"מצב השבים השתפר לאין שיעור", אמרה אתמול בערב ד"ר אסנת לבציון קורח, מנהלת המרכז הרפואי שמיר, על חמשת החטופים אזרחי תאילנד ששוחררו ביום חמישי האחרון משבי ארגוני הטרור בעזה. "בשבת הקרובה, הם יחזרו עם בני המשפחה שהגיעו לבקר אותם, לביתם בתאילנד". פונגסק טינה, באנאוואט סהטאו, וואצ'ארה סריהאון, סוראסאק לאמנאו וסאת'ין סוואנאקהם, שעבדו במשקי קיבוץ ניר עוז ומושב ישע בעוטף עזה עד 7 באוקטובר, ישובו למשפחותיהם, בנפרד, אחרי 482 ימי שבי ותשעה ימים של התאוששות בישראל. ואת אנשי הטיפול המלווים אותם, זה מדאיג.

תמונות המפגשים בין החטופים שהיו בני ערובה במשך שנה וארבעה חודשים, ובין קרובי המשפחה שהגיעו במיוחד כדי לפגוש אותם, הצליחו להרים הרבה גבות של ישראלים. בשבועות האחרונים אנחנו זוכים לסרטוני איחוד משפחות מלאי רגש, דמעות, צחוק ומגע, אבל אצל התאילנדים זה אחרת. כשסוראסאק פגש את אימו קהמי, הם התחבקו בקושי, ולצד העובדה שחלק מהעובדים התאילנדים יוצאים לעבוד בארצות רחוקות ולא רואים את משפחתם במשך שנים, חלק מהישראלים מפרשים זאת כריחוק, קרירות, אולי אפילו חוסר אהבה.

אזרחי תאילנד ששוחררו מהשבי בעזה, במפגש עם בני משפחותיהם בביה"ח שמיר אסף הרופא (צילום: שגרירות תאילנד ומעיין טואף/לע"מ)

דניאל פורת, פסיכולוג דובר תאית המלווה את השבים עוד מהשנה שעברה, אמר ל'דבר' כי הוא "שולח בלב כבד את החטופים ששוחררו חזרה לביתם בתאילנד". בנוסף לאחיות, הרופאים ואנשי הצוות של שמיר, מקיפים את החטופים ששבו עובדת סוציאלית ישראלית, פסיכיאטר ורופא תאילנדים, ועוד מטפלים שונים. עטיפה ממשית, כמעט לכל צורך, אך כל זה עומד להסתיים ממש בקרוב. אנשי הטיפול והתמיכה העובדים איתם בימים האחרונים, סבורים שבקרוב הם עלולים לחוות דיכאון, ופוסט טראומה. הכלים העומדים לרשותם, סבורים אנשי המקצוע, ספק רב אם מספיקים כדי לצלוח את ההתמודדות עם מה שעברו בשנה וארבעה חודשים האחרונים: חטיפה, שבי, שחרור.

"שולח בלב כבד את החטופים ששוחררו חזרה לביתם בתאילנד". דניאל פורת, פסיכולוג המלווה את השבים התאילנדים (צילום: סוניה גרשפט)

"מלאכים בלבן"

פורת הוא פסיכולוג קליני, אבל הטיפול בשבים לא דומה לעבודתו הרגילה, "השבים שהשתחררו בנובמבר קראו לנו 'מלאכים בלבן', שזה עבורם טוב וחיובי, יש להם זיכרון טוב בטח בהשוואה לשבי, אבל כמטפל, ביום יום, אני לא יכול להשאר רק באזורים הנעימים". אנשי הטיפול התחילו בימים האחרונים לדבר על טיפול בהמשך, אבל תרבות הליווי הנפשי בתאילנד שונה מאוד מזו המערבית ובטח שבישראל מוכת הטראומה, אך גם ההתמודדות, ההתחשלות והחוסן.

"עכשיו כבר הכרנו באמת את התרבות". גולי טל, האחות הראשית במתחם השבים, בשמיר אסף הרופא (צילום: סוניה גרשפט)

כבר בטיפול בשבים שהגיעו בהסכם הראשון, הבין הצוות הטיפולי באסף הרופא שיש צורך להכניס פסל של בודהה למתחם, "בנובמבר 23 למדנו דברים תוך כדי הליכה", אומרת גולי טל, האחות הראשית במתחם השבים, "עכשיו כבר הכרנו באמת את התרבות. מה כן, מה לא, אפילו ברמת האוכל, ברמת הבודהה, בית חם למי שאין פה משפחה". הגורמים המקצועיים המטפלים בשבים, מספרים שייתכן שהחוסן שהחטופים הפגינו בשבי, נובע גם מהמסורת הבודהיסטית. כמו שאגם, לירי, דניאלה, ועוד חטופות וחטופים מספרים על הכוח שנתנה להם האמונה, עבור החטופים התאילנדים היה זה בודהה שסייע לעמוד מול הרוע.

בני משפחותיהם של אזרחי תאילנד ששוחררו מהשבי בעזה, לאחר שנחתו בנמל התעופה בן גוריון (צילום: יהל פרג')

פורת מקווה שיהיו גורמים בישראל או בתאילנד שיראו בליווי הנפשי של החטופים המשוחררים, ששבו אל ביתם, ממד קריטי בשיקום. "יש חטופים שחזרו בהסכם הקודם שאני בקשר איתם. צריך שתהיה האפשרות לרשום מרשם, לקבל טיפול, אפילו בזום, שיראו אותם. בחברה בה יש 18 פסיכיאטרים חדשים כל שנה, כשיש 70 מיליון אזרחים, ברור שבריאות הנפש באופן שאנחנו תופסים אותה, נמצאת במקום מאוד נמוך ברשימת הציפיות.

וואצ’ארה סריהאון, פונגסאק, סוראסאק לאמנאו, ובאנאוואט סהטאו וסאת'ין סוואנאקהם יחזרו בשבוע הבא לכפר בו גדלו, עם המשפחות שהקימו, שבהן אף אחד לא היה בשבי, או בישראל, או אפילו במטוס, ויצטרכו להתמודד עם שעבר עליהם. בעוד הפרוטוקול של אנשי הטיפול מורה שלא לשאול שאלות את השבים, לתת להם להביא את הנושאים שהם רוצים לדבר עליהם, המציאות בתאילנד לא תהיה רכה כל כך.