דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
דעות

דעות / כדי למצוא פתרון לבעיות ברצועת עזה, צריך לראות אותה, אבל באמת

מאז 2007 אוסר צה"ל על עיתונאים ישראלים להיכנס לרצועת עזה | עבור הציבור הישראלי יש בה רק מבצעים צבאיים וזוועות של חמאס | אבל יש לעזה צד אנושי. פתרון אמתי למצב, לא יתעלם מהטרור אבל יזכור את בני האדם

תושבי עזה צופים במשחק במונדיאל (צילום: וויסאם נאסר/ פלאש 90).
תושבי עזה צופים במשחק במונדיאל (צילום: וויסאם נאסר/ פלאש 90).
קסניה סבטלובה

"רוחי לעזה יא חאינה" כך, בערבית קלוקלת, כאחרונת הטוקבקיסטים צעקה בזמנו שרת התרבות שלנו מירי רגב לח"כ חנין זועבי מבל"ד, בדיוק באותה נימה ששולחים את האנשים שמקללים אותם לעזאזל, לגיהינום או לכל מקום אחר נחמד מהסוג הזה.

גם אותי שולחים טוקבקיסטים מתלהמים, לא פעם, לעזה (בלי לדעת שדווקא הייתי שם פעמים רבות, ככתבת לענייני ערבים), כשהם מתכוונים למקום הכי גרוע על פני האדמה.

מעניין שאותם האנשים ששולחים את הזולת לעזה, כמו ששולחים לגיהינום, מפיצים אחר כך את הסרטונים הנוצצים של "עזה לעשירים". אנשים, תחליטו: עזה היא גיהינום אליו שולחים את הסמולנים או מקום נפלא ומטופח עם קניונים שופעים ומחנות פליטים ובנינים הרוסים רק בתור תפאורה?

רוב רובם של המגיבים המשמיצים מעולם לא היו בעזה, וכל הידע שלהם על הרצועה מסתכם בכמה ססמאות צעקניות וריקות מתוכן, אותן שמעו מפוליטיקאים (גם הם צעקנים וריקים מתוכן או ידע). אנשים שלא יודעים כלום על עזה, מסבירים לאחרים מה צריך לעשות איתה ואיך לנהוג בה ובאוכלוסייה שלה. זה  הגיוני מאוד. לפחות כמו לתת למישהו שלעולם לא שמע מוזיקה ללמד אחרים איך לשיר.

כניסת עיתונאים ישראליים לרצועה אסורה מאז תחילת 2007, בהוראת צה"ל. מאז, עולה עזה על סדר היום רק כשמדובר במבצעים צבאיים, זוועות של חמאס או אריות גוססים בגן חיות של חאן-יונס.

אריות מעניינים אותנו, בני אדם – הרבה פחות. רחוק מהעין – רחוק מהלב, אומר הפתגם העממי, הבעיה היא שעזה, לעולם לא תהיה רחוקה מאתנו, ואם נתעלם ממנה – היא תזכיר לנו את קיומה, בשלב כזה או אחר. המציאות הזאת תתפוצץ לנו בפנים, פעם אחר פעם, וכל פעם נופתע מחדש – הרי במהלך העשור האחרון הספקנו בכלל לשכוח שעזה קיימת, ושחיים שם בני אדם בשר ודם. עזה הפכה למקום מדומיין, משולל אנושיוּת, מקום שעל אף קרבתו הגאוגרפית, לא נמצא כלל על המפה.

פתרונות כמו אלה שמבטיח דונלד טראמפ, לא עובדים בשכונה המזרח תיכונית המשוגעת שלנו

אנחנו יודעים שיש בעזה חמאס, שיש שם הרבה ערבים ששונאים אותנו, שתוֹלים שם תמונות של מתאבדים בשלטי חוצות, מלמדים את הילדים לירות עם רובה צעצוע ביהודים, ותכניות הילדים בטלוויזיה של חמאס מציגות תכניות שנאה ושטנה עם גיבורים שמסבירים לילדים מה זה גי'האד נגד הכופרים.

https://youtu.be/r1lMKX-Le1I

האם אני מודעת לכל זה? ועוד איך. צילמתי בעצמי, בתקופתי כעיתונאית, את כרזות השהידים שמעטרות את הרחובות האפורים, את הכתובות "חייבר, חייבר יא יאהוד" ("זכרו את חייבר, חייבר, יהודים", קריאה המרמזת לקרב בראשית ימי האסלאם עם מספר שבטים יהודים – הערת המערכת) שרוססו על הקירות. ראיינתי אנשים שהיו גם אנטי-ישראלים וגם אנטישמיים, שהאשימו את היהודים בהפצת מגפות ופיגועי טרור, חזרו על עלילות הדם, וציטטו ממיין קאמפ.

אנשים שלא יודעים כלום על עזה, מסבירים לאחרים מה צריך לעשות איתה ואיך לנהוג בה ובאוכלוסייה שלה. זה  הגיוני מאוד. לפחות כמו לתת למישהו שלעולם לא שמע מוזיקה ללמד אחרים איך לשיר

ביוני 2006 ראיינתי את ג'מאל אבו-סמהדנה, שעמד אז בראש ארגון "הוועדות העממיות", יום או יומיים לפני שחוסל. הוא התגאה בכך שכל עוד הוא בחיים, הוא ינסה לרצוח כמה שיותר יהודים. יצא לי לדבר גם עם מחמוד אז-זאהר (חבר ההנהגה המדינית של תנועת חמאס בעזה) שתלה בנו, היהודים, את כל הרוע שהעולם.

כך שקשה לתאר אותי כנאיבית. אני אמנם מפוכחת וראליסטית, אבל יודעת היטב שבנוסף לתמונות השהידים, הדם, השנאה והייאוש יש בעזה עוד צד.

זה צד אנושי, שמסתתר בתוך ה"דימוי" של עזה, צד שלא תמיד מסוגל לעבור מסך, צד שלא נדחף אל המצלמה. ועכשיו, כשגם אין מי שידווח – הוא נעלם כמעט לגמרי. הבעיה היא, שברגע שהסיפור של עזה מפסיק להיות אנושי, הוא הופך לבלתי-פתיר.

פתרונות כמו אלה שמבטיח דונלד טראמפ, לא עובדים בשכונה המזרח תיכונית המשוגעת שלנו. אמונות, אידאולוגיות, סמלים ורגשות, דווקא עובדים שעות נוספות. פחות הגיון ויותר כאוס, פחות שדרה ישרה ויותר מבוי סתום.

כרגע עזה, ואוכלוסייתה, מצויה במבוי סתום, וכך גם אנחנו, הישראלים. כפי שאמר רשאד אש-שאווה, ראש העירייה המיתולוגי של עזה, "עזה היא הבעיה של ישראל. נגזר על ישראל לחיות עם עזה, לטוב ולרע". השלב הרע נמשך כבר הרבה שנים, אך חייבים לזכור שהמציאות הזאת נוצרה על ידי בני אדם, כלומר – היא יכולה גם להשתנות.

רקטות נורות מעזה בצוק איתן (צילום: אלברט סדיקוב / פלאש 90).
רקטות נורות מעזה בצוק איתן (צילום: אלברט סדיקוב / פלאש 90).

בשנותי ככתבת לענייני ערבים בערוץ 9, הזדמן לי לבקר פעמים רבות בעזה – בזמן האינתיפאדה השנייה, בימי ההתנתקות, בעת הבחירות ההיסטוריות לפרלמנט ב-2006, ומיד לאחר חטיפתו של גלעד שליט, בעת תחילת המצור. בעזה ראיינתי גם את ראשי המחבלים אך ערך רב יותר היה בעיני לראיונות עם האנשים ברחוב. מוכרי ירקות בשוק, רופאות ומהנדסות צעירות ומובטלות, אנשי תקשורת, נהגים, קשישים ששתו תה בבית קפה הבנוי מחתיכות של פח בבית לאהיה, נשים שיצאו מהתפילה במסגד ביום שישי בחאן-יונס.

מה ששמעתי מהם, בהרבה מאוד מקרים, היה שונה מאוד ממה ששמעתי ממנהיגים כאלה ואחרים, שכמו פוליטיקאים רבים, אוהבים לדבר מתוך דף מסרים ולא מתוך הלב שלהם.

בעזה שהכרתי היו להקות צעירים שהקליטו ראפ מחאה במרתף ביתם. היה את המוכר הצעצועים שמכר בחנותו בובות של סדאם חוסיין תוצרת סין (במחיר של 15 שקלים, לא מעט כסף במונחים עזה), וקילל את סדאם בכל פעם שלקוח מאושר יצא מחנותו עם בובה כזאת, כי חשב שסדאם הוא  איש רע ואלים שהרס את עיראק. היה מוניר, נהג מונית שבכל פעם שבאתי התחנן שאביא לו ויסקי מישראל וסלד מהתגברות האיסלאם הקיצוני מסביבו.

עזה הפכה למקום מדומיין, משולל אנושיוּת, מקום שעל אף קרבתו הגאוגרפית, לא נמצא כלל על המפה.

והיה גם את זכריה, צלם מוכשר ואבא נהדר לתשעה ילדים, שהצליח לשלוח את כולם לאוניברסיטה או לבית ספר טוב והתגאה בכך מאוד. פעם הוא הזמין אותי, אחרי העבודה, לעל-האש. ישבנו בבית היפה שלו בבית חנון, ודיברנו עם ילדיו על החלומות שלהם. הרוב חלמו על תעסוקה – לסיים את הלימודים בהצטיינות ולמצוא עבודה טובה על מנת לפרנס את עצמם ואת המשפחות שיקימו, חלק רצו לנסוע ללמוד לחו"ל. מספר שנים מאוחר יותר, החלום הזה כבר יהיה בלתי אפשרי כי המחסומים יהיו סגורים רוב הזמן, והמעסיק היחיד בעזה יהיה חמאס.

עזה היא גם הפקקים שנוצרו בכביש שמחבר בין עזה לרפיח, ביום הראשון אחרי ההתנתקות, כשהעזתים לא יכלו להאמין שניתן לעשות את הדרך הקצרה הזאת ללא מחסומים ופשוט נסעו הלוך וחזור, בלי שום מטרה אחרת.

עזה היא ההומור השחור של המבוגרים, שעבדו בישראל הרבה שנים והביאו פרנסה הביתה, זה חיוך נבוך של ילדה שחצתה את הגבול למצרים שנפתח לרגע להמונים בעת ההתנתקות. היא חשבה שמעבר לגדר היא תראה את "חוץ לארץ", אבל בחוץ היה עוד מאותו הדבר – חול, הזנחה ועוני.

עזה היא גם  האב השכול בבית חנון שאיבד את בתו בת השמונה בהפצצה הישראלית ב-2006, ולאחר ההלוויה שלה אמר שהוא חולם רק על דבר אחד – שאף ילד לא ייהרג יותר לעולם. כמובן שמאז נהרגו עוד הרבה מאוד ילדים, גם בעזה וגם בישראל.

עזה היא היידר עבד אל-שאפי הזקן והחכם, שמשפחתו הצילה יהודים בטבח בחברון ב-1929. כבר ב-2003 הוא אמר לי שאין מנוס ממדינה אחת כי "ההנהגה הישראלית לא תוותר על שום דבר, וכך תתקעו איתנו, עם מיליוני פלסטינים". לא האמנתי לו אז, הוא היה במיעוט מזהיר. אך עכשיו נראה שעבד אל-שאפי צדק, ואנחנו נעים אל עבר מה שאז היה נראה בלתי אפשרי.

עזה היא כל אלה. אנשים טובים ואנשים רעים, רעים מאוד אפילו. אנשים עניים – הרוב המוחלט שמתקלח במים מלוחים ומקבל חשמל רק לשלוש שעות ביום – ואנשים עשירים – שבריר של אחוז, שנהנים מבתים טובים, מים זורמים וחנויות שופעות כל טוב. יש שם אנשים שרק חולמים על תעסוקה, חופש תנועה וחיים בכבוד, ויש את הקיצוניים שמתחרים בקיצוניות שלהם אחד עם השני.

גם אלה וגם אלה רשומים במשרד הפנים הישראלי. למעשה, כל תינוק שנולד בחאן יונס או ברפיח נרשם בישראל, כי עזה קשורה לישראל בחבל הטבור, גם מבחינת השליטה עליה – בים באוויר, ובגבול קרקעי אחד – וגם מבחינת מעבר של סחורות וסיוע הומניטרי.

הפתרון למצבה של עזה היה בקנה כבר ב-2014. מי שהייתה אז שרת המשפטים (והיום עומדת בראש הרשימה בה אני חברה), ציפי לבני, שקדה על פתרון דיפלומטי שהכיל שלושה אלמנטים חשובים: פירוז, שיקום והסדר.

הפתרון הזה יכול להיות רלוונטי גם היום, אבל כדי להחיות אותו, חייבים קודם כל לזכור את עזה, ולראות אותה. אבל באמת לראות אותה. אסור לוותר על המאבק בטרור ואסור לוותר על צרכי הביטחון של ישראל, אבל אסור גם לוותר על ההערכה והכבוד כלפי האנושיות שעדיין שם, ותמיד תהיה שם.


קסניה סבטלובה היא חברת כנסת מטעם סיעת המחנה הציוני

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!