שורשי היניקה – בין גנדי לקיבוץ

בשנת 1969 השתתפה אלה בהאט ההודית בקורס מקצועי על עבודה וקואופרטיביים שהתקיים ב'מכון האפרו-אסייתי' של התנועה הקואופרטיבית בישראל. בהאט התמנתה שנה לפני כן לראש המחלקה לנשים בעבודה בקונגרס הלאומי של האיגודים המקצועים בהודו. הביקור בישראל הותיר בבהאט רושם עמוק.

"מה שעניין אותי הכי הרבה בישראל היה הרעיון שאיגודים וקואופרטיבים יכולים לעבוד ביחד", נוהגת בהאט לומר בהזדמנויות ששואלים אותה על שורשי היניקה שלה כמנהיגת פועלות מהפכנית. התנדבות והעבודה של בהאט בקיבוץ היוו השראה להקמת סווה כתנועה שמשלבת איגוד מקצועי וקואופרטיביים יחדיו.

אלה בהאט "עוני ואלימות הם לא יצירת אלוהים אלה יצירת אדם. עוני ושלום לא יכולים להתקיים במשותף" (צילום:Mohan Juneja / ויקימדיה קומונס).

אלה בהאט "עוני ואלימות הם לא יצירת אלוהים אלה יצירת אדם. עוני ושלום לא יכולים להתקיים במשותף" (צילום:Mohan Juneja / ויקימדיה קומונס).

בשנת 1917 הוביל גנדי, המנהיג ההודי הנערץ, שביתה של עובדי טקסטיל. קווי הפעולה שהנהיג – מאבק לא אלים, הגברת הכוח הפנימי של העובדים, הרעיון שאיגוד צריך להקיף את כלל חיי העובד גם בבית וגם בעבודה, היוו יסודות ערכיים ורעיוניים לארגון שיוקם שלוש שנים מאוחר יותר. כמה שנים לאחר ששבה מישראל, היתה באהט לראש ענף הנשים באיגוד הטקסטיל (TLA), שהוקם בשנת 1920 גם הוא על ידי אישה בשם אנסויה סראבהי – Anasuya Sarabhai, דרכו פגשה את מציאות החיים הקשה של הנשים במדינה ההודית גוג’אראט. באהט אמרה בראיון בשנת 2011, שהיא רואה את העבודה של סווה כהמשך למאבקו של גנדי לחופש, "התנועה שלנו היא תנועה לחופש בהמשך לקו הפילוסופי של גנדי. הוא דיבר על חופש פוליטי אבל עם חופש אישי, התעלות ואמונה בעצמך."

בשנת 1971 קבוצת עובדות שעסקו כמובילות עגלות ומעמיסות בגדים בשוק של העיר אמדאבד פנתה אל באהט, בבקשה שתעזור להן למצוא דיור בעיר. באהט נפגשה עם הנשים, ואלו סיפרו לה על תנאי העבודה הקשים, השכר הנמוך שהן מקבלות מקבלני העבודה ועל כך שהן חסרות הגנה כלל. אט אט חילחלה ההבנה אצל באהט כי יש צורך ליצור מקום מיוחד עבור נשים אלו.

בהאט מספרת שהניסיון המקצועי שלה ב TLA הפך אותה להיות מודעת לשני פערים משמעותים בפרקטיקה של איגוד מקצועי. הראשון הוא הפערים בין המגזר הפורמאלי והלא פורמאלי בהודו. "באופן אירוני, נהייתי מודעת לסקטור הבלתי פורמאלי כשעבדתי בסקטור הפורמאלי. אחד היה מוגן והשני לא, למרות ששניהם תרמו לכלכלה הלאומית".

אלה בהאט: "מה שעניין אותי הכי הרבה בישראל היה הרעיון שאיגודים וקואופרטיבים יכולים לעבוד ביחד"

הנסיון של סווה

הארגון סווה – SEWA התאחדות נשים המועסקות עצמאית, הוקם רשמית בשנת 1972, עם 318,000 עובדות, כארגון הקשור לאיגוד הטקסטיל. כיום הוא איגוד מקצועי של 1.75 מליון נשים נשים עובדות, הפועל ב- 50 מחוזות ו-12 מדינות בהודו. סווה מהווה שילוב של שלוש תנועות רעיוניות וכוחות עצומים – תנועת העבודה, תנועת הנשים, והתנועה הקואופרטיבית. מטרתו היא לארגן נשים ולסייע למאמציהן המשותף להשגת צדק סוציאלי ושוויון. כיום חברים בארגון 130 קואופרטיבים, 181 קבוצות יצרניות לא עירוניות ומספר ארגוני עזרה סוציאלית.

האתגר הראשון היה להפוך את התאגדות הנשים, לאיגוד מקצועי מוכר. עד אז התאגדויות עובדים היו של בעלי מקצוע משותף, כמו עובדי הטקסטיל או העץ. סווה ניהלה מאבק מול שלטונות הודו שטענו כי התאגדות נשים אינה יכולה להיות רשומה, מכיוון שאין למולה מעסיק ברור שנגדו מתאגדים.

סיווה, איגוד הנשים העצמאיות מארחות את הילארי קלינטון (צילום: U.S. Department of State/ Flickr)

הניצחון של סווה ביסס את תפיסת הארגון – התאגדות של נשים היא מקיפת חיים, ואינה צריכה להיות בהכרח מול מעסיק מתחום מסויים. בהקשר הזה בישראל, ההסתדרות הכללית הייתה ביתם של כל העובדים ולא הייתה חלוקה למקצועות. התפיסה הכולית של חיי העובד היא ייחודית בעולם והניסיון הישראלי נתן את אותותיו גם שם.

תעסוקה ועצמאות

סווה מפעילה פדרציה של 130 קואופרטיבים. ההתאגדות הכלכלית במסגרת קואופרטיביים יוצרת רשת חברתית בה קטנים הסיכונים של האישה היחידה למול תנאי טבע משתנים, כגון שטפונות או בצורת, ובתנאי מיתון. הפעילות במסגרת קואופרטיב ממנפת ומגדילה את כוח הקנייה והמיקוח של נשים אם בקניית ציוד טכנולוגי או חומרי גלם, דבר המגדיל את יכולת התחרות בשווקים מקומיים ואיזוריים מול המפעלים המאורגנים.

סווה משתמשת בשני מושגים מרכזיים כמטרות שלה. תעסוקה מלאה ועצמאות (self-reliance). בתעסוקה מלאה הכוונה לביטחון תעסוקתי, ביטחון בהכנסה, ביטחון תזונתי וביטחון סוציאלי. בעצמאות הכוונה היא שנשים יכולות להיות אוטונומיות ובעלות יכולת להסתמך על עצמן, בצורה יחידנית וכקולקטיב, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת יכולת קבלת החלטות שלהן.

חנות של SEWA (צילום: U.S. Department of State/ Flickr)

בראיון למגזין ההודי 'מושיון' בשנת 2003, אמרה בהאט, "העיקרון הבסיסי הוא נגד העוני. עוני הוא מחלה קשה. סווה מנסה ללכת קדימה, אבל העוני מושך אחורה כל הזמן. לא יכול להיות תירוץ לא לחסל את העוני, סדרי העדיפויות חייבים להשתנות. המשאבים חייבים להיות מחולקים מחדש. המדיניות חייבת להשתנות. העדיפות הראשונה היא חיסול העוני והשניה היא שמירה על גיוון, הגיוון של החברה שלנו."

אמנם הנשים בסווה הן מהשכבות העניות ביותר, אך בזכות גודלה של הודו הגיוון הוא עצום. שיטת הקאסטות השולטת ומחלקת לקבוצות מדירה קבוצות חברתיות משוק העבודה ומדרגת אותן, וביכולת של הארגון להנגיש את עצמו לכלל הנשים מתבטא חוזקו.

האופי של הארגון הוא דמוקרטי – והוא שואף להעברת ההנהגה לכמה שיותר מחברות הארגון. המתח הזה מחייב את הארגון להיות דינמי והוא מצריך רפלקציה תמידית, חשיבה ביקורתית והתנהלות שקופה ודמוקרטית.

לצורך בחינה האם באמת מצליחים לעמוד בשתי המטרות הראשיות הציבו בסווה 11 שאלות שמהוות את הבסיס לבחינת אופן הפעולה. השאלות הן פרקטיות וניתן לראות דרכן את התפיסה שסווה מתכוונת לשינוי מציאות בפועל.

11 שאלות דרכן בוחן הקואפרטיב ההודי סווה האם הוא עומד במטרותיו (גרפיקה: דבר ראשון).

כיום סווה מציעה מודל לאיגוד עובדים במדינות מתפתחות. הצלחתה מהווה מקור להשראה וללימוד של איגודים מקצועיים אחרים בעולם.

הסקטור ה'לא מאוגד' או ה'בלתי פורמאלי'

אחד מהמבעים המאפיינים את העולם "המתפתח", הוא שהייצור וחלק גדול מהעובדים נישארים בסקטור הלא מאוגד, אשר על פי רוב, נמצא בייצור המקומי ובסחר זעיר. בהודו הסקטור 'הבלתי-פורמאלי' או ה'לא מאוגד' (רוכלי רחוב, דייגים בסדר גודל קטן, אנשים המוכרים מוצרים מהיער, מגלגלי סיגריות, עובדים בייצור מסורתי כמו קליעת סלים, שזירת פרחים, הכנת תכשיטים בבית או במסגרת עסקים משפחתיים קטנים) מהווה כ-92% מכלל כוח העבודה במדינה. רבים מהעובדים האלו לא מקבלים הגנה בדמות זכויות עובדים, וביטוח לאומי לסוגיו ומתמודדים עם חוסר ביטחון כלכלי תמידי והם נשארים שקופים.

אחוז הנשים בכוח העבודה הלא פורמאלי בהודו עומד על 94%. במדינות המתפתחות נשים מהוות בין 60-90% מכלל העובדים המועסקים עצמית. דו”ח של ה-ILO (ארגון העבודה הבינלאומי) משנת 2008 מצא שהפערים במדד ההכנסה הממוצעת לנפש בין גברים לנשים גבוהים משמעותית במגזר הבלתי-פורמאלי יחסית להכנסות עובדים במסגרות פורמאליות.

אלה בהאט: "עוני ואלימות הולכים יד ביד. אלימות לא יכולה להביא שלום. עוני זאת אלימות, והוא קורה בהסכמת החברה. עוני ואלימות הם לא יצירת אלוהים אלה יצירת אדם. עוני ושלום לא יכולים להתקיים במשותף."

ב-30 השנים האחרונות מתפתחות תנועות וארגונים בסקטור הלא פורמאלי. הרבה מהתנועות התפתחו כתגובה ספונטנית לתהליכי דיכוי המופעלים על אוכלוסיות אלו. חלק מהמאבקים עדיין קיימים וחלקם נעלמו. בתוך הקונסטלציה הזאת צמח ארגון סווה.

מהעיר אל הכפר

אחת מסיבות הצמיחה והגדילה המספרית של סווה, שהחלה את דרכה באיגוד של נשים עירוניות, היא ההתמודדות עם אתגרי העבודה באיזורים הכפריים של הודו, שמציעים תנאי עבודה וחיים אחרים מאשר בעיר.

בשנות השמונים המאוחרות החלה סווה לשכלל את אופן הפעולה ולהתאים את צורות הפעולה לאיזורים כפריים – הקמת איגודים של מלאכה ויצרנות, קבוצות לעזרה עצמית, מהקמת רכז סווה למשאבים בכפר ויצירת מערך הפצה וחלוקה כפרי שעושה תהליכי עיבוד, אריזה, ושיווק התוצרת החקלאית המיוצרת על ידי חברות סווה באזורים הכפריים. בנוסף, הקימה סווה גם בתי ספר למקצועות טכניים וניהול באזורים הכפריים של הודו, שבמטרה לשדרג את המיומנויות של החברות, שרבות מהן מעולם לא זכו בהשכלה או הכשרה רשמית. התמודדות עם האתגר באיגוד נשים באיזורים הכפריים של הודו נשא פירות, והפך את סווה לארגון רלוונטי לכל אשה. היום, 66% מחברות סווה נמצאות באיזורים הכפריים.

הקמת הבנק הקואופרטיבי – "אנחנו עניים אבל אנחנו רבים"

בשנת 1974 הבינו החברות שהן זקוקות לגב פיננסי לפיתוח הפעילות, והחליטו להקים בנק קואופרטיבי. 6,287 חברות אספו רופי לרופי ויחד הצליחו לגייס 71,320 רופי שהספיקו ליצירת ההון ההתחלתי ליסוד הבנק. הבנק שם לעצמו למטרה לצמצם את השימוש של הנשים במשכון ומלווי כספים ע"י הכשרה בתהליכים בנקאיים בסיסיים, ואשראי לפעילות הייצור.

הקמת הבנק לוותה בקשיים רבים – הנשים באיגוד הן מהעניות ביותר בהודו, ללא חסכונות או ניהול כספים. "אנחנו עניות אבל אנחנו רבות", אמרה אחת ממקימות הבנק, סיסמה המלווה את התנועה לכל שנותיה.

סווה, איגוד הנשים העצמאיות (צילום: U.S. Department of State/ Flickr)

האתגר השני היה נושא האדמיניסטרציה, מכוויון שרוב הנשים היו אנאלפבתיות ולא ידעו איך לנהל חשבון בנק עם רישום והוצאות. הבנק הותאם לצורכי החברות – לדוגמא כדי להתגבר על האנלפביות, יצר הבנק כרטיס זיהוי עם תמונה – שמאפשר לבצע את הפעולות הכלכליות כמו פתיחת חשבון, משיכת כסף וגישה למידע.

כיום מספק הבנק שירותים מתקדמים כמו בנקאות באמצעות הסלולר ותוכניות ניהול פיננסיות לנשים.

המהפכנות- תנועה המקיפה את כלל החיים

הנגיעה של סווה בכלל תחומי החיים של חברותיה היא מה שהופך אותה לתנועה משפיעה ורלוונטית שמשנה את המציאות. אין רק אג'נדה אחת. הפמיניזם, הסולידריות, המרדף לשוויון, איגוד העובדות, ויצירת מבנים דמוקרטיים חברתיים שמאפשרים התפתחות, כאן נמצאת המהפכנות. תנועה של נשים למען נשים, למען שוויון שמשנה את מציאות החברות בפועל, תודעתית וחומרית.

השילוב של איגוד מקצועי עם הקמת קואופרטיביים לצד מבנים של הגנה סוציאלית הכוללים פתרונות דיור, ביטוחים שונים, חינוך והתייחסות לטיפול בילדים, והבנק הקואופרטיבי שנותן אשראי לנשים עניות, או האקדמיה של סווה שנותנת מיומניות והשכלה הרחיבו את ההשפעה.

באהט פרשה מהובלת סווה בשנת 1996 אך המשיכה לפעול למען נשים. היא זכתה בפרס לשלום על שם ניוואנו ביפן שמתמקד בקשר בין רוחניות לשלום. כשהתראיינה בשנת 2010 ונשאלה איך עבודתה בסווה מקדמת את השלום, ענתה: "עוני ואלימות הולכים יד ביד. אלימות לא יכולה להביא שלום. עוני זאת אלימות, והוא קורה בהסכמת החברה. עוני ואלימות הם לא יצירת אלוהים אלה יצירת אדם. עוני ושלום לא יכולים להתקיים במשותף."