מאות התכנסו בכיכר החטופים הבוקר (חמישי) לצפות בשחרורם של אגם ברגר, גדי מוזס, ארבל יהוד וחמשת האזרחים התאילנדים משבי החמאס. על מסך ענק הוקרנו רגעי הכאוס במהלך שחרורם של ארבל יהוד וגדי מוזס, בהם היו מוקפים במאות לוחמי חמאס ותושבי עזה, ובמשך דקות ארוכות גורלם לא היה ברור. עם ההודעה על העברתם לידי הצלב האדום, החרדה התחלפה בהקלה ושמחה.
רכזת המכינה של אגם ברגר: "חברי המחזור שלה היו חלק מהמאבק. אנחנו הכי שמחים בעולם"
דניאל שרון (28) הייתה רכזת בוגרים וגיוס במכינת 'גל' מבית מרכז מעשה, שבה אגם ברגר הייתה חניכה לפני שנתיים, ודיברה איתה מספר ימים לפני שנחטפה. "התמונה האחרונה שיש לי בטלפון מלפני 7 באוקטובר היא תמונה שלה מסיום קורס תצפיתניות, שהעליתי בפוסט באינסטגרם על בוגרי המכינה ב-5 באוקטובר". ברגר התחילה את שירותה בבסיס נחל עוז יום לפני מתקפת חמאס.
המכינה עמדה בקשר עם המשפחה עוד מיום המתקפה, כשברגר הוגדרה כנעדרת וגורלה לא היה ברור. "באותה שבת סייענו להם להפיץ את התמונות של הנעדרים", מספרת שרון. " כשהתמונה יותר התבהרה, אז בעיקר תמכנו. הצוות, המדריכים והחברים שלה מהמחזור נהגו לבקר את המשפחה. הקיר הלבן בחדר שלה בבית הפך להיות קיר שחברים ואנשים שבאים משאירים בו מסרים, כותבים לה על הקיר. אז הרבה חברים מהמכינה לאורך התקופה האחרונה באו והשאירו לה כתובות על הקיר".
לכיכר הגיעו חניכי המכינה בהווה, שלא מכירים את ברגר. "הם נכנסו לשנת המכינה שלהם בידיעה, גם השלט שלה בכל מקום, שאנחנו נאבקים ומחכים לה. גם חברי המחזור שלה, שעכשיו בצבא, חלקם לוחמים, ליוו את המשפחה והיו חלק מהמאבק. אנחנו הכי שמחים בעולם עכשיו".
שרון מספרת שהם היו בטוחים שאגם משתחררת בשבת. "ידענו שהתצפיתניות חוזרות בשבת, ידענו שחוזרות ארבע. התחושה הייתה שאגם אחת מהן, אני לא יודעת, זה היה ברור לכולם. כל החברים שלה, הקבוצה שעברה איתה את השנה הזאת, תכננו לחזור מהצבא ולהיפגש יחד בשבת. המנהל שלהם, הזמין אותם את כולם אליו הביתה". רק בצוהריים גילו שהיא לא חוזרת באותו יום. "חלקם היו כבר בדרך. זה גם היה עוד איזשהו שבר בדרך. אבל עכשיו, כל מי שיכל הגיע לפה היום".
"אני עדיין לא מבינה מאיפה הכוחות", אומרת שרון. "גם להישאר לבד, גם לעמוד בכזה גאון. אבל אני יודעת מהחברות של אגם, שהיא הייתה מאוד עוגן עבורם, תמיד. גם החברות שלה מהמכינה מדברות על זה המון. היא הייתה דמות חזקה ומרכזית עבורם, גם סביב האמונה, והיא גם התחזקה תוך כדי השבי, אבל גם לפני. היו לה את כל המכתבים שהיא הייתה כותבת לאמא שלה ולעצמה, שתמיד מאירים לה איזושהי דרך. היה לה עמוד שדרה מאוד חזק, ורואים שהוא נשאר".
היא מדגישה שחניכי המכינה לא שוכחים את שאר החטופים. "אף על פי שכל החבורה ממכינת גל צוהלת ושמחה, הם לא שכחו גם להחזיק שלטים של כל החטופים שעדיין שם. המאבק הזה לא נגמר".
יהל אורן, מחאת התצפיתניות: "נמשיך להיאבק עבורן ועבור שאר החטופים"
יהל אורן משתתפת במחאת התצפיתניות, התארגנות של חיילות לשעבר במערך לשיפור התנאים של המשרתות. היא שירתה בנחל עוז לפני עשור, ומגיעה לכל השחרורים. "לא נפסיק להגיע לפה עד שכל החטופים והחטופות יחזרו. אנחנו נאבקות עבור כל התצפיתניות, גם אלה שהיו ב-7 באוקטובר אבל גם אלה שגם כיום נמצאות במוצבים צמודי גדר.
"אנחנו מאושרות, זו אבן דרך לדעת שחמישתן בבית, אבל חשוב לי לומר שאנחנו נמשיך להיאבק גם עבורן וגם עבור שאר החטופים. אנחנו בקשר עם המשפחות של התצפיתניות שחזרו, הן מאוד מודות לנו. לא פגשנו אותן כי אנחנו רוצות לתת להן מרחב, אבל הן יודעות שאנחנו פה בשבילן, וכשיהיו מוכנות נשמח להיפגש".
"זה לא יורד מסדר היום שלנו בבית הספר"
רומי איציק ותהל דהן, תלמידות כיתה י' מתיכון אורט בקריית ביאליק, הגיעו לסיור בכיכר עם הכיתה, ולשמחתן נקלעו לאירוע הצפייה המשותפת שמטה משפחות החטופים ארגן בכיכר. "אנחנו מדברים על זה בכיתה, כל יום נפתח בדיון על החטופים. זה לא יורד מסדר היום שלנו בבית הספר".
