
"כל אחד שתשאל יגיד לך סוהיר ואורנית הן אחיות", מסכמות סוהיר מחאמיד מפראדיס ואורנית ניב מרמת ישי. הן נפגשו לראשונה במקום עבודתן בחברת 'אסם' לפני כעשר שנים. סוהיר עבדה כנציגת מכירות ואורנית הייתה המנהלת שלה.
"אני עובדת באסם 22 שנה, והיא 20", מספרת אורנית, "היה קליק מההתחלה. במיוחד שאני אישה עליזה ואוהבת לצחוק, לא אוהבת רצינות יותר מדי", ממשיכה סוהיר, "היא שאלה אם אני צריכה משהו, והזמנתי אותה לשתות איתי כוס קפה. אמרתי לה 'אותך כמנהלת אני לא צריכה, אני מסתדרת'. ישבנו על ספסל שעמד בחוץ בשמש, ודיברנו יותר על החיים מהעבודה".
בהמשך אורנית עברה לתפקיד אחר בחברה והייתה חברה בוועד מנהלי המכירות, וסוהיר הקימה את ועד הסדרניות ב'אסם'. "בפגישות של הוועדים התחלנו להבין שאנחנו יותר דומות מאשר שונות, התחלנו לדבר בינינו. אנחנו גם גרות לא רחוק אחת מהשנייה, במרחק של חצי שעה נסיעה".
"יותר אחותי מאחותי"
"יום אחד אורנית הזמינה אותי לביתה", ממשיכה סוהיר, "הלכתי אליה ונהיה קליק גם עם בעלה, משם זה התחיל. היא יותר אחותי מאחותי". אורנית ממשיכה: "ככל שעברו השנים, הקשר התחזק. אם זה אסטרטגיות משותפות, אם זה שיחות על כוס קפה, עד שזה הפך לקשר של חברות ומשפחה. אנשים קרובים, כולם מכירים את סוהיר, הם יודעים שהיא אחותי".
"עזרתי לאחיין של סוהיר להתכונן לריאיון בעברית לטלוויזיה, המשפחה של סוהיר הגיעה לחתונה של הבת שלי, הילדים שלי מכירים אותה בתור דודה. פעם בעלי ואני היינו בחו"ל, והבן שלי עשה תאונה בארץ. הטלפון הראשון היה לסוהיר. היא עזבה הכול ונסעה לטפל ולעזור. אנחנו יודעות שאנחנו שם אחת בשביל השנייה תמיד, גם הילדים יודעים את זה, כי זה היה באמת כל כך טבעי".
המעגל מתרחב
"אני מאוד אוהבת את מה שזה עושה סביבנו, שמבינים יותר את הצד השני. גם כשיש קונפליקטים מסובכים יותר עם כל המצב, אז החשיבה היא שונה", ממשיכה אורנית, "החתן שלי ישב עם סוהיר, והם התחילו לדבר על הדברים, הוא עובד עם בדואים ודרוזים. כשאני אצלה בבית אני מדברת עם האחיינים שלה. זה יוצא החוצה, כאילו המעגל התרחב. זה לא משהו שאנחנו עושות בכוונה, זה פשוט מתפזר".
"אפליה תמיד תהיה", אומרת סוהיר, "גם בין ערבים לעצמם ובין יהודים לבינם. השאלה היא, איך מצמצמים את הפער. זה מתחיל בי. במקום לעסוק באפליות, צריך לתקן. בסופו של יום, כולנו בני אדם, השאלה היא איך אתה לוקח את זה.
"אם אתה רוצה להכניס את העניין הפוליטי והדתי לתוך החיים שלך, אתה לא תצא מזה אף פעם, כי תמיד אתה תשקע בבוץ. אני חושבת שצריך לכבד את בן האדם באשר הוא, עם הדת שלו, המנהגים שלו ועם המנטליות שלו. אמא שלי תמיד אמרה לי 'תכבדי את הבן אדם כבן אדם. את תמצאי את השפה המשותפת שהוא יבין אותך ואת תביני אותו', זה מלווה אותי כל החיים שלי".
"הדתות דומות מאוד. לצערי לא יודעים להסביר את זה נכון בכלל. ברגע שדבר שאתה מסביר מה שאתה מרגיש באמת ולא רק סיסמאות מהפה והחוצה, אפשר לפתח את זה למקומות אחרים ואנשים יכולים לשמוע אותך".
להפוך את הפירמידה
סוהיר אספה 800 חתימות כדי להקים את ועד הסדרניות: "שאלתי את עצמי למה אני מקבלת פחות מהמנהל שלי. הפירמידה הפוכה, אני עובדת קשה ונותנים לי קמצוץ, ואלו שיושבים במשרדים שלא מבינים מה בשטח, מרוויחים. החלטתי שאני עושה שינוי. פניתי לסניף ההסתדרות בחדרה. הם נבהלו קצת, לא ידעו מאיפה הגעתי, לא שמעו עליי". לאחר שהבינו מי היא, המרחב ואיגוד עובדי המזון עזרו לה ותמכו בה. "באחד הכנסים החתמתי עובדים מתחת לאף של ההנהלה, הם הסתכלו ולא אמרו לי כלום".
כשנשאלה על ידי ההנהלה למה הקימה את הוועד, סוהיר ענתה שזה בשביל לקבל את הזכויות שלה. "אין לי אינטרס לריב עם אף אחד. אמרתי להנהלה 'אתם לא אויבים שלי. אנחנו כולם באותה צלחת, אבל אנחנו לא מקבלים את מה שמגיע לנו. היו רגעים קשים, היה כעס וצעקות, אבל המשכנו. צריך לעמוד על שלך בחיים כדי לקבל את המגיע לך, זו דרך לא קלה. לאחרונה עשינו הסכם רוחבי לחמש שנים. היו רגעים מאוד קשים. יש אנשים שטיפסו על העצים יותר מדי, הייתי צריכה לגשר".
"עומדות על שלנו"
מתוך 19 ראשי ועדי עובדים בחברת 'אסם', מכהנות 5 נשים. במהלך דיונים, סוהיר ואורנית מספרות שהן לעיתים מואשמות בתיאום עמדות: "הרבה ועדים מורכבים מגברים, זה אגו. אם העולם שלנו היה מנוהל על ידי נשים, הוא היה נראה הרבה יותר טוב, אבל אנחנו חזקות ויודעות לעמוד על שלנו. אנחנו פשוט קמות, עוצרות את כולם להפסקה, תנשמו ונחזור בשקט. גילינו שבדרך של נועם הליכות אפשר להוציא הרבה יותר מאשר ראש בראש, וזה מה אנחנו עושות".
"אני חושבת שזה השראה לכולם איך שאנחנו מסתדרות", אומרת אורנית, "גם למעסיקים וקולגות, שזה אפילו יותר חשוב מהחברים, 'הנה תראו את אורנית וסוהיר, גם אם הן כועסות אחת על השנייה, הן יודעות איך לעבור את זה".