אמל נסראלדין, אחד ממנהיגי העדה הדרוזית הבולטים בישראל, הלך אמש (ראשון) לעולמו בגיל 96. נסראלדין היה דמות מפתח בקידום הברית בין הדרוזים ליהודים במדינת ישראל, ושירת כחבר כנסת מטעם הליכוד.

אמיר חניפס, ראש המרכז הדרוזי הישראלי, סיפר כי אמל היה קרוב משפחה של סבו, סלאח חניפס, חבר הכנסת הדרוזי הראשון. "היה להם הרבה משותף מבחינת זה שהם ראו את הברית הזו כמפעל חיים. לא הכרתי את אמל כשהיה צעיר, אבל שמעתי עליו הרבה – שהוא היה בחור יפה תואר, נמרץ, עם הרבה אנרגיות ורצון לעשות, לשתף ולקדם סוגיות שקשורות בעדה הדרוזית".

נסראלדין היה מחלוצי התיעוש בכפרים הדרוזיים ושותף להקמת מפעלי נעליים וטקסטיל בדלית אל-כרמל. "זה מפעל שהעסיק נשים דרוזיות. באותה תקופה נשים כמעט ולא יצאו מהכפר. המפעל נתן מקום עבודה בתוך הכפר", סיפר חניפס. ב-1977 נבחר לכנסת והפך לחבר הכנסת הדרוזי הראשון מטעם הליכוד. "זה היה דבר מאוד מיוחד לזמנו. הוא נחשב לאחד המנהיגים הדרוזים שתמיד חשב שהימין טוב יותר לדרוזים. הייתה לו מערכת יחסים מצוינת עם בגין. אמל מאוד העריך את בגין", אמר חניפס.

נסראלדין גם פעל לקשרים בין הדרוזים בלבנון למדינת ישראל במהלך מלחמת לבנון. "היה לו תפקיד מאוד חשוב בלעשות את החיבורים בין הצבא לדרוזים בלבנון של אותה תקופה. בהרבה מובנים, בזכותו שני הצדדים נמנעו מהתנגשות. הוא לא היחיד, אבל בהחלט היה לו תפקיד חשוב מאוד". ב-1969, לאחר שבנו לוטפי נפל במהלך מרדף אחר מחבלים, הקים נסראלדין את בתי "יד לבנים" הדרוזיים. "הוא לקח את הפרויקט הזה כפרויקט חייו", סיפר חניפס. שנים לאחר מכן, ב-2008, נכדו לוטפי נהרג במהלך מבצע עופרת יצוקה.

התנגד לחוק הלאום, תמך בברית עם המדינה

על אף מחויבותו לברית בין העדה הדרוזית למדינה, נסר אלדין לא היסס להיאבק על זכויות העדה. "הוא היה מבין האנשים שנלחמו בחוק הלאום, נלחמו בחוק קמיניץ. הוא שלח המון מכתבים בשנים האחרונות למקבלי ההחלטות ולראש הממשלה. הוא עשה את זה דווקא מתוך הברית שהוא תמך בה", אמר חניפס.

"לפני שנתיים, ביום הזיכרון, כשגילה גמליאל רצתה לבקר ביד לבנים הדרוזי, אני התנגדתי והייתי מבין אלה שחסמו אותה. הוא לא אהב את הצעד הזה. הוא חשב שזה צעד אחד יותר מדי, וצריך לכבד את האירוע ואת האזכרה", סיפר חניפס. לדבריו, לאחר שיחה קשה בנושא, הם נפרדו בחיבוק.

חניפס תיאר את נסראלדין כאיש שעמד על עקרונותיו אך ידע גם לנהל שיח פתוח. "מבחינתנו הוא היה סמל לחיבור בין העדה הדרוזית למדינה ועם ישראל. הוא הלך עם האמת שלו לאורך כל הדרך". נסראלדין הקדיש את חייו לקידום העדה הדרוזית ולשמירה על ביטחונה. "כשנכנסת אליו למשרד, הוא היה מדבר על המנהיגות של המדינה, על החיבור בין העדה והמדינה, על התרומה של המדינה, ודאג לקידום העדה והשמירה עליה. קשה לדבר עליו בלשון עבר", סיכם חניפס.