חברי קיבוץ בארי התכנסו הבוקר (שבת) לצפות בשחרורם של שני חברי הקיבוץ, אלי שרעבי ואוהד בן עמי. בנקודת הכינוס המרכזית, באוהל הקהילתי של 'שכונת בארי' בחצרים בו מתגוררים כיום רוב חברי הקיבוץ, פרצו מחיאות כפיים סוערות כשנראו השניים בשידורים החיים מעזה. מיד לאחר מכן הסירו החברים את תמונותיהם של השניים מקיר האוהל עליו נתלו תמונות חטופי הקיבוץ.

במקביל, עשרות חברי הקיבוץ, בהם חברי הקיבוץ שכבר שוחררו מהשבי, צפו מהשחרור בקיבוץ בארי עצמו.

"הראש במיליון דברים", אומרת חברת הקיבוץ מירי גד-מסיקה באוהל בחצרים, "הלב כבר מחכה רק לראות אותם. מרגש מאוד."

לאורך הבוקר היתה התרגשות באוויר. זו החזרה הראשונה של חברי קיבוץ מאז עסקת נובמבר 2023. בקיבוץ חוששים לשלומו של אלי שרעבי, שכל משפחתו נרצחה, וההבנה שלקהילה יהיה מקום חשוב בשיקום.

"לא ידענו דבר על אלי", מספרת גד-מסיקה, "לא ראו אותו נחטף, וגם לא ראינו אותו בשבי. הקהילה לא ידעה, ולכן יש פה התרגשות מיוחדת. ידעתי בראש שהוא בחיים, אבל היה קשה להחזיק כי לא ידענו כלום.

"זה גם יום מיוחד עבור המשפחה שלו מהקיבוץ, שנאבקת היום על חזרתו של יוסי, אחיו. זו שמחה שמהולה בהרבה עצב. משפחתו נרצחה ב-7 באוקטובר. אנחנו לא יודעים מה הוא יודע.

על אוהד בן עמי מספרת גד-מסיקה: "התחושה היתה שהוא בחיים, והעובדה שראו אותו וידעו מה קורה איתו, לפחות בתקופה הראשונה, היתה סוג של וודאות. ראינו את הבנות המדהימות שלו שהובילו את המאבק, לא היו להן ימים ולילות. הן לקחו את זה הרבה מאוד צעדים קדימה – להמציא את עצמן מחדש כדי שאבא יהיה על סדר היום כל הזמן. הוא יהיה מאוד מאוד גאה בהן.

"אוהד ניהל את הנהלת החשבונות. דמות מרכזית שיושבת בלב ההחלטות הכלכליות. איש מרכזי מאוד בקיבוץ. כשחצי מעובדי ההנהלה נרצחו, החיסרון שלו ענק. לא יודעת למה הוא יחזור אבל זה שהוא בחיים זו אופטימיות ואור."

גד-מסיקה מדגישה שלאחר חזרתם של אלי שרעבי ואוהד בן-עמי, יוותרו בידי חמאס שבעה חברים מהקיבוץ. "אנחנו מחכים לטל שוהם, שאמור לחזור בשלב הראשון. ויש לנו עוד שישה חטופים שנרצחו שיש לנו חובה להחזיר – דרור אור, אילן וייס, עופרה קידר, יוסי שרעבי, מני גודארד וסהר ברוך".

"אין לנו את הפריבילגיה לעצור ולשמוח"

לדברי חבר הקיבוץ עופר גיתאי, "הדבר הכי חשוב להגיד היום הוא שאנחנו שמחים ונאבקים. שמחים תוך כדי המאבק. אין לנו את הפריבילגיה לעצור ולשמוח. אנחנו מישירים פה מבט להנהגת המדינה ואומרים בצורה ברורה – רק ככה מחזירים חטופים. ארבע חטופים יצאו מהקיבוץ שלנו בחיים – ונרצחו. זה בלתי נסבל לחשוב על זה.

"כל פעם שיש חזרה, אני יודע ומרגיש את החבר שרואה את החזרה ואומר: זה יכול היה להיות הילד שלי. זו תחושה בלתי נסבלת. ואנחנו, המדינה, לא יכולים לאפשר לזה לקרות שוב. זה מכעיס כל כך שיש בכלל דילמה לגבי השלב השני – שלא מבינים שמאחורי הדילמות האלו יש אנשים!

"נקודת האור שלי ביום הזה היא משפחות שרעבי ובן עמי. והמשפחות של כל שאר חטופי הקיבוץ. הן נותנות לנו אור וכוח ואופטימיות".

חבר הקיבוץ אלון פאוקר הדגיש את הצורך בהשלמת המתווה להחזרת החטופים: "אני מרגיש שמחה על החזרה. וגם זעם על האויב המפלצתי ומה שהוא עושה לחטופים עד הרגע האחרון. זעם על גרירת הרגליים של הממשלה, שהחזירו את אוהד ואלי היום ולא באפריל".

"עכשיו יותר מתמיד, את כולם עכשיו. מיד. זה אמור היה לקרות באפריל ונמנע מסיבות פוליטיות. טוב מאוחר מאשר אף פעם, למרות שהעיכוב עלה בחיי כרמל גת שלנו. זה איחור בלתי נסבל שאני מאשים בו רק את הממשלה.

"המצב של איך שהחטופים חזרו מוכיח חד משמעית – קודם כל שחרור חטופים, ואז ניסיון פתרון מדיני, ופתרון צבאי כפתרון אחרון. אבל התוצאה חייבת להיות קודם כל חטופים בבית, ואז חמאס לא שולט בעזה. רק בסדר הזה".