להעיר בבוקר את שכנתה שומרת השבת ולספר להם על השחרור. "היא תרצה, היא תרצה", היא אומרת, "אנחנו ממש מתרגשים, המושב הוא מקום קטן, כולם מכירים את כולם".

הרב מנחם לוין, מייסד בית חב"ד במושב, אומר ל'דבר' שתושבי המושב כלל לא היו בטוחים שהשחרור ייצא לפועל. "לא רצינו 'לפתוח עין'", הוא אומר, "אבל מתפללים לשמה. רק אתמול הייתי אצל המשפחה, והבאנו להם פמוט מהודר בשביל לירי.

"זה סיפור מיוחד, הקשר עם משפחת אלבג", מספר הרב לוין, "הם חדשים במושב, והכרנו אותם רק במקרה, כי ארגננו הפנינג בכניסה למושב וביקשתי למשוך מהם חשמל. זה היה חודשים בודדים לפני האסון. מאז, ביקרנו שם מספר פעמים, ולבקשתם, ספר התורה שלנו, שנמצא כאן ליד, שהה בחדר שלה ימים רבים. אפילו השגנו לה שטר של הרבי מליובאוויטש, שתלוי בבית המשפחה".

ירושלים: "אושר גדול שקרינה חוזרת"

בשכונת פסגת זאב בירושלים חגגו את שחרורה של קרינה ארייב, תושבת השכונה. בכניסה לבניין בו מתגוררת משפחתה תלוי פוסטר עם תמונתה, ומעליו מדבקה 'משיח מגיע'. הודיה וחיים, שמתגוררים בשכונה, מספרים: "אנחנו מכירים את קרינה מהשכונה, היא בן אדם מדהים, חסרה לנו בשכונה מאוד. זה אושר גדול שהיא חוזרת, ואנחנו מתרגשים מאוד".

"הייתה שנה וחצי מאוד קשה פה", מספרת עליזה, תושבת השכונה, "אני לא מאמינה שהיא חוזרת. אני לא יכולה לראות מה קורה עכשיו בגלל שבת". ז'ורזט, גם היא מתגוררת בשכונה, הוסיפה: "אנחנו מחכים לחזרה של כל החטופים והחטופות".

על הגדר של תיכון טדי קולק בשכונה, בו למדה ארייב, תלוי שלט הקורא להשבתה. תושב שעובר לידו אומר "ברוך השם, אפשר כבר להוריד את השלט".

כיכר החטופים: "שמחה והקלה, אבל יש עוד 90 איש שצריך להוציא"

מאות אנשים התאספו בכיכר החטופים, בו הוקרנו על מסכי ענק שידורי הטלוויזיה משחרור החטופות. בין השידורים הושמעו שירים, בהם 'הוטל קליפורניה', 'דרך ארוכה', 'יש לך אותך', 'שיר לשירה', 'אמא לו הייתי יכול', 'היום' ו'אנחנו לא צריכים'. אבל למרות השמחה, הנוכחים לא שכחו את מי שעוד נשאר בשבי: באחת ההפסקות מהשידור, הכרוז הקריא ברמקול את שמותיהם של כל 90 החטופים והחטופות שעדיין בשבי, ואחרי כל אחד מהם הקהל זעק "עכשיו!".

אחד הרגעים המרגשים היה כשחברותיה של נעמה לוי קרעו מעל ידיהן את הצמידים שנשאו את שמה. הן הניחו אותם יחד על הכיסא הצהוב עם תמונתה של גלבוע שהוצב בכיכר, ועתה כבר אין בו צורך. "כל כך הרבה זמן חיכינו להוריד את זה", מספרת רווית שלם (19), חברתה של האחות מיכל לוי, "מהרגע שיצאו הצמידים שמנו אותם".

דגנית פרישקו (46) מרמת גן צפתה בבכי בשחרור החטופות שהוקרן על המסך. "מצד אחד יש ארבע גיבורות שיוצאות הביתה, ומצד שני יש 90 חטופים, אחים ואחיות שלנו, שנמצאים בעזה".

ארנון הרשקוביץ (49) מהוד השרון, מספר שהוא מרגיש "תחושות מעורבות. יש שמחה והקלה גדולה, ראיתי אותן יוצאות מהרכבים, וזו הייתה שמחה עצומה. אבל יש שם עוד 90 איש שצריך להוציא."

"אני מתנדב במטה הרבה זמן", הוא מספר, "הרבה יותר מדי זמן". הרשקוביץ משתתף בפרויקט 'המשקפיים של שלומי', שמציג במשקפי מציאות מדומה את אירועי 7 באוקטובר מנקודת מבטו של שלומי זיו, שנחטף ממסיבת הנובה ושוחרר.

דני מירן, אביו של החטוף עומרי מירן מנחל עוז, אמר על הבמה: "עם ישראל יודע להיות איתנו בשמחות. תודה רבה שבאתם בספונטניות להיות איתנו בכיכר".