אזרחים נרגשים הגיעו היום (שבת) לקבל את פני ארבע השבות נעמה לוי, קרינה ארייב, לירי אלבג ודניאלה גלבוע, במתחם המסוקים שבבית החולים בילינסון בפתח תקווה.
בני משפחת גליסמן: שמחה, פרח, עוז, שני וניב, המתגוררים בקומה 20 המשקיפה על המתחם בפתח תקווה, הכינו שלטים ותלו דגלים לקראת שובן: "השלטים מביעים קמצוץ ממה שאנחנו מרגישים, אין אושר יותר גדול מזה. אנחנו עם מאוחד, למרות שיש כאלה שרוצים לפלג בינינו. עם ישראל חי". במרפסת החלה מסיבה קטנה עם השיר 'השם אוהב אותי' של ששון שאולוב.
תמי גונן, אימו של סמ"ר אביב גונן שנפל באסון המסוקים, הגיעה עטופה בדגל ישראל לקבל את פניהן במתחם: "דניאלה טוב ששבת הביתה, לא צריך יותר מזה".
![תמי גונן, אימו של סמ"ר אביב גונן שנפל באסון המסוקים, במתחם בבילנסון (צילום: יהל פרג')](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2025/01/250125tami-1-688x387.jpeg "תמי גונן, אימו של סמ"ר אביב גונן שנפל באסון המסוקים, במתחם בבילנסון (צילום: יהל פרג')")
מירב ממן, המורה של קרינה ארייב בתיכון טדי קולק בירושלים, הכינה שלטים מבעוד מועד והגיעה עם כל המשפחה ממעלה אדומים: "היה ממש קשה לחשוב על מה שהיא עוברת שם, על הילדה העדינה והאצילה שהיא. חששתי באיזה מצב נקבל אותה לאור התמונות. והיום, הלב מלא בשמחה ואושר גדול. אחרי דמעות של אושר יצאנו לדרך כשראינו אותן על שתי רגליים, יצאנו לכאן. אני בטוחה שהיא לא תראה אותנו אבל אי אפשר לשבת בבית".
רז הדר ובנו פלג בן ה-3 חודשים, עשו את דרכם למנחת המסוק, כשעל העגלה תלוי דגל ישראל: "באנו להתאחד עם כולם, להצטרף לשמחה שמהולה בעצב על העובדה שיש עדיין יש חטופים בעזה, יש ומשפחות שכולות והרבה נרצחים. זו התחלה של הריפוי שלנו".
איתן מועלם, דודה החורג של לירי, סיפר בבית החולים: "אנחנו מאוד מתרגשים, מאוד מאושרים, אושר עילאי אבל לא נהיה שלמים עד שלא כולם יחזרו. רוצים את כולם, ושכל החיילים שנלחמו עבורם יבריאו ויהיו שלמים. עם ישראל עם הנצח. שיביאו את כולם, גם את מי שמת שיביאו לקבורה".
אליעזר וייס (37) ממודיעין עלית, חרדי ממאה שערים ואב ל-12, שהה בבית החולים שניידר לצד בתו שמאושפזת שם בימים האחרונים. הוא גילה על שהחטופות מגיעות לבית החולים כשירד להכין קפה. ״במהלך השבת כמובן שלא התעדכנתי, כשראיתי מאבטחים לובשים ווסטים צהובים נפל לי האסימון, אמרתי או ראש הממשלה מגיע או חטופים חוזרים. ראינו מהחלון את המסוק והייתה התרגשות באוויר. הלוואי ויחזרו כולם". וייס מדגיש שלמרות שאולי נראה מהצד שהחרדים הם חברה אחרת, הוא נמצא באוצה סירה עם כל שאר העם, "ייקח הרבה זמן עד שנוכל להגיד שזה מאחורינו. באותו יום בשמחת תורה – בכיתי כמו כולם. היו לנו רגעי עצב וכעס ושמחה כשחיסלו את את רבי המרצחים״.
